1. כל מי שגיחך וטען רק לפני שלושה חודשים כי ראש הממשלה בנימין נתניהו הצליח לשגר שני רמטכ"לים לטירונות מחודשת - צדק. גנץ ואשכנזי, שחקנים די חדשים במגרש הפוליטי, לא כיהנו קודם לכן כשרים וכמעט לא הספיקו לחמם את מושבי הכנסת. הם הגיעו למעמד של שרים בכירים כשהם נטולי כל רקע וניסיון פוליטיים ושילמו על כך שכר לימוד גבוה. הם נתונים למניפולציות ולתרגילים, לשטיקים ולטריקים של נתניהו, שליחיו ויו"ר הקואליציה. נתניהו, שהספיק כבר לנסוע ברוורס במערכת הפוליטית את מה ששניהם יחד לא נסעו קדימה, העביר אותם טירונות מפרכת.
השבוע נתניהו הבין שאולי עשה טעות. גנץ ואשכנזי סיימו את הטירונות. הם איבדו במהלכה את התמימות ואת האמון בנתניהו. נסדקה אצלם אדרת הממלכתיות, והם הבינו שעם נתניהו צריך לדבר בשפתו, וכי את נכונותם להיות שותפים טובים למען אזרחי ישראל - נתניהו פירש כחולשה. הם הבינו שהציבור רוצה לראות חוזקות, נחישות, עוצמה ועמידה איתנה, ולא התרפסות וממלכתיות יתרה על חשבון הכבוד העצמי, הכוח הפוליטי והיכולת לבצע את השליחות.
כבר במוצ"ש האחרון הבחין נתניהו בשינוי המגמה, כשצפה בשר החוץ מעניק לו ציון ״נכשל" בטיפול בתהליך הנורמליזציה עם איחוד האמירויות, כשמידר את שרי החוץ והביטחון בממשלתו. אשכנזי, שדיבר אל נתניהו כדבר מחנך אל תלמידו הנזוף בשיחת סיכום השליש, טען שזה נוהל נפסד, שהיה גם באירוע הצוללות.
אחריו הגיע גנץ במסיבת עיתונאים זועפת, שבה הודיע לנתניהו שתמו חודשי הטירונות, נגמרו "הדאחקות" והסתיימו הטריקים והשטיקים, והבטיח שלא יאפשר לו למנות בובות במערכת אכיפת החוק. נתניהו, שאיים בהליכה לבחירות, לא הבין מדוע ראשי כחול לבן לא נלחצו נוכח מעמדם בסקרים. גנץ ואשכנזי הפגינו קשיחות, לא מצמצו וידעו שנתניהו חושש מבחירות יותר מהם. הם ידעו על דיווחים שמקבל נתניהו מראשי סניפים וראשי רשויות, שהזהירו אותו שמפלגת הליכוד תיענש קשות בקלפי אם יגרור את ישראל לבחירות.
נתניהו, שחשב תחילה שבחירות עדיפות לו כשהוא לפני פתיחת המשפט, לפני החורף, ההחרפה במצב הכלכלי וברמת התחלואה, נבהל גם מהנסיקה של נפתלי בנט והחליט להמשיך לפי שעה עם ממשלת האחדות. הבעיה שלו היא שהוא איבד בפועל את השותפים הקואליציוניים הכי טובים שיכלו להיות לו, ושמעתה ואילך הוא לא יקבל מהם דבר וחצי דבר מחוץ להסכם - לא בתחום המשפטי ולא בשום תחום אחר. נתניהו עומד לערוך היכרות עם גנץ ואשכנזי שלא הכיר קודם לכן.
2. במסגרת הספינים שאותם נקטו נתניהו והליכוד כדי לגרור את כחול לבן לוויתורים בתחום המינויים במערכת אכיפת החוק, ועל מנת לנסות לפגוע בלכידות, התבטאו ראש הממשלה, שריו ושליחיו כי "גנץ כבר הסכים לכל הוויתורים", אבל אשכנזי "שחותר תחתיו" רוצה בחירות ומונע ממנו לממש את ההסכמות. כמובן (ככל הידוע לי) שלא היו דברים מעולם, אבל דווקא האמירות הללו הביאו לציפוף השורות בכחול לבן ולעמידה בכל הקווים האדומים החיוניים מבחינת גנץ.
אחר כך עבר נתניהו (כנראה בעזרת יועצו החדש משה קלוגהפט) לטפל בשר המשפטים אבי ניסנקורן, שתקוע לו כמו עצם בגרון בדרכו לממש את חזונו ולעצב במו ידיו את דמותם של המפכ"ל, פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה הבאים. נתניהו עדיין לא מעכל שבראשות משרד המשפטים יושב אדם שקט ורגוע, שנותן גיבוי למערכת ולא מאפשר לאף אחד לנתץ אותה. אלו באמת חדשות טובות, ורק בשל העובדה הזאת טוב שכחול לבן היא חלק מהממשלה (עד להודעה חדשה). בהתנהלות נכונה, עם תוכנית אסטרטגית, סקרים, מסרים ועבודת צוות, הן במשרדים והן בשטח - תוכל כחול לבן להחזיר לעצמה את כוחה ואפילו לכרות בריתות פוליטיות חדשות עם מפלגות שבראשן עומדים אנשים שפשוט רוצים לשרת את המדינה ואת אזרחיה.
