ידעו כל חילונית וכל חילוני – היכולת, האנרגיה, להפחית את הסיכון לאלימות במשפחה עשויות להימצא גם בערכי הדת, צפונות בנכסים הרוחניים וביתרונות הנפשיים האצורים ביהדות והנגישים לכל דורש ונזקק. לא חייבים להיות דתיים. צריכים להיות פתוחים לרעיונות, מוכנים לאתגרים, והחשוב מכל, לשאוף בשותפות לסגולות הזוגיות.
במילה אשה יש האות ה’ ובמילה איש האות י’. יה – קיצור שמו המלא של אלוהים. בלי שתי האותיות האלה, נוצר המונח אש. אם אין אלוהים בחיי בני הזוג נוצרת תשתית לאש, להבה בלתי נראית.
יש להדגיש. בהתייחסות לאלוהים הכוונה איננה במובן של אמונה וציות למצוות. בני הזוג גם אינם חייבים להאמין באלוהים. הם צריכים להכיר, לקלוט ולהפנים ששגרת היחסים זקוקה למשהו נעלה, למשהו נשגב ומרומם, חזק ואיתן. זוגות יופתעו לתוצאות של נוכחות בלתי נראית ובלי מילים אבל מורגשת של משהו אלוהי ביחסי היומיום שלהם.
אין דת ואין מסגרת דתית ומערכת השקפות שבה מעמדה וכבודה של האשה כל כך מרכזיים, כל כך מחייבים וכל כך חיוניים כפי שהם קבועים, מתועדים ומונצחים בדת ישראל, ביהדות. התלמוד מלא וגדוש באמרות, ביטויים ובגילויי כבוד והוקרה לאשה. “בינה יתירה ניתנה באשה”, קבעו חכמי התלמוד. “ביתו זו אשתו”, האשה היא היסוד, הבסיס, המרכז של האדם, של משפחתו. פשוט אין לה תחליף.
מה ששוכחים זה שחיי זוגיות פירושם בריאות. בריאות נפשית ופיזית. אין עוד דת שקבעה מערכת כללים, נהגים ונהלים ביחסים שבינו לבינה כמו דת ישראל. הסיבה היא, בריאות. למשל, כיסוד ובסיס לחיי נישואין קבעה התורה מה שהגדירה “עונתה” – תכיפות, תדירות חיי המין. התלמוד קבע את התכיפות לפי העיסוק והמקצוע של האדם. כאשר חכמי התלמוד בחרו ברבי אלעזר בן עזריה ומינו אותו לנשיא ישראל, השיב להם “איזל ואימליך באינשי ביתי”, הוא ביקש מהם פנאי להתייעץ עם אשתו אם היא מסכימה שיכהן כנשיא. התלמוד לא נותן נימוק לבקשה. רבי יהונתן אייבשיץ (1764־1690), מגדולי גאוני הדורות, הסביר שרבי אלעזר בן עזריה הרגיש צורך להתייעץ עם אשתו בדבר הכהונה שנבחר אליה כי בזמנו תדירות חיי המין של נשיא הייתה פחותה מזאת של תלמיד חכם.
אלימות נגד נשים, כמו גם פשעים ועוולות אחרים, אינם תופעה חדשה. ימיהם כימי האנושות. פעמים שהם נשלטים ופעמים לא. דווקא בעת כזאת, חשוב וחיוני לזכור את היופי בנישואין, את האיכויות בחיי הזוגיות והעיקר – את בריאות הנפש והגוף שמעניקים חיים משותפים.