ענני העשן והאבק עוד לא התפזרו מעל ביירות, ולכן ראוי שלא להתפתות להסקת מסקנות מהירה על ההשפעה שתהיה לאסון על עתיד לבנון וחיזבאללה. כשעוסקים בלבנון ובעתידה, כלל טוב הוא לזכור שני דברים: הראשון - המדינה הזאת כבר התרסקה כמה פעמים ב־45 השנים האחרונות במלחמות שמחירן היה כבד לא פחות. השני - כיום אין בלבנון מתחרה אמיתי לעוצמתו הצבאית והפוליטית של חיזבאללה.
לפני 14 שנה רעדה ביירות כשחיל האוויר הטיל 23 טונות ומחק את רובע דאחיה של חיזבאללה. הפעם עוצמת הפיצוץ משתווה ל־1,000 טונות של חומר נפץ. זה יצר הרס מוחלט ברדיוס של 3 ק"מ. נזקי ההדף הגיעו עד ל־10 ק"מ. אבל ייקח עוד זמן עד שנדע את ההיקף האמיתי של השפעת האסון.
לבנון כבר הייתה מדינה מרוסקת עוד לפני שפגש אותה האסון: בלי חשמל, בלי מים נקיים, טובעת בהררי זבל שאיש לא מפנה, ועל סף הכרזה של חדלות פירעון. אין לה שום יכולת להתמודד עכשיו עם נזק של עשרות מיליארדים ועם 300 אלף איש שאיבדו קורת גג בפיצוץ. גם הסיוע שיגיע, מצרפת, מאיראן או מהמפרץ ייגנב ברובו על ידי המערכת המדינתית המושחתת ועל ידי חיזבאללה.
נזכרתי השבוע בארוחת צהריים שאכלתי לפני שנים עם בכירים בצבא דרום לבנון (ע"ה) במרג' עיון. בעיצומה של הארוחה נחתו שתי פצצות מרגמה ברחוב הסמוך. האינסטינקט שלי היה לרוץ ולראות מה קרה, אבל מארחיי לא טרחו אפילו להרים את הראש מהצלחת. שאלתי אותם אם לא מעניין אותם לדעת מה קרה. תשובתם הייתה: "לבנון היא לבנון", או במילים אחרות - ככה זה אצלנו. גם אחרי האסון הנורא השבוע המשיכו למזוג יין בברים של ג'ונייה.
15 שנות מלחמת אזרחים, 18 שנות כיבוש ישראלי, טונת חומר נפץ שחיסל את רפיק אל־חרירי, האיש היחיד שהציע עתיד טוב יותר ללבנון, כל אלה לא שינו את אופייה של לבנון כמדינה מקרטעת, שסועה עדתית וחסרת זהות לאומית אמיתית. הלבנונים מגדירים את עצמם קודם כל דרך השיוך החמולתי והדתי, ורק אחר כך הלאומי.
בהיסטוריה של לבנון לא היו כמעט פיצוצים שהתרחשו במקרה. לכן מאז שלישי בערב התרוצצו אנשי קהיליית המודיעין שלנו בניסיון להבין מי עומד מאחורי הפיצוץ. נמל ביירות נשלט כולו על ידי חיזבאללה, וכפי שדיווחה רשת אל־ערבייה - סמוך למקום הפיצוץ שוכן גם מחסן אמל"ח של חיזבאללה. הנמל הוא מרכיב מרכזי בכלכלה של ארגון חיזבאללה: דרכו מתנהל ייצוא הסמים המשגשג שלו, והשליטה שלו בנמל מאפשרת לו גם לייבא רכב ומוצרים ללא מכס. הבדיקות העלו עד כה שאכן מדובר בתאונה ולא בחבלה.
הלבנונים זועמים על ממשלתם, חלקם גם על חיזבאללה, אבל כדרכם, נראה שהזעם הזה לא יתורגם לשום שינוי במדינה שבה חיזבאללה הוא הגורם הדומיננטי. הרמטכ"ל אביב כוכבי החליט לפי שעה להשאיר את צה"ל דרוך בגבול הצפון, והעיתונאי אברהים אל־אמין, שופרו של נסראללה, מיהר לעודד אותו ואותת שחיזבאללה לא נטש את כוונתו לפעול בגבול הצפון. "האויב טועה כשהוא חושב שהפיצוץ בביירות יביא לביטול התגובה על הפשע בסוריה", כתב.
אל־אמין מדייק לרוב בניסוח המסרים של חיזבאללה לישראל. מהמאמר שפרסם אתמול (חמישי) עולה שחיזבאללה רוצה להשאיר את חזית הצפון מתוחה. לא סביר שחיזבאללה יסתבך עכשיו באירוע שיגרור תגובה ישראלית משמעותית, אבל הארגון הזה יודע גם לעקוץ עקיצות קטנות וכואבות. זה דורש מצה"ל לחשוב אם להיערך בגבול הצפון כגבול של בט"ש פעיל.
כבר 14 שנה ישראל מתנהלת בשגרה בגבול הצפון, וכשיש התרעה או הערכה - צה"ל עובר להיערכות חירום, הוא מדלל את המפקדות והמוצבים, הוא מקטין את החתימה של חיילים ומאפשר בהצלחה המשך קיום של שגרה בעורף האזרחי. נראה שחיזבאללה, שההצדקה לקיומו היא המאבק בישראל, רוצה לשנות את המציאות הזאת, וזה גוזר גם על צה"ל היערכות אחרת.
צה"ל חייב לשנות את ההיערכות בגבול שנבנה מול מחבלי פת"ח בשנות ה־70 למול האיום של חיזבאללה, להרחיק לצמיתות את המפקדות מטווח הנ"ט ולהתנהל מעכשיו בחתימה נמוכה וממוגנת לאורך הקו. בצד זה, צריך לבוא איום אמין שמאחוריו גם כוונה, שעל כל פעולה בגבול - יהיה מחיר כבד בעומק לבנון.
לישראל אין שום סיבה להרכין ראש ולציית למשוואות ההרתעה שחיזבאללה מנסה ליצור. בצד הושטת היד המבורכת לתושבי לבנון - ישראל יכולה וצריכה לנסח משוואת הרתעה חדשה מול הכנופיה השיעית.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13