שר האוצר החדש ישראל כ"ץ "הצחיק" אותי כאשר אמר כי הוא אינו מתכוון להעלות מסים. מי בכלל מדבר בעולם, בגלובוס כולו, על העלאות מסים? בכל העולם פועלים להפחתת מסים ולהזרמות פיסקליות, כלומר תקציביות, אדירות של הממשלה. לומר "לא להעלות מסים" זה כמו לומר "איני מתכוון לוודא את הריגתו של המשק הגוסס". עוד מישהו שככל הנראה לא צחק הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאמר בהופעה טלוויזיונית כי הוא מתכוון לתת אופק לציבור בתחום ההכנסה - לפחות לחצי השנה הקרובה.
הוא הבין מה שמבינים בעסקים: יש צורך באופק, כדי לשאת אליו עיניים בתקווה ולהתקיים. אולי שמתם לב, מדובר בחבילת סיוע חדשה שפרטיה אמורים להתפרסם בימים הקרובים. את מי ראש הממשלה לא הזכיר בדבריו, אף שמדובר בפעולה פיסקלית? את שר האוצר שלו כ"ץ. לידיעתו של כ"ץ נמסור כי בגרמניה נכנסה החודש לתוקף הפחתת המע"מ מ־19% ל־16% עד סוף דצמבר 2020. גם שיעור המע"מ המשני ירד מ־7% ל־5%.
המשבר הכלכלי מחמיר מיום ליום, יותר ממה שאנו חשים. השבוע קברה הממשלה סופית את תעשיית הפנאי; הכוונה היא לתיאטראות, להופעות בידור ומוזיקה ולענפי ההסעדה והאירוח. גם מי שקיווה עד לשבוע האחרון כי יוכל לשרוד, יכול לשכוח מזה: באין אופק, אין יכולת לקבל החלטות מושכלות במקביל לסיכון אדיר. החל"ת ודמי האבטלה, שמועדם הוארך עד אמצע החודש הבא, הם בבחינת תרופות הרגעה והשכחה. מאות אלפי אנשים ממשקי בית יציבים יחסית, גם של המעמד הבינוני, ייזרקו לרחוב בלי יכולת לשלם עבור שירותים בסיסיים כגון ארנונה או מים (תשלום שהמדינה העלתה בשיעורים גסים, שאותם הסכים הציבור לשלם בעת השפע).
ולא נדבר על המשכנתה, שהיד קצרה מלפרוע, או על מזון. בנק ישראל אופטימי יחסית וצופה כי התוצר יירד השנה ב־6%, לעומת נסיגה של 4.5% בתחזית הקודמת. כפי שזה נראה עתה, התוצר יקרוס השנה לכיוון 8%־10%. הסחר העולמי שישראל תלויה בו בשיעור ניכר, ככל משק קטן, מתכווץ, רק השנה, ב־13%. פשוט יקנו מאיתנו פחות, מה שיביא לגל פיטורים נוסף, והפיטורים יביאו לירידה חדה בצריכה הפרטית. בנק ישראל צופה ירידה של 6.5%, אני חושב שהצריכה תרד בשיעור גבוה יותר. הציבור יפנים כי אין לו הכנסות עתידיות, וייאלץ להגביר את החיסכון ממה שנותר לו. זה כשלעצמו יביא לגל פיטורים נוסף. הבנק המרכזי צופה כי האבטלה תגיע בסוף השנה ל־9%. הלוואי.
הממשלה והעומדים בראשה חייבים להבין כי הצעותיו של אגף התקציבים באוצר הן הצעות של קופאים ולא של כלכלנים מומחים, האמורים לבחון בפרספקטיבה משקית רחבה חברה על ציר הזמן, עם ידע מולטי־דיסציפלינארי. אין להם מושג במדיניות כלכלית ראויה לזמן משבר שהמשק הישראלי לא חווה מעולם.
ובכן, מה עושים? הנה כמה נקודות למדיניות ממשלתית רצויה בארבע־חמש השנים הקרובות. מדיניות שחייבת להיות שונה לחלוטין מהדרך שבה פעלנו במשך עשרות שנים ודומה יותר לאופן ניהול המשק בידי הממשלה בתחילת שנותיו של המשק הישראלי, עם קום המדינה וגלי העלייה שנלוו לו. או אם תרצו, כמו המודל הסיני, שהצליח בגדול ב־40 השנים האחרונות.
שום גוף מסחרי או עסקי, שום חברה או קונצרן, גדולים ככל שיהיו, אינם יכולים לעמוד בהתחייבויות להשקעה או להפעלה של חברות העוסקות בתעשייה, בשירותים, בתעופה או בענף הפנאי, כולל הסעדה, מפני שאי־הוודאות כה עצומה, עד שיש בה מרכיבי סיכון שגוף מסחרי אינו יכול לעמוד בהם. חד וחלק. די רק בצפייה בשינויים התכופים שהממשלה מנחיתה על העסקים, מה מותר ומה אסור, היכן לשהות ועם מי להתרועע.
