לפני שרצים ל"הכל כלול" באבו דאבי – כדאי להכיר את השכנים

שיחת וידאו בעברית בין נתניהו למלווה מהאמירויות של המשלחת הישראלית. צילום: דוברות רה"מ

כלי התקשורת בישראל כבר הפליגו בתיאורים של יעד התיירות החדש שנפתח עבורנו, אבל קשה לראות את איחוד האמירויות הופכת לטורקיה או ליוון החדשה. כן, יש בה מלונות מפוארים במחירים סבירים, חופי ים נעימים בעונת החורף, אבל מחוץ למלונות - הכל מאוד יקר: המסעדות, החנויות, רק הדלק זול יותר ממים.

מדינת האמירויות היא אומנם מתירנית יותר משכנתה סעודיה, אבל החוק שלה נשען ברובו על השריעה והוא נאכף על ידי משטרה יעילה ומתוחכמת, חסרת סובלנות לכל צורה של התנהגות פרועה. צריכת אלכוהול מותרת רק במלונות ובמסעדות שיש להן רישיון לכך, ומי שיסתובב ברחוב מדיף ריח של אלכוהול יכול להיעצר על זה. אישה שנאנסה עשויה להיענש בעצמה על "קיום יחסים" מחוץ לנישואים. החוק הפלילי באמירויות עדיין כולל עונשי מלקות ועונש מוות למי שמחלל את שם האל ושליחו מוחמד.

אל מול המשלחת הישראלית, יצאו האמירותים מגדרם להבהיר שזה יהיה שלום חם, מלא ועמוק, שונה מהשלום הקר עם מצרים וירדן. שני הצדדים עובדים במרץ כדי להשלים הסכם מסגרת שייחתם תוך שבועיים, עוד לפני ראש השנה, על מדשאת הבית הלבן. הסכם המסגרת צפוי לכלול שישה־שבעה פרוטוקולים בנושאים שיסוכמו עד אז: נורמליזציה, אשרות, תיירות, כלכלה, בריאות ופיננסים. שאר הנושאים יסוכמו בהמשך ויצורפו כנספחים להסכם.


עוד לפני סוף 2020 ייפתחו שגרירויות הדדיות בתל אביב ובאבו דאבי וקווי תעופה ישירים לאמירויות. כרגע נראה שמבקרים משתי המדינות יידרשו להוצאת ויזה לפני הגעתם. ההסכמה הסעודית לאפשר למטוסים ישראליים לעבור מעל שטחם פותחת עבור הישראלים אפשרות של טיסות קצרות הרבה יותר למזרח. שתי חברות התעופה של האמירויות - אמירייטס ואיתיחאד - מתכננות לקחת נגיסה גדולה מנתח השוק של טורקיש איירליינס בישראל, חברת התעופה של הטורקים, שנואי נפשם. על הדרך הן עשויות לפגוע גם בנתח השוק של אל־על בטיסות למזרח.

פתיחת השמיים של סעודיה היא צעד מרחיק לכת, אפילו נועז, עבור הממלכה המופקדת על קודשי האסלאם, וחושפת את תפקידם כשושבינים בהסכם עם האמירויות. לו זה היה תלוי ביורש העצר מוחמד בן סלמאן (MBS) - אפשר היה אולי להתקדם עוד צעד, אבל אביו, המלך סלמאן, שמרן ממנו ועדיין מחויב ליוזמת השלום של אחיו פאהד, שהתנתה נורמליזציה עם ישראל בפתרון הסוגיה הפלסטינית. לכן נראה שהסעודים לא יהיו נוכחים בטקס בוושינגטון, אבל שכניהם מבחריין יהיו שם כנראה, וגם עשויים להיות המדינה הבאה לכונן יחסים איתנו.

