1. ארבעה מרכיבים משמשים בערבוביה ומזינים את מחאת 2020 ששוטפת את ערי ישראל. הראשון הוא אי־האמון במנהיגות הקורונה והחשש מחוסר ניהול ראוי של המשבר וחוסר היערכות נכונה לגל השני והאלים. המרכיב השני הוא החרדה לפרנסה, לכלכלה ולעסקים, שהופכת משבר כלכלי למשבר וכאוס חברתי של אנשים "שאין להם מה להפסיד", שחשים שבמשך שנים הם נתנו למדינה מדמם ומכספם, אך היא לא משיבה להם כגמולם בשעתם הקשה.
המרכיב השלישי הוא החרדה מאובדן הדמוקרטיה הישראלית, מניסיון השתלטות של הממשלה על הכנסת, מניסיון לשנות את סדר היום מהחשוב והדחוף לפופוליסטי, כמו הרעיון להקמת ועדת חקיקה נגד השופטים בישראל. והמרכיב הרביעי - המאבק הוותיק יחסית של "הדגלים השחורים" נגד השחיתות ונגד המשך כהונתו של נתניהו.
אכן, לתוך המחאות הללו מסתננים גם גורמים אנרכיסטיים, שתופסים טרמפ על מצוקת העצמאים, השכירים, המובטלים והחרדים לגורלם ולגורלנו, ואלו מאתגרים את המשטרה ומפרנסים את כלי התקשורת והפוליטיקאים משמאל ומימין. מצב זה מחייב רגישות ופעולה מושכלת מצד הממשלה והמשטרה. טעה מי שהחליט לאזוק בידיו וברגליו את תא״ל (במיל') אמיר השכל, כשם שטעה מי שהחליט לפרק בכוח את משמרת המחאה מול בית ראש הממשלה.
טעה גם ח״כ עידן רול, שקרא למרי אזרחי ולאי־ציות לממשלה, כשם שטעו תוקפיהם של העיתונאים אבישי בן חיים ואלי לוי. וטעה גם נתניהו, שלא הפגין סימפתיה כלפי המפגינים בכיכר בתל אביב, ולא תיקן את חברת הכנסת החדשה שלו אוסנת מארק, שהודיעה שראתה בכיכר רק שמאלנים ולא עצמאים, והפכה עצמה לחיקוי עלוב לשר צחי הנגבי.
2. לכל הכאוס, החשש ותחושת חוסר האונים יש אחראית אחת: ממשלת ישראל בראשות נתניהו. נכון לזמן כתיבת שורות אלה, נתניהו מתקשה להיפרד משלטון היחיד שאליו התרגל, והוא לא מצליח לחלוק בהגה, בהחלטות, בסמכויות ובאחריות עם שותפיו. נתניהו וגנץ לא מצליחים לקחת את מרכיבי ממשלת האחדות ולעשות בהם משהו מועיל, שגם יקרין מנהיגות ואמינות וגם יגרום להשבת אמון הציבור.
נתניהו עובד לבד, מקיים הערכות מצב עם מקורביו ואנשיו, הולך למסיבות עיתונאים לבד או עם יולי אדלשטיין, מתעצבן על נפתלי בנט, שהפך להיות "שר בריאות גולה", מתעקש לטרפד מינוי "פרויקטור לאומי" ומסרב בתוקף להורות על העברת סמכויות לפיקוד העורף ולמערכת הביטחון. הוא מחזיר לשולחן את משה בר סימן טוב ו"תוקע סנוקרת" לשר הבריאות ולמנכ"ל החדש חזי לוי. למה? ככה!
אני בטוח שנתניהו, איש בעל חושים פוליטיים מחודדים, חש היטב את הסחרור ואת הצניחה באמון. השאלה היא מה הוא יעשה עם זה, ואם זה לא יהיה מאוחר מדי. נתניהו שולט בינתיים היטב בסיעתו, אך לא בנגיף ובהתפשטותו ובהשפעתו על המשק והכלכלה.
קברניטי מסוקי כיבוי אש מקפידים להטיל את המים היקרים על מוקדי התבערה ובנתיבי ההתפשטות. לא מעל נחלים ואגמים שופעי מים. "מסוקי הכסף" שמשלח נתניהו מנווטים ברובם לכתובות לא נכונות.
3. חבר ותיק, שהוא איש עסקים מצליח שעשה משהו בישראל בתחום הביטחון והכלכלה, התקשר אליי באחד הבקרים ואמר לי: "בניהו, חלמתי חלום שנתניהו הופך לצ'רצ'יל". שאלתי מה בדיוק היה בחלום, והוא הסביר לי שנתניהו הוא איש חכם, שמבין את הסחף באמון הציבור ואת הצורך לשנות כיוון.
"חלמתי שהוא מתייצב מול הציבור ביחד עם גנץ ומודיע שהסיפוח לפי שעה ירד מסדר היום, שהוא מממן את משפטו ללא בקשות תמיכה מאיש, שאין ולא תהיה ועדת חקירה נגד שופטים, שיהיה תקציב מדינה לשנה בתוך שבוע (סוכם עם גנץ), שהוא וגנץ עמלים כעת אך ורק על הקורונה ואתגריה, ושהוא מתכוון לכבד את הסכם הרוטציה ומבקש לשים קץ לספקולציות, וכל שנדרש כעת הוא אחדות העם ואחדות המטרה, של נתינת כתף וערבות הדדית עד שנעבור יחד את המשבר". כך אמר לי.