רק מתאבדים עסקיים יפתחו ויסגרו עסקים לפי הנחתות הממשלה, חדשות לבקרים. הבנקים לא יכולים ולא אמורים להלוות כספים לחברות כדי שיוכלו לבצע פעולות של התרחבות או השקעות או אף להמשיך במצב הקיים, בשיעור שהמשק הישראלי זקוק להן כרגע כדי ליצור מקומות עבודה. זאת, מפני שמרכיב הסיכון העצום יביא בהכרח לשיעורי ריבית כה גבוהים, כך שהכדאיות בהשקעה בפיתוח או אפילו בשמירה על הקיים - קורסת. בכשל שוק כזה, רק המדינה יכולה לקחת על עצמה פעולה משום שהריבית העומדת לפניה נמוכה בשיעור ניכר לעומת מחיר ההון, הריבית, בשפת העם, הקיימת בשוק העסקי הפרטי. למעשה הממשלה יכולה ללוות היום בריבית אפסית, ועם ההון שתגייס היא יכולה להשיא תשואה נאה בפרויקטים שחיכינו להם שנים ארוכות.
כדי שלא נישאר ברמות אבטלה של 10%, או אף נעלה לכיוון ה־20%, הממשלה צריכה לנקוט כמה צעדים: להלאים חברות שנכשלו עקב נגיף הקורונה ולהקים חברות ממשלתיות בכמות גדולה. את כולן - במתווה קבוע מראש ולאחר היציאה מהמשבר - יהיה צורך להנפיק, למכור או להפריט, לפי העניין. כך יש להלאים חברות שאינן יכולות לעמוד בהתחייבותן, כמו שמתכוונים לעשות עם אל על. המו"מ עם בעלי החברה הנוכחיים לא יכול היה להביא לתוצאות, אלא אם כן יזרימו מכיסם סכומי עתק. הכונס, או הבעלים הציבורי החדש, יוכל להתוות מדיניות מסחרית חדשה, הכוללת בשלב הראשון הישענות גדולה על הכנסות מהטסת מטענים.
נושא חיוני שני הוא תחום התקשורת: זה כבר כמה שנים שבהן ניטש ויכוח בין משרד התקשורת וספקיות פס האינטרנט הרחב על מי חייב להניח פס סייבר רחב, עד היכן ובאילו יישובים, ומה בנוגע לפריפריה ועוד, כל זה באמצעות סיבי זכוכית או שידור בגלים מילימטריים קצרים, והשוק הסיטונאי שצריך לאפשר ללקוחות של חברה אחת להשתמש בתשתית של חברה עמיתה. הכל מתנהל בעצלתיים. הממשלה צריכה להקים מיד חברה ממשלתית להנחת סיבים של פס רחב בכל נקודה בישראל: ביישובים בדואיים, בריכוזים של אוכלוסייה חרדית, בספר, בפריפריה וכן בתעשייה ובשירותים - בכל מקום.
במצב של עבודה מרחוק או התכתבות עם גופים מסחריים וגופים ציבוריים מרחוק, אינטרנט מהיר היום כמוהו כברז מים ומערכת ביוב. עוד הממשלה צריכה להקים חברה ממשלתית להכשרה מקצועית מודרנית הרלוונטית למשק מודרני. מאות אלפי אנשים מאבדים את מקומות העבודה, מאות אלפי אנשים ייאלצו להחליף תעסוקה או מקצוע בחמש השנים הקרובות, לכן הפתרון הוא הכשרה מקצועית על חשבון המדינה, שהמשתלם גם יזכה לשכר מסוים בגינה. פס אינטרנט רחב ואוריינות דיגיטלית חיוניים למשק כבר היום - ובטח בשנים הקשות שלפנינו.
באמצעות רכבת ישראל, או חברה ממשלתית אחרת, חייבים להניח מסילת ברזל לאילת. מחיר ההון לגיוס הכסף עבור הפרויקט נמוך מתמיד. מסילת ברזל כזאת תהיה טובה, בעיקר למטען לשינוע בין האוקיינוס ההודי לאירופה, ובשוליים גם רכבת נוסעים שתחליף את הסיוט של הטיסה לעיר הדרומית הנצורה לאחר סגירת שדה דב וקביעת נמל התעופה רמון הרחק מצפון לאילת. הצעה נוספת, שנשמעת מהפכנית, היא הקמת תיאטראות ולהקות מוזיקליות בבעלות המדינה, כדי שגם לאנשים העוסקים באומנות תהיה פרנסה.
בסופו של דבר, לא נוכל להסב מקצוע לכולם. המדינה תוכל לבנות תיאטראות המתאימים לתקופת הקורונה, לתת פרנסה בתהליך הבינוי ואחר כך גם תעסוקה לאלה שנזרקו מהעבודה. בכל תחום שהסקטור העסקי פוחד להיכנס אליו, אפשר לאמץ את המודל הסיני שבו חברות ממשלתיות פועלות בכל התחומים, לרוב בהצלחה לא מועטה לאורך השנים.