האמירותים גאים בהיותם פורצי הדרך מול ישראל, וחשוב להם שההסכם הזה יהווה מופת לשאר עמי האזור ויראה שניתן לנרמל יחסים עם ישראל. למרות זאת, ההתבטאויות הפומביות היחידות ששמענו מהם במהלך הביקור עסקו בנושא הפלסטיני. במשלחת הישראלית ראו בזה "מס שפתיים", אבל רגע לפני שאנחנו מסתערים על יעד התיירות החדש ומתחילים להכיר את ערביי המפרץ, שישראלים רבים מאמינים שהם "ערבים מסוג אחר" - כדאי שנתחיל להכיר גם את השכנים שגרים ממש ממול.

מתחת לפני השטח
סיימנו השבוע עוד סבב הצתות מול חמאס, בהסכם רגיעה שמפקד פיקוד הדרום מעריך שיחזיק במקרה הטוב חודשיים. במרחק 50 דקות מתל אביב (בלי פקקים) מתגוררים שני מיליון בני אדם שעברו את חודש אוגוסט בלי חשמל, בלי מזגנים או מקרר, ש־46% מהם מובטלים ולרובם אין כבר מה להפסיד. אנחנו אלה שבחרנו לשלוט בצינור החמצן, המים והחשמל שלהם, ובעצם בחרנו להיות אחראים לגורלם.

הנזק מסבב ההסלמה האחרון לא היה כבד: כ־5,500 דונם נשרפו, רובם שדות בור ורק מיעוטם גידולים חקלאיים. מה שהרווחנו בסבב הזה הוא שהמצרים חזרו לתפקד כמתווך יעיל, ולראשונה נרתמו גם הקטארים לתפקיד וביצעו אותו היטב. חמאס הבהירה שחלוקת הכסף הקטארי לא תספיק כדי לשמר רגיעה והיא רוצה מימוש של ההבטחות הישראליות להקמת פרויקטים הומניטריים בתחום הבריאות, המים והחשמל. אצלנו, שוב גוררים רגליים.

אחרי שנגמור להביט על האמירויות במבט מצועף, הגיע הזמן לחדד את המבט אל השכנים האלה, שהם הרבה יותר רלוונטיים ואקוטיים לחיינו, ולהחליט מה אנחנו רוצים מעזה. התפרצות הקורונה שם, שיוצאת משליטה, היא הזדמנות להתקדם מול חמאס, לא לפיוס ולא לשלום, אבל לרגיעה ארוכת טווח.

בספרו החדש של אוהד חמו, "פני השטח", הוא משרטט בכישרון את הגוונים שאנחנו לא מודעים להם בחברה הפלסטינית. מאוסף השיחות המרתק שלו עם פלסטינים מהגדה ומעזה עולים כיסופים שלהם לחזור לימים שלפני האינתיפאדה הראשונה, של דו־קיום עם הישראלים. "תנו לנו לחיות, להתפרנס, לבנות ולהיבנות", אומר לו תושב עזה, "ותראו איך חמאס תיפול כשעזה תשגשג. ניסיתם מלחמות, הפצצתם, הרגתם - וזה לא עבד. אולי הגיע הזמן לנסות משהו אחר?".

אחרי 72 שנים של עצמאות בשכונה הלא קלה שלנו, יש לנו הזדמנות להתקבל אליה כחברים לגיטימיים. זה לא יקרה דרך דילים של "הכל כלול", אלא אם נשכיל להתחיל לראות את בני האדם שחיים סביבנו ובתוכנו. כמו אצלנו, יש ביניהם אנשים טובים ורעים, אבל המכשול הגדול הראשון שצריך להתגבר עליו הוא השפה. רק לפני דור הייתה הערבית שפת אם של חצי מהישראלים והיום רובם נרתעים ממנה. מי שמאמין שעתידנו טמון כאן, בפיסת האדמה הקשה הזאת, ורוצה להעמיק בה שורשים - חייב ללמוד לדבר עם הסביבה ולהכיר את השכנים.