מי שתוהה אם הולכים לבחירות, מוזמן לשחזר את מה שאירע בכנסת ברביעי, יום ארוך, מלא אירועים, שממחיש את המהלכים שמתרחשים מאחורי הקלעים בפוליטיקה הישראלית. ההתחלה נראתה כצו פיוס. פסקת ההתגברות - שהיא כל כולה אצבע בעין של הליכוד, שהבטיח להעביר אותה ולשים קץ להגמוניית השופטים - נפלה בהצבעה. הליכוד משך ומשך את הזמן עם ההחלטה. בשלישי בערב עוד אמר יו"ר הקואליציה מיקי זוהר שהם יקבלו החלטה רק לקראת ההצבעה. באופן די צפוי בליכוד החליטו לא לדרדר את המצב עוד יותר. כמה שעות לפני ההצבעה הודיע זוהר שסיעתו לא תתמוך בה.
מצד בני גנץ ואנשיו נשמעה אנחת רווחה. אם הליכוד לא שובר כלים, למה שאנחנו נשבור אותם? סיעת כחול לבן התנגדה לוועדת חקירה בנושא הצוללות, בניגוד להבטחת הבחירות שלה. גנץ וגבי אשכנזי נעדרו מההצבעה, ועוד דרמה לא התחוללה. אלא שדקות ספורות אחרי ההצבעה, בליכוד דאגו להזכיר לגנץ איפה הוא נמצא ועם מי (עדיין) יש לו עסק. דובר הליכוד שלף מהארכיון - כנראה לאחר הכנה מבעוד מועד - את סרטון הבחירות מלפני שנה שבו נראה גנץ מבטיח לעם, "לכל חייל, לכל הורה ולכל אזרח ישראלי" להוציא לאור את האמת על עסקת הצוללות.
כמה שעות מאוחר יותר, בדיון במליאת הכנסת בנושא טיפול הממשלה במשבר הקורונה הייתה אווירת בחירות לכל דבר ועניין. נתניהו הגיע למליאה מרוכז, קצת מצונן (התסמין שמצביע אצלו על מצב לחץ) ובצעד יוצא דופן לא מצויד בספר ביוגרפיה עבה. בעוד הנואמים התחלפו על הדוכן, עבר נתניהו על דפי הטקסט שהביא איתו. ליכודניק ותיק שצפה במחזה סימס לי: "נראה כי הוא הכין נאום בחירות". וכך היה. הנאום שנתניהו הביא למליאה היה הכי נאום בחירות שאפשר. הוא לא שכח אף יריב ואף אויב: מערכת המשפט, התקשורת וכמובן הצד הנגדי שהוא אינו גנץ (שלא קיים עבורו), אלא יאיר לפיד.
לפיד מצדו היה חד וכריזמתי, כראוי למתחרה המרכזי לראשות הממשלה. "אתה שכיר, והחוזה שלך נגמר", זרק לנתניהו עטוי המסיכה, ונראה כי האחרון מחייך בציניות מאחורי מחיצת הבד שכיסתה את פיו. הספסלים האחוריים של הליכוד געשו. קטי שטרית, מאי גולן ושלמה קרעי צעקו כאילו מקומם ברשימה לכנסת הבאה ייקבע לפי הווליום של קריאות הביניים שהשמיעו. רוב הנוכחים יצאו מהדיון הסוער בתחושה ברורה שאפשר לפתוח יומנים ולסמן תאריך לבחירות. גמרנו.
בפועל, הרחק ממצעד היצרים המתוקשר הזה, המצב הרבה יותר מורכב. קל יותר לאיים בגט מאשר ללכת לרבנות. בסוף אולי יגיעו לשם, אבל עוד יתייסרו בדרך. מקורבי נתניהו, כמו גם מקורבי גנץ, זועמים על הצד השני, ורשימת ההאשמות ההדדיות מתארכת מדי יום. גנץ חושד בנתניהו בהפרת ההסכם ובשורה של רמאויות בדרך לשם. להתעקש על התקציב הדו־שנתי זה הרבה מעבר להוכחה של משילות ומנהיגות עבור גנץ. הוא לא בא לפוליטיקה כדי לשחק בחתול ועכבר עם ביבי. הוא בא כדי להיות ראש ממשלה. נקודה. אם אפשר למנוע מנתניהו להעביר את התקציב הקצר ולהפיל את העסק תוך חודשים ספורים, גנץ יעשה את המקסימום כדי לא לתת לזה לקרות.
"הממשלה קמה על בסיס הריבונות ועל הנושא של מערכת המשפט", אומרים בסביבתו של נתניהו. "גם שם וגם שם כחול לבן הפרו את כל ההסכמות שהגענו אליהן בזמן חתימת ההסכם הקואליציוני". אבל הריבונות לא הוחלה ב־1 ביולי וגם לא ב־1 באוגוסט. רוב הסיכויים שהיא לא תקרה - את זה מבינים בליכוד. גנץ ואשכנזי לא טרפדו את הריבונות, קטן עליהם. לא בגללם נתקע העסק, אלא מפני שזה נעשה מורכב אצל האמריקאים. עם זאת, לו היו ראשי כחול לבן הולכים עם נתניהו בנושא הריבונות, הסיכוי להצליח היה עולה. אך גנץ לא תמך, ואשכנזי פעל להכשילה ולא הסתיר זאת. וזה מה שמרגיז את נתניהו ואנשיו.