שאלתי אותו "נו, התעוררת?", והוא ענה שכן. הודעתי לו שאני מתכוון לתעד את חלומו, שהוא חלומם של רבים, ושאם הוא לא עומד להתגשם - לפחות שיהיה מתויק בענן לדורות.
4. אני מברך את השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה, שהודיע כי בכוונתו למנות מפכ"ל קבוע למשטרה בתוך 30 יום (אף שההסכם הקואליציוני אוסר מינויים בחצי השנה הראשונה של האחדות, אבל מה אכפת לו לומר שכחול לבן הכשילו).
בכל מקרה אני רוצה להכין אותו ואת ראש הממשלה כדי שלא יופתעו. ייתכן בהחלט ששבוע לאחר שתמנו את מי שתמנו ולאחר שייבלו הזרים, תגלו שוב שהמפכ״ל ״שלכם״ מגלה נאמנות מלאה לממלכה ולממלכתיות של הארגון ולא למלוכה. וזה מה שאנחנו צריכים.
5. אני רוצה להעניק זר פרחים בשמכם למנכ"ל המוסד לביטוח לאומי מאיר שפיגלר, ודרכו לאנשיו כולם. אני מכיר אותו שנים כעובד ציבור מקצועי, נאמן ומסור, ובימים הללו הוא ואנשיו עושים מלאכת קודש בתנאים קשים ומורכבים, תוך שהם נאבקים בפקידי האוצר, שזה שנים מתכננים לקחת את קופת המזומנים של הביטחון הלאומי שלנו לשליטתם, ושפיגלר שומר לנו על הקופה שלנו.
הביטוח הלאומי הוא ארגון קצת אפור, שבעבר אהבנו לא לאהוב. לא תמיד הוא נענה לבקשות, ולא תמיד כל אחד מקבל את שהוא חושב שמגיע לו, אבל בתקופת הקורונה, אני מבקש להסיר בפני הארגון החברתי הגדול והחשוב הזה את הכובע, ולומר להם בשמכם - תודה!
6. השבוע, כשהתקבלו הצילומים הראשונים והטובים מלוויין הריגול הצבאי "אופק 16", אני מוצא לנכון להזכיר את שני שרי הביטחון שלולא התעוזה שלהם היינו מצויים כיום ב"חושך אסטרטגי" במזרח התיכון: הראשון הוא משה ארנס ז"ל, שהתעקש על פיתוח לוויין צבאי למרות התנגדות הרמטכ"ל וצה"ל, והציב חזון. והשני שר הביטחון יצחק מרדכי, שלאחר שני כישלונות וללא תקציב אישר את המשך התוכנית והחליט למכור כאלף דירות שירות של צה"ל באילת וברחבי הארץ, כדי לממן את התוכנית ולהציב לישראל ולצה"ל עיניים פקוחות לרווחה בכל נקודה ונקודה ברחבי המזרח התיכון.
7. אל תקלו ראש במה שמתרחש במגזר החרדי. לראשונה מאז קום המדינה, קם הציבור החרדי נגד מנהיגיו הפוליטיים ודורש תשובות למצוקות, והן רבות. חברי הכנסת פרוש ואייכלר היו הראשונים שזיהו שהקהל שלהם בורח, ואחריהם באו גפני, ליצמן ודרעי, שמיהר לחוקק חוק מתקן לרף העוני.
מעבר לכל המצוקות שנגרמות מהקורונה, תלמידי הכוללים (והם רבים), שמקבלים בדרך כלל למחייתם 2,500־3,000 שקל לחודש, נאלצים בשל היעדר תרומות מחו"ל - להסתפק ב־700 שקל שמעניקה המדינה דרך משרד הדתות. כל עמותות החסד והצדקה במגזר החרדי נטולות תרומות ומצויות במצוקה, והסגר האחרון היה לקש ששבר את גב הגמל. ברחוב החרדי חשים את המצוקה במלוא עוצמתה ולוטשים עיניים למנהיגות הפוליטית ולמה שנותר מהמנהיגות הרוחנית. ואל תקלו ראש בכך.
הקורונה אינה מבדילה בין עני לעשיר ולא בין חרדי לחילוני. הוסיפו למצב הכלכלי הקשה, לעוני ולצפיפות גם את האמירות הגזעניות ואת גילויי ההסתה נגד החרדים, והתחושה קשה מאוד. זוהי חובתנו להושיט יד אח לאחיו ולראות את ההזדמנות הגדולה של התקופה הזאת.
8. מחר אסיים בידוד לאחר ששהיתי לצדו של חבר שחלה בקורונה (אם כבר בידוד, אז בקיבוץ). כמו רבים, עבדתי מהבית, וזו הייתה עבורי ״מתנה״ קטנה, זמן להתבוננות ומחשבה. אני מוטרד מאוד מהההקצנה בתוכנו, מהאלימות הפיזית והמילולית, מהקריאות למרי אזרחי, מהתחושה שהכל מותר.
זהו זמן מבחן לכולנו, עת לשילוב ידיים, לאחדות אמיתית, לפיוס, להתמודדות עם הקורונה ולסילוק כל חומרי התבערה שמרחפים מעלינו ומאיימים על יציבותו של הבית השלישי. הנוכל לעמוד באתגר?
בריאות איתנה ושבת שלום.