קדימה לאומן
ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ביקשו עשרות אלפי הורים שכולים להתייחד עם יקיריהם. זה נאסר עליהם בנימוק שאנחנו בעיצומה של מגיפה. אבל מי שאסר על ההורים השכולים להגיע לבתי העלמין, לא מנע מעשרות אלפי חסידים להגיע לאומן.
עכשיו אותה יד שמתירה לאלפי חסידים לצאת לאוקראינה, מתכוונת לנעול אותנו בחג בבית כדי למנוע את התפשטות המגיפה.
בקרוב יחזרו החסידים לארץ במטוסים עמוסים, לאחר שהתנהלו בתנאים סניטריים ירודים וידביקו את כולנו. חבריי שהיו באומן יודעים לספר על חוויה חד־פעמית שאסור להחמיץ. ריגוש שרבים אינם מוכנים לוותר עליו, גם כשטובי המומחים מזהירים שמדובר במרשם להדבקה המונית.
הכוח העצום שיש למפלגות החרדיות מאפשר לאלפי חסידים לצאת מהארץ בלחץ עסקנים דתיים שטובים בגלגול עיניים והרבה פחות בשמירה על הציבור.
אפילו ניקולו מקיוואלי לא היה יכול לכתוב מחזה מוצלח מזה.
פרופ' עידית מטות
פרופ' מטות היא לוליינית אמיתית. בראיון טלוויזיה טענה שיש מי שזורע חרדה מיותרת בציבור וקבעה בפסקנות "איזה גל שני? לא היה גל ראשון בכלל".
לזכותה ייאמר שהיא הייתה בין הקולות הבודדים שהעזו להשמיע דעה הפוכה לדעתו של משה בר סימן טוב, שהיה המנכ"ל הדומיננטי של משרד הבריאות.
אבל מאז שהפכה לחברה במטה התוכנית "מגן לישראל" בראשות הבוס הישיר שלה באיכילוב פרופ' רוני גמזו, החליפה מטות דיסקט. היא מתפתלת בין רצונה לשמור על דעתה העצמאית לבין מחויבותה לתפקיד, ומיישרת קו שלא במפתיע עם הבוס שלה, ביודעה איפה מרוחה החמאה.
עכשיו היא מזהירה שהנסיעה לאומן תביא לעלייה בתחלואה. השאלה שמתבקשת היא האם מטות לא לקתה בחרדת יתר שמפניה הזהירה אותנו בעבר, או שהיא מיישרת קו עם פרופ' גמזו.
מטות, אגב, מתנגדת לסגר בנימוק שמחקר אמריקאי קבע שהוא יביא לעלייה בדיכאון, בחרדות ובמקרי התאבדות. האם כשיוחלט בניגוד לדעתה על הטלת סגר היא תתפטר מתפקידה?
צריך להעריך את דעותיה העצמאיות של הפרופ', וצריך גם לקוות שהן לא יושפעו מתפקידה ומדעתם של הממונים עליה.
עפר שלח
מי שמחפש חברות ונאמנות לא ימצא את מבוקשו במערכת הפוליטית. זו הסיבה לכך שלא צריך ליפול מהכיסא מהמהלך האחרון של ח"כ עפר שלח, שמוצג כבוגד רק משום שהיה חברו ובן בריתו של ח"כ יאיר לפיד מאז הוקמה יש עתיד. העובדה שהשניים נחשבו חברים קרובים ובעלי אינטרס משותף לא צריכה למנוע משלח לוותר על שאיפותיו הפוליטיות.
הקביעה שלפיה מדובר בבגידה היא לא יותר מקשקוש. מותר לשלח, שגם לו יש שאיפות פוליטיות, לכוון גבוה ולחלום על האפשרות שיום אחד גם הוא יעמוד בראש המפלגה. לפיד הזדרז להבטיח שתהיה התמודדות, וגם כתב שהוא מברך עליה ושהגיעה זמנה. והשאלה שנשארה פתוחה היא מתי.
ח"כ אלכס גולדפרב, שהיה חבר כנסת אלמוני, זכה להגיע לכותרות במרץ 1996 לאחר שהחליט לפרוש מסיעת צומת של רפאל איתן ולהקים את סיעת יעוד, שהצטרפה לממשלתו של יצחק רבין, ואפשרה את המשך כהונתה עד סוף אותה שנה. חבר הכנסת זכה אז לכינוי הציני "סגן השר מיצובישי", על שם רכב השרד שקיבל כשהתמנה לסגן שר השיכון.
אבל גולדפרב הוא לא היחיד שביצע עריקה אידיאולוגית. הנה רשימה חלקית שמעידה שאופורטוניזם הוא חלק בלתי נפרד מהפוליטיקה: יועז הנדל וצביקה האוזר, פנינה תמנו שטה וגדי יברקן, אורלי לוי־אבקסיס ועמיר פרץ, יוסי ביילין, יוסי שריד, וגם משה דיין, שהסכים לכהן כשר החוץ בממשלתו של מנחם בגין, ודוד בן־גוריון, שעזב את מפלגת העבודה והקים את רפ"י.
