סקר חדשות 12 שפורסם השבוע הראה שהנושא הבוער על הפרק מבחינת 69% מהאזרחים הוא הכלכלה. במקום השני נמצאת הקורונה עם 15%, אבל הממשלה עסוקה בענייני סיפוח והסדרה, שמעניינים כרגע 5% מאיתנו בלבד.
נוצרה לנו ממשלת חירום קורונה מוזרה, ששכחה מהקורונה. מחלקת דוחות לעסקים קטנים שגם ככה קורסים ופוטרת מבידוד את בעלי האמצעים; מתעלמת מדוח ה־OECD שצופה צניחה של 6.2%־8.3% בתל״ג, ומקדמת סיפוח ש־34% בעדו, 46% מתנגדים לו, ו־20% טרודים מדי בענייני פרנסה ולא יודעים מה הם חושבים עליו. פלא שאנשים רואים במה מתעסקת ההנהגה, והולכים ברחוב בלי מסיכות למרות הגידול במספר החולים?
סדרי העדיפויות אינם קשורים לקורונה וגם לא לאחדות. הקואליציה הטרייה בנויה על כרעי תרנגולת, ובנימין נתניהו, שהתברך בניסיון פוליטי מופלא אבל גם בחוסר גבולות, עושה ממנה קציצות פריטטיות. כחול לבן לכאורה השיגה שוויון והבטחה לראשות ממשלה, אבל ככל שנוקפים הימים נדמה שכל מה שיישאר מהשוויון הזה הוא שתי מכוניות אאודי משוריינות.
בני גנץ וגבי אשכנזי פעלו מתוך לחץ, ולא לגמרי הבינו שהם נכנסים לממשלה מעמדת נחיתות קשה, שיישארו בה לאורך כל הכהונה. השאלה היא אם לפחות עכשיו הם מבינים. אי אפשר לקיים ממשלת אחדות כשצד אחד חזק יותר מהשני במידה כה משמעותית, ומאיים בבחירות בכל פעם שלא נכנעים לדרכו. הרי כל הרעיון באחדות הוא להיפגש באמצע, ולאפשר לממשלה לכלות את ימיה מתוך פשרות הדדיות. רק שבליכוד התרגלו לשלוט בלי מצרים, ואם זה לא מתאפשר בקלפי, הולכים לבחירות שוב, ושוב, ושוב. בין שיש מגיפה ומשבר כלכלי ובין שאין, ויעלה כמה שיעלה.
הפוליטיקה שלנו כל כך עקומה, עד שגם כשמצליח הניתוח לפרימת הפלונטר, החולה מת והמנתח מנוטרל. כל מי שהתעקש לשבח את ממשלת האחדות המוזרה ואת הפריטטיות, שכח שבמציאות שלנו הדבר היחיד שיכול להחזיק אחדות הוא מאזן אימה. אחרת, כמיטב מסורת הליכוד המשופעת בהלכות מירי רגב, דוד אמסלם ומיקי זוהר, זו לא באמת אחדות אלא דרוס כפי יכולתך.
כרגע בליכוד דורשים או קובעים, ובכחול לבן במקרה הטוב מגיבים. ואם הם מגיבים נגד כיוון הרוח - מיד מאיימים עליהם בבחירות. הדבר היחיד ששתי המפלגות מסכימות עליו הוא שנוכל לעשן גראס באין מפריע. ברקע רוחשים הסקרים, לחם חוקם של העיתונות והפוליטיקאים. אלה מפרסמים אותם למען הרייטינג, ועבור השניים מדובר במטרה היחידה שמנחה אותם בחיים.
אבל מתחת לקצף, מהי המשמעות האמיתית של הסקרים?
מפלגת הליכוד עדיין מככבת, אבל לא מופרך להניח שהסיבה לכך היא שמי שהצביעו עבור האלטרנטיבה, טרם התאוששו מפירוקה. אם אכן יתממש איום הבחירות, ספק אם חלק ניכר מהם בכלל יטרחו להצביע. לכאורה, עבור חברי הליכוד זה מצב נפלא, כי כל עוד הייתה אלטרנטיבה, הציבור אמר להם ״לא״. אבל משהתישו את מי שהתנגד להם, אפשר סוף־סוף לנצח עם ״רצון הבוחר״, משום שהבוחר היחיד שרצונו מעניין אותם הוא הבוחר שהצביע עבורם.