3. זה למעלה מחודש מצויים כוחות צה"ל בדריכות מבצעית ומודיעינית גבוהה לאורך גבול הצפון, מהים במערב, דרך גבולות לבנון וסוריה עד עמק הירדן, וסיכלו שלושה ניסיונות של ירי או חדירה. על פי ההערכות, חיזבאללה מבקש לפגוע בחיילי צה"ל כנקמה על פגיעה באנשיו, אך לא מעוניין בהסלמה והוא יימנע מפגיעה באזרחים. אבל מה שאירע השבוע ברכס רמים, המוצף באלפים רבים של נופשים ומטיילים, היה אירוע חריג, שגרם לצה"ל לפעול באופן חריג ולתקוף מטרות של חיזבאללה בגלוי בתוך שטח לבנון. המציאות מחייבת את צה"ל להיערך לאפשרות של פיגוע נקמה, אך אלו הם ימים אחרונים של חופש, ובהחלט מומלץ לתושבי ישראל לטייל בצפון ולפקוד את אתרי התיירות והנופש. שקט ובטוח שם לחלוטין.
4. אורלי לוי־אבקסיס התגוררה 14 שנה עם בעלה וילדיה בקיבוץ מסילות. כמובן שיכלה לחיות לצד משפחתה בבית שאן, אבל היא בחרה בקיבוץ שקלט אותה והאיר לה פנים. השבוע חטפו ממנה חברי הקיבוץ את "התודה והברכה", כשכינתה אותם מעל בימת הכנסת "גזענים" והאשימה אותם בכך שלא קיבלו לגן הילדים את בנו של רופא שהתגורר בקיבוץ, "רק בגלל שהוא ערבי". חברי הקיבוץ הזדעזעו, והרופא מיהר להודיע שזה שקר, שלא היו לו אז בכלל ילדים ושעד היום הוא חש בן משפחה במסילות.
יומיים קודם לכן היא האשימה באותה קלות בגזענות גם את חברי קיבוץ ניר דוד ברצותה לתפוס טרמפ על המאבק סביב נחל האסי. אלא מאי? מזכיר ניר דוד לשעבר, עמיחי גלר, כתב לי שהוא זוכר היטב את מאמציה להיקלט בניר דוד לפני תשע שנים, לאחר שפספסה את ההרשמה למועמדות וחשבה שיכניסו אותה לרשימה במקום משפחה אחרת. לבסוף היא קבעה את ביתה ביישוב הקהילתי שלפים, שבו חיים בני קיבוץ שלוחות ורשפים. על מגורים בבית שאן היא לא חשבה כנראה. זה לא מתאים לה.
5. ייתכן שהעובדה שישבתי קרוב מדי לאלוף יאיר גולן במשך ארבע שנים סביב שולחן המטה הכללי הביאה לכך שנדבקתי ביכולת לחזות תהליכים. רק לפני חודש כתבתי שנתניהו ואדלשטיין מחפשים פרזנטור לחבטות, האשמות וכישלונות - ולא פרויקטור שינהל את המאבק בקורונה, ואני מצטער שצדקתי. צר לי לקבוע שמעל המשבר הבריאותי והכלכלי הגדול הזה עדיין אין הנהלה!
6. קפצתי לבדי ללילה אחד לים המלח. נסעתי להיטען באנרגיה ובכוחות ולקבל קצת שקט, מדבר, מינרלים ומסז'. זוהי גם הזדמנות לחשוב קצת בדרך ולהתנתק ככל שניתן. במלון ישרוטל 700 נופשים, תפוסה מלאה ומשטר קורונה. הישראלים בסך הכל ממושמעים: בארוחת בוקר התפוסה המרבית היא 35%. כולם עוטים מסיכות בשטחים הציבוריים, ובמעליות מקפידים לא להיכנס יותר משניים־שלושה יחדיו. בבריכת השחייה משפחות בקפסולות, בריכת המלח החמה סגורה בגלל "התו הסגול". הקניון החדש מלא בקונים. ישראלים רבים גילו השנה בעל כורחם את נופי הארץ היפה שלנו. בדרך הם חיזקו ומחזקים את העסקים, את גורמי התיירות והמסעדות, והלוואי שכך יהיה גם בעתיד.
7. בגילוי נאות אודה שאני חש כי הקצנתי בתקופה האחרונה בהתבטאויותיי בטורי כאן, בטלוויזיה ובחשבונות הפייסבוק והטוויטר שלי. אתקשה מאוד לסלוח לנתניהו על שגרם לי בדבריו ובפועלו להקצנה כזו, שכן גדלתי על ממלכתיות, איפוק ומתינות. עם כניסת חודש אלול אני מבקש מעצמי ומכולכם לקחת צעד אחד לאחור ולהוריד טון בהתבטאויות בטרם יהיה מאוחר. הלוואי ונצליח.
שבת שלום.