בגרמניה דחו את תשלומי המס לשנה הבאה, והממשלה לקחה על עצמה 70% מעלות שכר העובדים בעסקים הקטנים, כדי שלא ייאלצו לפטר או להוציא לחל״ת. באנגליה הממשלה החליטה לעזור לענף המסעדנות להתאושש על ידי תשלום 50% מהחשבון של כל סועד עד סוף אוגוסט, כדי לעודד אנשים לצאת. מתברר שאפשר למצוא פתרונות די יצירתיים וגם לא נורא מסובכים לביצוע, אם מחליטים להשקיע בכך את מרבית האנרגיה.
אבל אצלנו משקיעים את מרבית האנרגיה בריבים. תראו איזה פייק משבר נוצר בממשלת חירום הקורונה, וטרם נפתר. ריב איתנים ואיום בבחירות רביעיות שיעלו 5 מיליארד שקל, ובמקום לממן פתרונות לאזרחים יממנו (שוב) את הקמפיינים של המפלגות. הסיבה ההו־כה־חשובה היא ההתעקשות להפר את ההסכם הקואליציוני שאך נחתם, ולפתע לשנות את הדרישה הקודמת מתקציב דו־שנתי לתקציב חד־שנתי, לשנה שתכף מסתיימת ממילא.
אין ספק שכדי להשיג מטרות פוליטיות דרושות אי אילו מניפולציות, אבל כולנו מכירים אנשים שכל כך מתמכרים למניפולציות המתוחכמות שלהם, עד שהם כבר שוכחים מה הייתה מטרתן. הם הופכים למניפולטורים למען המניפולציה, פול גז בניוטרל, כל כך מתוחכמים וערמומיים עד שהם כבר לא באמת משיגים דבר. יהודים קוראים לזה אובר חוכם. ככה זה כשאתה יותר מדי מתוחכם.
המדינה במשבר. מחצית מבתי המלון סגורים לאחר שנערכו לכניסה של חמישה מיליון תיירים השנה, והנפילה בתחום קשה. הבעיות לא קלות, לא צפויות, אבל לגמרי פתירות. לו הייתה עבודת צוות, רובן כבר היו בתהליך החלמה.
ברקע צצים פעם אחר פעם סרטוני אלימות מחרידים כלפי פעוטות בגנים, ו״המנהיגים״ בקושי טורחים להתייחס. מדי פעם מבטיחים כמס שפתיים שיטפלו בחומרה, ומיד שוכחים ומתמקדים בעוולות האיומות שנגרמו להם ולמשפחתם, או בקיצור - עוברים למניפולציה הבאה.
את אוזלת היד של הממשלה החליפו בעשור האחרון עמותות שגייסו כספים וטיפלו במגזרים שנותרו ללא מענה. קחו לדוגמה את יוזמת ״ושמרת״. אנשים פרטיים שראו את המצוקה במוסדות גריאטריים נוכח הקורונה, ובאפריל הקדימו את משרד הבריאות ויצאו במבצע. הם הקימו מטה שגיבש הנחיות עבור כלל המוסדות ועזר עם חלוקת ציוד וכוח אדם. עד שהמדינה התעוררה, המגזר הפרטי כבר טיפל בבעיה.
העניין הוא שבתחום הפילנתרופי מביטים בדאגה על השלכות המשבר. הצפי הוא לתוצאות קשות שעדיין לא ממש נראות בשטח, ויגיעו בתקופת החגים. עמותות שאיכשהו הצליחו לשרוד את החודשים האחרונים עם שיירי תקציבים, יגיעו לנקודה שבה ייאלצו לסיים את פעילותן. מה יעשו אז בממשלה, חוץ מלשלוף עוד איזו מניפולציה?
אם כבר פילנתרופיה, הרי שלאורך העשור האחרון צנחו התרומות מארה״ב. חברי הקהילה היהודית בארה"ב, שרובם רפורמים וקונסרבטיבים, נעלבו מכך שלא מקבלים כאן בעין יפה את היהדות שלהם. במסגרת המניפולציות כולם יודעים לחרטט על יהדות מקרבת ועל חשיבות היהדות בכלל, אבל בינתיים קורים החיים. הסוכנות היהודית לא הצליחה לעצור את התהליכים האלה, ואומנם נכנס שר חדש ורענן למשרד החוץ המסמורטט משנים של הזנחה, אבל מה התחדש שם? משהו רע מאוד קרה לפוליטיקה שלנו. היא הפכה לפוליטיקה של אפס מעשה והמון אובר חוכם. זה ניכר כמעט בכל דבר.
