1.
האם התוכנית הכלכלית שהציגו אתמול ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר ישראל כ"ץ היא מספקת? אני חושב שהיא בסך הכל הוגנת, ואפילו נדיבה, נדיבה מדי, כי בסופו של דבר מישהו יצטרך לשלם על העלייה בגירעון – הרי אין ארוחות חינם. אבל זו בכלל לא השאלה הנכונה. תוכניות הן תוכניות, והמבחן החשוב ביותר הוא מבחן הביצוע. אם במבחן הביצוע התוצאה היא מגומגמת אז התוכניות וההבטחות יכולות להמשיך להישאר על הנייר, גם אם באופן חלקי. ראינו את הביצוע החלקי מאוד של התוכנית הראשונה, ולא חשובות כרגע הסיבות לכך, ואני מניח שנראה זאת גם עם התוכנית הזו. זו כוחה של השקיפות בהצגה החודשית של ביצוע התוכניות הכלכליות למשבר הקורונה: אפשר לראות בדיוק איפה הצליחו להעביר את הכסף לסקטור הפרטי ובאילו סעיפים הכסף נתקע בצנרת של הבירוקרטיה הישראלית. גם נתניהו וגם כ"ץ יודעים היטב: מבחן הביצוע הוא שקובע, לא מבחן הצגת התוכניות – ואת מבחן הביצוע כולנו נבחן בחודשים הקרובים.
2.
העצמאים זכו במהלך משבר הקורונה לסיקור תקשורתי מאסיבי, ולא בכדי. חבילת הסיוע לעצמאים התעכבה ועד שיצאה לדרך נתקלה בסרבול הבירוקרטי הישראלי הכה ידוע לשמצה. אבל, העצמאים אינם מקשה אחת. יש עצמאים שנפגעו קשה מאוד כתוצאה מהקורונה וזכאים לכל שקל אבל יש עצמאים שעבדו הרבה בשחור לפני הקורונה ולכן הפיצוי שלהם מן הסתם קטן כי ההכנסות המדווחות שלהם קטנות; ויש עצמאים ועסקים קטנים (ויסלחו לי ההכללות, אבל אין ברירה) שיכולים "להנדס" את הדוחות למס הכנסה כך ש"יתאימו" לקריטריונים שנקבעו על-ידי המדינה ורשות המסים – כמו רף פגיעה של 40% בהכנסות.
כל כמי שבקיא ברזי הדיווחים, כולל כמובן פקידי רשות המסים, יודע שאפשר לדחות הכנסות, לדחות חשבוניות ולייצג מצגים של פגיעה שתתאים לקריטריונים. לרשות המסים הרי אין יכולות אמיתית לבדוק את הדיווחים ולכן יש עצמאים, ואני שוב מדגיש שלא כולם, שיקבלו מענקים מהמדינה למרות שזה לא מגיע להם; ויש גם קבוצה קטנה של עצמאים, קבוצת אנשי התרבות, שיצרו באמצעות הקשרים שלהם בתקשורת רעש מרחיש אוזניים - כאילו הם הענף היחיד שנפגע מהקורונה.
אבל, דווקא קולם של הרוב הכמעט דומם, קולם של השכירים כמעט ולא נשמע. יש איזשהי מחשבה מוטעית שהם מוגנים – יוצאים לחל"ת או מפוטרים ומקבלים דמי אבטלה, כמעט באופן אוטומטי. התוכנית החדשה גם האריכה את קבלת דמי האבטלה לשנה הקרובה, עד יוני 2021, אלא אם כן שיעור האבטלה ירד מתחת ל-10% (היום הוא למעלה מ-20%). הוגמשו גם קריטריונים לקבלת דמי אבטלה – בוטלו 5 ימי ההמתנה בין תקופות אבטלה, קוצרה תקופת האכשרה ל-6 חודשים במקום 12 חודשים, הותאם מנגנון החל"ת כך שקוצר פרק הזמן המינימלי המזכה בדמי אבטלה ל-14 ימים. על פניו נראה שהשכירים "מסודרים" ומוגנים עד יוני 2021.
זה ממש לא מדוייק: היום יש כ-850 אלף מובטלים קרוב ל-600 אלף מהם בחל"ת. אפשר להניח שההגבלות החדשות יגרמו לעלייה במספרים ורואים זאת כבר ביומיים הראשונים לתחילת ההגבלות החדשות – אמנם בצורה מינורית מאוד – אבל זו עלולה להיות המגמה.