הרשימה המשותפת שומרת על כוחה, אבל לא בזכות האנטי השחוק של חבריה אלא בזכות תגובת נגד לתעמולת הליכוד. אחריה מתחרים ביניהם שני חצאי האלטרנטיבה שהתפרקה - כחול לבן המצומצמת ויש עתיד. אבל את מי זה מעניין מי מהן גדולה יותר? הליכוד היא מפלגת השלטון היחידה, כל עוד הם מתפקדים כשני חצאים. ההאשמות ההדדיות באחריות לפירוק חסרות טעם. הרי אין גירושים שבהם אשם רק צד אחד. למה להילחם זה בזה מלחמה שבה כולם מפסידים, חוץ מנתניהו, שאותו הם כל כך רוצים להפיל?
על פי הסקרים, העבודה ודרך ארץ לא מריחות בכלל את אחוז החסימה. האיום המתמיד בבחירות לא יאפשר למי שבאמת רוצה - להיבנות מעבודה במשרד שהוקצה לו לאורך כהונה שלמה. אין מה לחפש פשרות ויציבות כשאין שוויון בין שני צדי המשוואה. היא מאפשרת רק ממשלת חירום קורונה שאין לה זמן לקורונה, כי חלקה ב"מורשת" עסוק בהתגוננות וחלקה בהתארגנות לקראת הבחירות הבאות.
אומנם כולם כעוסים ופגועים במחנה המרכז, אבל אין מה ללכת לסבב בחירות נוסף כשלנתניהו יש כל כוח התמרון. הם יכולים להתחבר סביב התוכנית המקורית, על אף הפירוק והמחלוקות.
באופן פרדוקסלי, הדבר היחיד שעשוי למנוע איומי בחירות הוא להתחיל לכונן סט חוקי בחירות חדשים, שלכאורה יביאו גם הם לאיום בבחירות, רק כזה שלא ישתלם לממש אותו. חוקים שלא רק יפתרו את הבעיה המקומית, אלא באמת יועילו לשיטת הממשל, וימנעו סיאוב ופלונטרים פוליטיים. למשל קביעה ברורה שראש המפלגה הגדולה מקים ממשלה גם בהיעדר 61 ממליצים. למשל חוק שאינו מאפשר הסכמים לפיזור הכנסת ולהפלת הממשלה בהיעדר ממשלה אלטרנטיבית, כדי למנוע את ההרגל המגונה של בחירות חוזרות ונשנות. ומן הסתם, חוק נגד חקירות ראש ממשלה ושרים במהלך כהונתם, יחד עם הגבלת כהונה לשתי קדנציות בלבד. הכל החל מהבחירות הבאות, כמובן.
או אז יירד פתאום האיום בפירוק הממשלה אם לא מתיישרים עם זמירות הליכוד. בסט החוקים הזה אמורים לתמוך כל מי שיש להם מה להפסיד ממסירת כל הכוח לידיו של נתניהו: כחול לבן, יש עתיד, ישראל ביתנו, המשותפת, מרצ, העבודה וגם דרך ארץ. ללא שיתוף הפעולה הזה כולם יהיו בעמדת נחיתות. מי יודע, אולי אפילו בימינה יממשו את ההצהרה שהם לא מחויבים יותר לנתניהו, ולפחות לא יתנגדו. אבל בלי מאזן אימה לא תהיה פריטטיות אמיתית. רק אחדות דמיקולו, לגמרי זמנית.
חלפו עם הרוח
רשת HBO הורידה את הסרט ״חלף עם הרוח״ משירות הסטרימינג שלה. הסיבה: רומנטיזציה של הדרום במלחמת האזרחים מעודדת גזענות נגד שחורים. משונה שפרוגרסיביות מתורגמת לשיפוטיות של ההיסטוריה סביב סולם הערכים של היום, ולניסיון למחוק אותה במקום פשוט להתייחס אליה כאל היסטוריה, לא?
הרבה מביקורת הימין, השמרנים, הרפובליקנים - תקראו לזה איך שאתם רוצים - נכונה. הפרוגרסיביות המעושה באקדמיה ובחלקים מהתקשורת הפכה עם השנים למטורללת. מרוב ״פתיחות״ היא אינה פתוחה לדבר חוץ מאשר לדעות של עצמה.
בצרות אופקים דומה, עמותת כולן יצאה בקריאה נרגשת נגד מינוי ח״כ עודד פורר לראש הוועדה למעמד האישה. הן לא רוצות שם גבר, והשאלה המתבקשת היא - למה? הרי ככל שההגדרה לפמיניזם תהיה רחבה ותכיל יותר אנשים, כך המאבק יצליח יותר. פמיניזם הוא לא רק לנשים. להפך, אם פורר יעמוד בראש הוועדה, חובת ההוכחה תהיה עליו. נראה אותו גבר, שעומד בראש הוועדה ומעז לא להביא הישגים.