הסיפור השני והגדול יותר הוא של מערכת המשפט. בליכוד רואים ויתור ענק בעצם ההסכמה להקפיא את המצב כפי שהוא. סטטוס קוו בתחום המשפטי - זה מה שהוחלט במסגרת ההסכם הקואליציוני. "זה לא מה שקורה בשטח", זועמים בליכוד. "מצאנו את עצמנו במצב של דריסה מוחלטת של ההסכמה הזאת בחודשיים שהממשלה קיימת". שורת ההאשמות שיוצאת מסביבתו של נתניהו בתחום המשפטי ארוכה אף היא. מוזכר בה גם אביחי מנדלבליט, שמונה למ"מ פרקליט המדינה, גם ליאת בן ארי, שענייניה לא מטופלים בחסות כחול לבן.
כאשר בזמן המו"מ הקואליציוני הגיעו הצוותים לנושא המינויים הבכירים, הוחלט להקים מנגנון מוסכם למינויים ורק לאחר מכן להתחיל בהליכים, ובראש נמצא המינוי של פרקליט המדינה החדש. "שבוע אחרי שבוע השותפים לממשלת האחדות מונעים כל דיון בנושא", טוענים בליכוד.
החשש הגדול במפלגה הוא כי בכחול לבן מתכוונים להקים ועדת איתור בלי לשתף את הליכוד. ששר המשפטים אבי ניסנקורן יקים את הוועדה ורק בהמשך יביא את המינויים לאישור הממשלה. "ואם אז נטיל וטו, יהיה מאוחר מדי. בג"ץ יבטל אותו".
בליכוד סבורים כי אם כל זה יתממש וחוסר ההסכמות בנושא המשפטי יוביל לבחירות, אין טעם לחכות. "אם גנץ ואנשיו מרשים לעצמם להתנהל בצורה כזאת כשבידינו עוד מנוף לחץ בדמות אי־העברת התקציב, מה יקרה אחרי שהתקציב יעבור?", הם ספק שואלים ספק קובעים. לדבריהם גם נתניהו חושד בגנץ, גם הוא אינו מרוצה מתפקוד ממשלת האחדות. ובכל זאת, את קלף ההליכה לבחירות הוא מעדיף לשמור לדקה ה־90, כי החשש מבחירות לא קטן מהחשש מהמשך הזוגיות.
המטאור שבדרך
אריה דרעי, יעקב ליצמן ובכירים חרדים נוספים פועלים ללא הרף כדי לשכנע את נתניהו "לא לעשות את זה לכולנו". להגיע לעמק השווה עם גנץ ולא לפרק את החבילה. לא עכשיו. "גם גנץ לא רוצה בחירות. נדבר איתו שוב ושוב - בסוף הוא ילך לקראתך", משכנעים הבכירים החרדים את נתניהו ואולי גם את עצמם. גם דרך ארץ, הסיעה הקטנה אך הפעילה והבולטת בהרכב הקואליציה, עושה שעות נוספות כדי למנוע בחירות רביעיות. מבחינת צביקה האוזר ויועז הנדל, לממשלת אחדות אין חלופה, היא מחויבת המציאות.
"מה שמתרחש לנגד עינינו דומה לסרט מדע בדיוני שבו מודיעים כי מטאור צפוי להתרסק על כדור הארץ", אמר האוזר. "הממשלה, במקום לדון באיך אנחנו מרסקים את המטאור, דנה באיך אנו מרסקים אחד את השני לפני שהמטאור בא". האוזר בא לשכנע את ראש הממשלה ואנשיו כבוגר מחאת 2011. אז הוא היה מזכיר הממשלה והתל אביבי היחיד בסביבת נתניהו. היום הוא בטוח כי ההבדל בין 2011 ל־2020 הוא אך ורק בכך שכיום יש לנתניהו ממשלת אחדות. "אז יצאו לרחובות מאות אלפים, כיום בכיכר פריז יש 30 אלף. למה? כי יש ממשלת אחדות. תלכו לבחירות או תנסו להקים ממשלת 61 ותקבלו ברחובות את הפגנת המיליון", מנסה האוזר לשכנע את מקורבי נתניהו.
נכון לעכשיו נתניהו שומע הכל, שוקל הכל ועדיין לא ממהר להכריע. הדקה ה־90 מתקרבת ואיתה החורף עם מה שעלול להיות שיא חדש של המגיפה ואולי השפל החדש של הכלכלה. באיזה מצב יעדיף נתניהו להגיע לעונה הקרה? הוא יצטרך להחליט בקרוב.