הבעיה היא שדמי אבטלה, מעצם טבעם, לא מפצים על מלוא השכר. הם תלויי גיל ותלויי שכר כמובן – ונעים בשיעורים בין 40% ל-80% למובטלים מעל גיל 28. לדוגמא, שכר של 10,000 שקל ברוטו מזכה בדמי אבטלה של כ-6,000 ברוטו ולכם במשפחה עובדת, אם שני בני הזוג יצאו לחל"ת בעקבות הקורונה, יש אובדן הכנסות של אלפי שקלים וזה די דרמטי, גם אם לוקחים בחשבון חיסכון בהוצאות בתקופת הקורונה. הבעיה מתחדדת עוד יותר אם לוקחים בחשבון את המחקרים של האוצר שבהם נקבע כי מרבית העובדים שהוצאו לחל"ת או פוטרו – הם עובדים מהשכבות החלשות, כך שהפגיעה בהם היא משמעותית – אבל להם אין לובי בתקשורת וקולם לא נשמע כלל.
3.
היתרון הכי גדול של התוכנית הכלכלית שהוצגה אמש היא ודאות למשך שנה - לשכירים ולעצמאים ולעסקים בתנאים של אי-ודאות. ודאות היא דבר הכרחי לכלכלה ואין לזלזל בה – היא אכן חשובה מאוד. מצד שני, החיסרון של התוכנית הוא ביצירת או המשך ההתמכרות למנגנון החל"ת, כי אין בישראל מנגנון גמיש של דמי אבטלה חלקיים שמאפשר לעובדים לעבוד באופן חלקי ולקבל דמי אבטלה חלקיים. חסרונות נוספים: התכנית השנתית עלולה לעודד תחמנות אצל עצמאים ועסקים קטנים במיוחד, תחמנות כדי לקבל מענקים מהמדינה, גם כשהם לא עומדים בקריטריונים – ואני יכול לאמר לכם בוודאות: יש תחמנות ויש תחמנים, ועוד איך יש.
לכן, התרופה הכי טובה למשק היא כמובן חזרה כמה שיותר מהר לשגרה, תחת המגבלות הבריאותיות. הכלכלה תשקם את עצמה כמה שיותר מהר, אם רק יאפשרו לה, כמובן תחת הזהירות המתבקשת. ראינו זה מתחיל לקרות במהלך יוני ואין סיבה שזה לא ימשיך לקרות.
4.
נתניהו דיבר רבות על רגולציה ובירוקרטיה במהלך השנים האחרונות וגם במסיבת העיתונאים אמש. מצד אחד, הוא צודק. רגולטורים ופקידים עם כוח עצום, אנטי דמוקרטי, חושבים שהם צריכים לקבל החלטות. הם רבים ביניהם, משמיצים האחד את השני ועסוקים מאוד בקידום האינטרס האישי ולא את האינטרס הציבורי. מצד שני, נתניהו ראש ממשלה במהלך העשור האחרון ולכן אך טבעי הוא שהביקורת תופנה אליו כמי שאחראי על שלטון הפקידים.
כמו תמיד, זה לא שחור ולבן. שלטון הפקידים התנפח מאוד בישראל, צבר כוח ועוצמה אנטי דמוקרטיים: ככל שהוא התנפח, כך קשה יותר לרסנו – והוא דואג להעצים את כוחו במינויים פנימיים ובמכרזים תפורים. איש עסקים בכיר, דווקא ממתנגדי נתניהו, אמר לי פעם דבר נכון מאוד: "אם תבחן את ההחלטות שמתקבלות בישראל, תראה ש-80% מההחלטות מתקבלות למעשה על-ידי מנגנון הפקידים ורק 20%, במיוחד בתחום הביטחון, מתקבלות על-ידי ראש הממשלה". אני בהחלט מסכים איתו ומנגנון שלטון הפקידים נחשף במלוא מערומיו וכיעורו גם בקורונה, למרות שהטיפול בשורה התחתונה בישראל הוא מצויין.
הבאתי בעבר את הנתונים הבאים שמדברים בעד עצמם: בדירוג האחרון של קלות עשיית עסקים של הבנק העולמי ישראל נמצאת במקום ה־35 מבין 190 מדינות. לכאורה, זה לא רע, ונקודה לחיוב: זה גם שיפור ניכר לעומת השנים הקודמות (במדד ב־2015 דורגה ישראל במקום ה־40), אבל ישראל, עם היזמות המפותחת שלה, צריכה להיות במקום גבוה הרבה יותר. בעשירייה הראשונה ישנן המדינות ניו זילנד, סינגפור, הונג קונג, דנמרק, קוריאה הדרומית, ארה"ב, גיאורגיה, בריטניה, נורווגיה ושבדיה, ולפנינו גם מדינות כאסטוניה, לטביה, ליטא, מלזיה ותאילנד. אנחנו צריכים להיות במקום הרבה יותר גבוה – ובשביל זה צריך לרסן את שלטון הפקידים.