לצומת אלוף שדה הגיע, על כיסא גלגלים, מפגין בן 101. המשפחה ביקשה להצניע את שמו. יהודית ירקוני, בת 94, ילידת ירושלים, בוגרת מלחמת השחרור, יצאה להפגין בכיכר הבימה. דיירי הדיור המוגן ברמת השרון קמו כאיש אחד, נטלו את ההליכונים, כיסאות הגלגלים ושאר העזרים, ויצאו להפגין. שמואל כסלו, אחד מהם, ערך כמה סרטונים שבהם הוא מראיין את חבריו. ד"ר תא"ל במילואים יצחק ארד, בן 94, אמר למצלמה: "אני מנצל את זכותי להפגין בגלל מה שקורה במדינה. לחמתי במלחמת העצמאות, הייתי בין מקימי ההגנה. לצערי הרב אנחנו רואים שהמדינה הולכת ונהרסת. ביבי, הגיע הזמן שתעזוב אותנו". לאה סטולר, ניצולת שואה בת 88, בסרטון סוחט דמעות אצל אור־לי ברלב, עם אותו מסר. סבא וסבתא, אבא ואמא שלנו, האנשים שהקימו את המקום הזה, קמו אתמול ויצאו להפגין. האוכלוסיה הזו בסיכון אבל היא כנראה מבינה שהמדינה בסיכון גדול יותר.
המונים יצאו אתמול להפגין. שיירת ענק עלתה לירושלים וצרה על מעון ראש הממשלה ברחוב בלפור. אלפים הגיעו לקיסריה וצבאו על בית משפחת נתניהו. הגשרים, הצמתים והמחלפים הועמסו אדם. בבלפור פינת רוטשילד נפתח סניף של בלפור ירושלים (ובו מאות רבות). כנ"ל בכיכר דיזנגוף. הפגנות מאולתרות התקיימו מול ביתו של בני גנץ, מול ביתו של עוזי דיין ובעשרות אתרים נוספים. מאות אלפים יצאו אתמול להפגין למרות הקורונה, למרות הסגר ולמרות המועקה הכללית. אולי בגללה. מי שהוציא אותם היה אדם אחד, יחיד ומיוחד: בנימין נתניהו.
זה הוא שאמר, בנאום ה"אתם אשמים" שלו מיום חמישי, ש"יש גבול לכל תעלול". הוא טעה רק בדבר אחד: התעלולים הם שלו. מי שחצה את הגבול, זה הוא. מה שקרה אתמול ברחובות, בצמתים, במחלפי, כבישי, כיכרות וחצרות ישראל, זה הדבר הכי קרוב למרי אזרחי שהיה כאן אי פעם. ההמונים יצאו אתמול בעיקר כי נמאס להם, כי הם חשים שאין להם מה להפסיד, כי הם איבדו אמון ברשויות ובמוסדות וכי הם מבינים שאם הם לא יקומו להילחם, אף אחד לא יעשה את זה במקומם. "אנחנו האנשים שלהם חיכינו", אומרת הכרזה שמככבת בשבועות האחרונים במחאת בלפור. נכון.
רבים וטובים, כולל אותי, יצאו בשבוע האחרון וקראו להפסקת ההפגנות בבלפור למשך הסגר. לא בגלל שמדובר בהפצת קורונה. משלל המחקרים והנתונים שאני רואה בשבועות האחרונים עולה מסקנה ברורה: אין הדבקה משמעותית בקורונה בהפגנות. זאת, ועוד: יוסף קליין דיווח באתר "בחדרי חרדים" אתמול על בכירים במשרד הבריאות שטוענים שבמגזר החרדי אין משפחה ללא נדבק בקורונה, שיעור הנדבקים בקרב החרדים הוא 30%, המספרים מטורפים, ההדבקה עצומה, גדולה פי כמה מההדבקה במגזר הכללי. זו אחת הסיבות ליציאתם של ההמונים אתמול: התחושה ששוב דופקים אותם, על לא עוול בכפם. שהם משלמים את מחיר השתעבדותו של בנימין נתניהו לשותפים שמחזיקים לו את הראש מעל המים הפליליים. לאנשים נמאס.
האנרגיה המשתוללת ברחובות ובבתים עצומה. האווירה היא של ימי מהפכה, של ערב נפילת חומת ברלין, של ימים היסטוריים. העובדה שראש הממשלה מקדיש את רוב האנרגיה והזמן שלו בימים האחרונים למאמץ נואש לבלום את ההפגנות נגדו בלתי נתפסת. הוא עושה את זה במקום לנהל את המשבר ניהול אמיתי, במקום לקבל החלטות אמיצות, במקום לקחת אחריות. נאום ה"אתם אשמים" שנשא ביום חמישי, היה שיא חדש של חוצפה ואטימות. ערב ראש השנה היה זה נשיא המדינה, ראובן ריבלין, שנשא נאום מנהיגותי והתנצל בפני הציבור על כל מה שקרה עד עכשיו. ריבלין לקח אחריות אמיתית, לא מהשפה לחוץ, אלא עם כל הלב. הוא ביקש סליחה. הוא דיבר על גודל המעמד, על גובה הסיכון, על הצורך להתאחד ולצאת מהמשבר ביחד.
ריבלין הוא קול קורא במדבר. במעון המלכותי בבלפור עוסקים בהכפשתו כבר שנים ארוכות. הם זרעו גשם ועכשיו קוצרים סופה. ישראל נקלעת לאחד המשברים הקשים בתולדותיה. לא רק שהכלכלה מתפרקת, המגיפה מזנקת והמערכת נשחקת, הציבור איבד אמון כלשהו בנבחריו והישראלים משוסעים ומפולגים מאי פעם. אתמול, למראה התמונות והסרטונים על המוני הישראלים שיצאו לקחת את גורלם בידיהם, התלבטתי בין שתי תחושות: התרוממות רוח וגאווה גדולה מחד, דאגה עמוקה ואמיתית מאידך. הדרך שאליה אנו צועדים יכולה להוביל לאסון. מלחמת אחים זה הדבר האחרון לה אנו זקוקים עכשיו. כן, נתניהו מבעיר את המועדון על יושביו. זה כבר ברור לכולנו. אבל כיושבי המועדון הזה, נדמה לי שצריך עכשיו יותר מים קרים ומטפי כיבוי, מלפידים בוערים ופחי בנזין. ושיהיה בהצלחה לכולנו.