בשביל כבוד צריך לעבוד: לח"כ מיקי זוהר הייתה שלשום הזדמנות פז להדגים את משמעות המשנה העמוקה שהוא שיתף עם ההמון, בראיון שכל מה שנשאר ממנו היה קליפ קצר ששרף את הרשתות. הוא סיפר שם על אדם חכם שלימד אותו על שלוש הכ"פים בחיים - כסף, כוח וכבוד. על פי אותו חכם, בדרך כלל אי אפשר להשיג את שלושתם, ולכן זוהר עובד חזק על הכ"ף של הכוח, ומקווה שבסוף היא גם תקנה לו את הכ"ף של הכבוד. סוף ציטוט.
לא עברו שלושה ימים, וח"כ יפעת שאשא־ביטון שרובנו שכחנו מקיומה (שארית קומבינה מכולנו ז"ל שסופחה לליכוד), סיפקה לו אפשרות להוכיח את החולשה האינהרנטית בתפיסת החיים שלו. שאשא־ביטון ניצלה את הכוח שניתן בידיה כיו"ר ועדת הקורונה בכנסת, והצליחה לסכל את כוונת הממשלה לסגור את מכוני הכושר והבריכות. זוהר, בתמורה, ניצל את הכוח שניתן לו כיו"ר הקואליציה כדי לאיים עליה בהדחה מראשות הוועדה.
בליכוד מיד הפיצו הודעות שמצדיקות את ההחלטה להדיח את שאשא־ביטון, כשההסבר המלומד היה "שלום הציבור", קריצה קריצה. לשיטתם, הנגיף עובר בהזעה, המתקנים בחדרי הכושר נגועים, והמשך פעילותם מהווה סכנה.
רק שבסופו של דבר לא רק ששאשא־ביטון לא הודחה, הליכוד שוב נחשף בחיבתו להקניית בורות. חדרי הכושר והבריכות אינם נקיים לגמרי מקורונה, כמובן, אבל אתמול פורסם שהם בתחתית רשימת ההדבקות. לאחר שבוטלו כל האירועים ההמוניים, בראש הרשימה נמצאת התחבורה הציבורית, במקום השני המרכולים, ובשלישי בתי קפה ומסעדות. אז מה הרוויח הציבור? האם הוא מוגן יותר כתוצאה מבחירתו הנבונה של זוהר להשתמש בכוח שלו? ומה הרוויח יו"ר הקואליציה? לא לגמרי ברור, אבל לא נראה שזה כבוד.
העצוב הוא שבליכוד עדיין מנסים לאנוס את המציאות כדי שתתאים לתפיסת החיים, במקום ללמוד מטעויות ולהתחיל להתנהל כמנהיגים. המוכשרים ובעלי הניסיון המוכח במפלגה, כמו גדעון סער, ניר ברקת וגלעד ארדן, לא זכו לתפקידים בממשלה. במקומם קודמו רודפי הכוח והכבוד כמו כץ, זוהר, רגב ואמסלם. הפוליטיקה עדיין חשובה שם מבריאות הציבור, והנראות עדיין חשובה מהמהות. שר הבריאות אדלשטיין ביקש מרוני נומה להשתמש בשמו כאיש שנבחר להוביל את פרויקט הלחימה בקורונה, אך נומה רצה קודם לדעת במה מדובר. לאחר כמה שיחות שקיים כדי להבין את החשיבה ואת מבנה הסמכויות, ויתר על התענוג.
בעוד זוהר וחבריו עסוקים בכמיהה לכבוד ולכוח שאין להם מושג איך להשתמש בו כדי להביס את הקורונה, הברדק ממשיך לחגוג. במקום לארגן מובטלים לעבוד בשליחויות מזון כדי לצמצם ביקורים והדבקות במרכולים ובמסעדות, מתנגחים עם שאשא־ביטון. במקום להחליט כמה שטח פר־נפש דרוש בכל מקום ציבורי כדי לצמצם הדבקה, ולפי הסרגל הזה לחשב את מספר המשתתפים המותר, מנהלים ויכוחי סרק כוחניים, לא מסתמכים על נתונים, וממשיכים לנסות להאשים את "השמאל" בכל דבר.
למלחמה בקורונה דרוש מנהל רציני זה כמה חודשים. לא מישהו שרודף אחרי כסף, כוח וכבוד, אלא מישהו עם ידע וניסיון, ורצוי גם מישהו שיודע לעבוד. מדהים איך זוהר לא מבין כמה בושה יש בעצם האמירה שכל מטרתך בחיים היא לרדוף אחרי דחפי אגו שטחיים. עם תפיסות כאלה, אולי יכבדו אותו בסמטאות אפלות ובשלוליות השוק, אבל הוא לא בדיוק יירשם כמקור השראה לפסגת ההישגים של האנושות. אפשר להשיג דברים בכוח, אבל אין בזה כבוד. כבוד, בסופו של דבר, הוא לא מטרה בפני עצמה אלא תוצר לוואי של הישגים אמיתיים, של מקצועיות ושל תוצאות.