מוסדות השלטון אינם מושלמים, אבל ההתקפות עליהם מכיוון נבחרי הציבור אינן הגיוניות. הרי הם מגינים על כולנו - בין שזו המשטרה בהפגנות הימין או השמאל, בין שזו מערכת המשפט כשהיא פוסקת בעדנו או נגדנו, ובין שאלה חיילי צה״ל שסובלים הטרדות של ״פעילים״ כשהם משרתים בשטחים ושומרים עלינו. ברקע גם לתנועות הנוער, שמהוות את הבסיס לערכיות הישראלית, אין תקציב, ולא ברור איך יפתחו את השנה. כולם מלהגים על לאומיות ופטריוטיות, אבל כשאלה התוצאות של הדיבורים, קשה שלא לתהות מהם בדיוק ה״ערכים הלאומיים״ שעבורם לכאורה מתקיימת מלחמת חורמה.
ביום רביעי נדחתה הצעת תיקון החוק של יש עתיד שלפיה נאשם בפלילים לא יוכל לכהן כראש ממשלה. קשה להתווכח עם ההיגיון של חוק כזה, כי אנחנו אכן מדינה בסחרור. אבטלה שמטויחת במענק חד־פעמי של 750 שקל במקום לאשר תקציב ותוכנית סדורה, תחלואה שעולה, וראש ממשלה שעסוק באיומי בחירות, בדרישה להחלפת שופטים ובפוסטים שמתפרסמים נגד אשתו.
עדיין - הצעת חוק שרק מוגשת בידיעה שלא תתקבל, לא משנה. יש לנו חוסר יכולת לתפקד בגלל שיטת ממשל שהרקיבה. צריך לעבוד יחד וביושרה כדי להעביר סט חוקים שאינו מיטיב או מרע עם פוליטיקאי כזה או אחר, אלא שיהיה נכון ואפקטיבי לאורך זמן. הפתרון למניפולטיביות יתר הוא לא עוד מניפולציה.
קיבוץ גלויות
איך הגענו למצב שבו כל דבר הופך למריבה אגרסיבית על כלום? ציור של יעקב מישורי הוסר השבוע מקיר במרכז רפואי כי התנוססה עליו במהופך הכתובת ״מוות ליהודים״. אף אחד ממגיני היהדות האמיצים לא טרח לבדוק את מהות היצירה, שמנציחה את מאורעות השואה.
המחווה של ראש עיריית תל אביב רון חולדאי למען אזרחי לבנון שנפגעו מהרצחנות של חיזבאללה זכתה למטר קללות אצלנו, שלכאורה הוצדקו לאחר שהיו גם לבנונים שהגיבו בתוקפנות למחווה. פעם היה ברור לכולנו שאנחנו לא לוקחים דוגמה משכנינו. שאנחנו מגיבים בעוצמה כשצריך, אבל תמיד בחוכמה. שאנחנו רוצים שלום גם אם הם לא רוצים, כי אם לא נרצה שלום - נהיה כמותם.
אז במה אנחנו מתעסקים?
לכל מי שבמקרה פספס, מומלץ לצפות בנאום הראשון של חברת הכנסת תהלה פרידמן מכחול לבן השבוע. פרידמן, דתייה ירושלמית אלמונית, שלא עשתה שום פרובוקציה כדי להרוויח כותרת, זכתה בעקבות נאום אותנטי אחד לרבבות שיתופים והגיעה ליותר ממיליון אנשים. מסתבר שאחדות אמיתית היא ויראלית, לכל מי שחשב שרק במניפולציות יש פוטנציאל למנדטים.
פרידמן הזכירה לנו מהו רגש ישראלי אותנטי, ואת העובדה שאנחנו צריכים לקבל זה את זה ולחיות ביחד. במקום שיח על ישראל הראשונה והשנייה, שיח על קיבוץ גלויות. במקום שיח על הבדלים, שיח על המשותף. יש לזה כוח. הרי אף אחד לא יבטל פה את השני בלי לבטל גם את עצמו בדרך. פעם כולנו ידענו את זה.
ההתאחדות בשעת משבר תמיד באה לנו באופן טבעי. למרות האווירה התקשורתית, בשטח יש הרבה יוזמות יפות של אזרחים למען החקלאים או האומנים או הנזקקים, כי זה חלק מהדנ"א הישראלי. אבל בשלב הנוכחי די ברור שהישראליות הבסיסית של היכולת להתאחד היא לא הדנ"א של הממשלה. היא לא יכולה להתיימר לייצג את העם אם לא תשנה את הלך הרוח שלה.