מסקנה: חברות או נאמנות הם מושגים שלא נועדו לפוליטיקה. המונח זהות אינטרסים מתאים לפוליטיקה הרבה יותר.
בני גנץ
שר הביטחון וראש הממשלה החליפי חולם להיות ראש הממשלה. כדי להגשים את חלומו הוא מוכן לעבור טירונות שמלווה בלא מעט השפלות אצל בנימין נתניהו. האם גנץ מתאים לתפקיד ראש הממשלה? לפחות על פי התנהלותו בכל מה שקשור בתחנת השידור הצבאית גלי צה"ל יש לי ספק גדול.
כבר תקופה ארוכה התחנה הצבאית שכפופה למערכת הביטחון מתנהלת כמו שלוחה של תחנת השידור גלי ישראל. גנץ רואה, יודע ושומע ולא עושה כלום, אף על פי שהתחנה הצבאית היא בתחום אחריותו.
על גלי צה"ל מפקד בעת הזאת שמעון אלקבץ. כישוריו המיוחדים שמאפשרים לו להתאים את עצמו לכל מצב, הביאו להידרדרות של התחנה הצבאית לתהומות שהיא לא הייתה בהן מעולם.
לרמטכ"ל אביב כוכבי נמאס להתעסק עם גל"צ, ובצדק. לכן הוא הציע לשר הביטחון לסגור את התחנה. גם הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון, שהגן על גלי צה"ל בעבר, תומך כיום בהצעה לסגירה.
אני משוכנע שגנץ לא מאזין לשידוריה של התחנה הצבאית. אילו היה עושה זאת ושומע את הפרשנות הפוליטית, היה נחשף לחוסר האיזון הפוליטי שהפך לסמלה המסחרי של התחנה. אני משוכנע שהוא לא היה מסכים לאפשר לשמעון אלקבץ להמשיך יום אחד נוסף בתפקיד.
גנץ כנראה מפחד לבדוק מה קורה בגל"צ, אולי כדי שלא להרגיז את נתניהו ולסכן את הרוטציה. הוא מוכן לאטום את אוזניו, למרות הזובור הפומבי שעשתה לו התחנה כשבחר להצטרף לפוליטיקה.
זה היה זובור שאני משוכנע שגם גנץ לא שוכח, שהתנהל שלא על פי כללים עיתונאיים בסיסיים, וכל מטרתו הייתה לבצע רצח אופי בבני גנץ, שמכהן עכשיו כשר הביטחון ואחראי על שידורי התחנה הצבאית בעת הזאת.
זה לא סוד שסקרי ההאזנה מלמדים שלראשונה אחרי הרבה שנים, מאבדת גלי צה"ל מאזינים לטובת רשת ב' של תאגיד השידור הציבורי. גנץ אולי פראייר, אבל לא ציבור המאזינים, שמאס בפוליטיקה ובתככים העלובים והרדודים שמתנהלים במסדרונות גלי צה"ל, ומעדיף להיחשף ולהאזין לשידורים אמינים ומאוזנים.
שיא השיאים נשבר בימים האחרונים, כשבתוכנית "המילה האחרונה" בגלי צה"ל, התייחס המגיש קובי אריאלי לח"כ וסגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן ואמר: "מה יש ביאיר גולן שהורג אותי? אני שונא בן אדם על לא דבר". עירית לינור, המגישה שלצדו העירה: "אתה רשאי לשנוא אותו, כי מגיע לו".
בתגובה צייץ אבי בניהו, שהיה מפקד גלי צה"ל, "מה שתרם האלוף יאיר גולן לישראל ולביטחונה, לא יעשו לעולם שני השונאים הללו שמחזיקים במיקרופון ציבורי מטעם צה"ל ובמימונו, ושלא מבינים על מה הם שונאים אותו". בניהו הוסיף: "מרחם על החיילים מעבר לזכוכית באולפן ששומעים אתכם מתוקף חוק הגיוס".
בניהו צודק. כמי שפיקד על גלי צה"ל, הוא לא יכול להתעלם מהתהומות שאליהן שקעה התחנה הצבאית, שהפכה תחת פיקודו של אלקבץ לתחנה פוליטית, שמייצגת צד אחד של המפה הפוליטית, תוך ניצול משאבי מערכת הביטחון, ומבלי ששר הביטחון יתערב בנעשה בתחנה הצבאית. אלקבץ לא מנהל את התחנה. התואר שהוא יכול להתהדר בו הוא תואר מנהל בובה, שגם אותו שר הביטחון חייב לקחת ממנו.
הכותב הוא משפטן, לשעבר מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון ויו"ר אגודת העיתונאים
[email protected]