גם בענף הבנייה הגיע הזמן לחזור לאחור, להקים חברות ממשלתיות בתחום הבנייה למגורים, כפי שהיה בעבר. יש שיאמרו כי חברות כאלה אינן יעילות, אבל על רקע המחסור שעדיין קיים בשוק הדירות, פרט זה אינו חשוב כרגע. לאחר הפשרת קרקעות בתהליך מזורז, וכן תוכניות תב"ע רלוונטיות, אפשר יהיה להקים לאורך מסילות הברזל, לאורך הכבישים המהירים, כולל כביש מספר 6, יישובים חדשים, דוגמת תוכנית שבעת הכוכבים של ראש הממשלה המנוח אריאל שרון. פעילות מקומית זאת חיונית דווקא עתה כדי ליצור ביקושים מקומיים, בזמן שישנה האטה גלובלית בסחר העולמי, שצפויה להימשך כמה שנים.
על השקעה בבינוי אנחנו יכולים לשלוט, על הסחר העולמי איננו יכולים לשלוט. עוד חייבת הממשלה, באמצעות זרועותיה הייעודיות, להמשיך בתנופת ההשקעה בכבישים מהירים. דווקא עתה - וכפי שנעשה בעשור האחרון בניצוחו של אותו כ"ץ - מנהרות, מסילות ברזל וכן שדרוג מערכות מים וביוב ברשויות המקומיות, באמצעות מענקים לרשויות אלו. כל זה ייצור תעסוקה וביקושים בתקופה שתבוא לאחר שדמי האבטלה שהממשלה משלמת ייפסקו, תשלומים שהיו בבחינת הזרמה בשעת חירום כדי למנוע קריסת משפחות.
אחת ההצעות התמוהות של כ"ץ היא קיצוץ של 45 מיליארד שקל במשך שלוש שנים בהוצאות הממשלה עבור הסקטור הציבורי. אם תתקבל הצעה זאת, סופנו שניכנס למיתון כבד עוד יותר ממה שצפוי. כאשר המשק נמצא בהאטה ניכרת, שלא לומר מיתון עמוק, הדבר האחרון שצריך לעשות הוא לצמצם את כוח הקנייה של הציבור, במקרה זה של הסקטור הציבורי. צמצום זה, הנקרא "פרו־מחזורי", רק מעצים את הידרדרות המשק לתהום. כ"ץ נדמה למי שמערכת הבלמים של רכבו המידרדר נפגמה והוא מציע לנתק גם את בלם היד כדי להתגבר על התקלה המסוכנת. ההצעה כה מגוחכת, עד שהיא אפילו אינה ראויה לדיון כנקודת מוצא למו"מ עם ההסתדרות. טוב עשו העובדים הסוציאליים שהחליטו לצאת לשביתה, כדי להבהיר ליושבים בצמרת כי הם מנותקים.
יש מקום אחד חיוני לקצץ בו בסקטור הציבורי, בעיקר בפנסיות בסכומי עתק של השופטים, באלו של בכירי הפרקליטות השבעה, של אלופי צה"ל, של פקידים בכירים, של חברי כנסת, של עובדי נמלים ואחרים. זהו קיצוץ שיכול לאותת לשאר הציבור, מעצמאים ועד עובדי מדינה זוטרים, כי הממשלה דורשת צדק. כן, גם ממנגנוניה שלה.
עוד על הממשלה לעזור ביתר שאת לעצמאים. אחת הטענות המגוחכות של האוצר היא דרישה להציג מסמכים לזכאות. כל העצמאים, חברה או עסק מדווח אחת לחודש או אחת לחודשיים לשלטונות - לביטוח הלאומי, למע"מ ולמס הכנסה - ומשלם לריבון בהתאם לדיווחים. במדינת הסטארט־אפ, המתגאה בטכנולוגיה המתקדמת בעולם, מה יותר פשוט מאשר לדעת מי נפל, מי נופל, ובעיקר מי הופל בידי הממשלה בשל הוראות החירום שלה. כך היא יכולה להעביר עזרה לכולם, בהתאם לניתוח תיקי השומה. אם אין לממשלה חוכמה וכוח חישוב, היא תוכל לשכור מומחים צעירים בתחום הבינה המלאכותית. בברזיל החליטו להעביר כסף גם לעצמאים שאינם רשומים, כלומר, בכלכלה המקבילה השחורה. כך עושים במשבר.
מי שבכל זאת לא מוצא עבודה, הממשלה יכולה להעביר אותו הכשרה רלוונטית של חודשים מספר ולהעביר אותה בתחום גביית מס אמת. שיעור העלמת המס בישראל מהתוצר מוערך ב־15%־20%, הרבה עבודה אפשר לעשות כדי לצמצם את אי־השוויון בנשיאה בעול בין משלמי מס אמת ובין החומקים.
נכון, גירעון הממשלה יעמיק, והוא עלול לעלות אפילו בשיעור חד עוד יותר אם תפרוץ הסכנה מהחזית האיראנית. אבל זכרו, עלות מימון החוב וגלגולו היא מאוד־מאוד נמוכה. אין לי אלא לקוות כי ההצעות דלעיל לא ייפלו על אוזניים ערלות - אחרי הכל, כרגע החובה היא לכסות במסיכה את האף והפה בלבד.