זה לא יעזור, זה לא יניב תוצאה משמעותית, זה לא יתרום לקידום שינוי המתקרב למהפכני, אבל זה לא הופך חלילה את הפגנות המחאה המתחוללות בימים האחרונים ברחבי ארצות הברית ללא מוצדקות ולמיותרות. המראה של שוטר לבן לוחץ ברגלו על צוואר של אזרח שחור השוכב למרגלותיו, תוך שהוא מביט למצלמה בארשת פנים אדישה ואפילו מרוצה, הוא שהוציא לרחוב אלפי צעירים וצעירות אמריקאים. הזעם והקצף שבאים לידי ביטוי בהפגנות המחאה בניו יורק ובערים גדולות ברחבי ארצות הברית הם אמיתיים, מוצדקים ובמקומם.
מעשי האלימות, ביזת החנויות והפגיעות במוסדות ציבור, כולל בתי כנסת, שמתלווים להפגנות המחאה הם חמורים אבל נעשים על ידי מיעוט קטן ושולי של עבריינים המנצלים את טירוף הימים ואינם מייצגים את המניעים הנקיים מאחורי ההפגנות וגילויי המחאה.
ההפגנות יימשכו עוד כמה ימים וישככו. הצעירים והצעירות יחזרו לרשתות החברתיות ויחדשו את הבילויים האהובים עליהם. רובם גם ישכחו את שמו של ג’ורג’ פלויד, אותו אדם שנחנק למוות תחת ברכו של השוטר במיניאפוליס. זאת לא הערכה ספקולטיבית. כבר היו דברים מעולם.
בספטמבר 2011 אלפי צעירים וצעירות השתלטו על אזור הוול סטריט במנהטן, הקימו אוהלים וקראו לעצמם “כיבוש וול סטריט” (Occupy Wall Street). זאת הייתה מחאה נגד מה שהוגדר אז היעדר שוויון כלכלי, שחיתות פוליטית והשתלטות חברות הענק על החברה האמריקאית.
כיבוש וול סטריט נמשך כמה שבועות, זכה בזמנו לחשיפה תקשורתית ועורר פולמוס ציבורי. בסופו של יום המפגינים התעייפו, פירקו את האוהלים וחזרו מתוסכלים הביתה. מישהו באמריקה זוכר היום את הפגנות אוקיופיי וול סטריט? לאוזניים ישראליות זה מצלצל כמו סופם של אוהלי המחאה בשדרות רוטשילד.
“איפה הם כל הצעירים האלה ביום הבחירות? מדוע הם אינם מצביעים?”, קונן פרשן בערוץ ציבורי בניו יורק. שאלה טובה. הבעיה היא שתחלואי החברה האמריקאית – היעדר כרוני מתעצם של שוויון, השתלטות מתמשכת של אילי הון ותשלובות ענק על הכלכלה ועל המשק, תקריות גזעניות נגד שחורים ומיעוטים, ביטויי איבה נגד יהודים – נחשפים פתאום, מקבלים נוכחות מרגיזה, חודרים לשגרה היומיומית, ומעוררים זעם וקצף רק כשקורה משהו מפתיע, חריג ויוצא דופן כמו סופה קטלנית או התפרצות נגיף.
“במשך שנים הממשלה מזניחה את הצבא שלה, לא מציידת אותו ולא רוכשת נשק חדיש. אבל רק כשפורצת מלחמה פתאום מגלים האזרחים שאין להם צבא”, אמר הפרשן בערוץ הציבורי.
משיחות עם אישי ציבור, עסקנים קהילתיים ופעילים התגובה העולה כמעט בהסכמה כללית היא שהדור הצעיר הגדל בארצות הברית חסר חינוך פוליטי, חסר תרבות ציבורית ונעדר חוש מפלגתי. “הצרה היא שרובם הגדול גם לא מראים סימנים שהם מעוניינים ומבקשים להשיג את המודעות הפוליטית ואת המעורבות המפלגתית”, אמר בשיחה עמו פעיל ידוע בסניף המפלגה הדמוקרטית בניו יורק. “מגיפת הקורונה תיעלם בסופו של יום. אבל כל מה שאנחנו לא אוהבים בחברה האמריקאית יישאר”.