הישראלים התחילו השבוע להרגיש מה זה להיות פלסטינים: תקועים בפקקים אינסופיים בגלל מחסומים שלא בודקים שום דבר ורק נועדו להכביד, חשופים לקנסות וגם למעצר אלים משוטרים שהחליטו שהמסיכה לא מונחת מספיק טוב, ועשויים לקבל גם ביקור בית של המשטרה אם השמיעו דעה שלא מצאה חן בעיני מישהו. התחושה היא שהכל שרירותי ורק נועד להציק, כאילו שלא מספיק קשה גם ככה.
אחת לכמה שעות מודיעים ברדיו על שורת גזירות חדשה ואיתה עדכון תעריפי הקנסות, ואנחנו הסתגלנים מקבלים את הגזירות האלה כאילו היו מדאורייתא. אנחנו צוהלים על עוד 800 מטר של מרחב תנועה שהשיגו לנו בנדיבותם עלי התאנה הצבועים כחול לבן ומתרגלים על הלשון את התירוץ שניסחנו למקרה שיעצרו אותנו בדרך לבקר חבר. כבר שכחנו שרק לפני כמה חודשים התרגשנו מהשימוש בכלי המעקב של שב"כ אחרי אזרחים תמימים, וכיום זה נראה כבר מובן מאליו. לבני אדם יכולת מדהימה להסתגל במהירות לשינויים - תשאלו כל מי שחי במדינה שהפכה לטוטליטרית.
מה שעוד יותר מדהים הוא שמאחורי רוב הגזירות אין שום נימוק ענייני: גם מומחי הבריאות ב"קבינט" של פרופ' רוני גמזו טוענים שהסגר לא הכרחי ומה שנדרש הוא טיפול נקודתי במוקדי התפרצות, תוך שחרור מבוקר של המשק ושמירה על קבוצות סיכון. ההחלטות מתקבלות תמיד באישון לילה, כששרי הקבינט יורדים לפרטי פרטים של כל הגבלה אבל לא מסוגלים להגדיר יעדים לאומיים ברורים ואסטרטגיה.
התחושה היא שמדי יום מכביד השלטון את משקל הברך שמונחת על הצוואר שלנו, והשאלה היא אם כמו ג'ורג' פלויד נישאר עם הפנים לקרקע או שנקום ונתנער.
פנים רבות לשוויון
מדוע אוסרת המדינה על ישראלים שקנו כרטיס טיסה לצאת מהארץ? מה זה עניינה של המדינה אם מישהו רוצה לקחת את עצמו או את משפחתו ולהעביר את הימים הרעים האלה במקום פחות גרוע? ראש שירותי בריאות הציבור הודתה ביושר שהשיקול מאחורי ההחלטה היה ליצור שוויוניות בין אלה שיכולים להרשות לעצמם לצאת לאלה שלא. ואז אתה שומע על 17 מטוסים שחזרו מאומן עם חולים שגם סירבו למלא את טופסי המעקב הנדרשים מכל ישראלי חוזר, ומגלה שהשוויוניות - פנים רבות לה.
הממשלה מודיעה על קנס לכל מי שייתפס בסוכה שהיא לא שלו, אבל במאה שערים הקימו כבר סוכות למאות בני אדם. 40% מקרב המאומתים לקורונה בשבוע האחרון הם חרדים, ועדיין אני אהיה מופתע לראות את המשטרה מחלקת דוחות למאות שיגדשו את הסוכות שהוקמו בחצרות החסידיות השונות. נראה שהסגר הזה לא מיועד לכל המגזרים - הוא מכוון נגד החילונים, ובעיקר נגד המפגינים.
תלמידי בתי הספר יזכו בחודש הקרוב (במקרה הטוב) לראות את המורה שלהם רק בזום, אבל ראשי הישיבות כבר הודיעו ש־42 אלף התלמידים שלהם יחזרו ללימודים מיד אחרי החג, כי פשוט אין להם פתרון אחר. רק 32 אלף מתוכם יחזרו במסגרת מתווה הבדיקות שסיכם רוני נומה, הממונה על הקורונה במגזר החרדי. למדינת ישראל אין מושג מה קורה עם ה־10,000 האחרים וגם לא עם 97 אלף אברכי הכוללים.
בשבוע שעבר הורשו רק בני המשפחה הגרעינית של נופלי מלחמת יום כיפור לעלות לקברי יקיריהם. למחרת, ביום כיפור, נרשמו 3,000 מתפללים בחלל הסגור של בית הכנסת ויז'ניץ בבני ברק. הציבור רואה את הישראבלוף הזה, אבל רובו לא יתקומם אלא יחפש את הדרך לתחמן בין הגזירות. ואולי בכלל יהיו אלה החרדים שיסללו את הדרך לשאר הציבור להתנער מהמדיניות הדרקונית שכופה הממשלה בעידוד מקהלת התקשורת ההיסטרית.
שבעה חודשים אחרי שהפציע הנגיף לחיינו אפשר כבר להתחיל לאמוד את הממדים האמיתיים של "המגיפה". מתוך אנושות של כ־8 מיליארד, מתו כמיליון בני אדם מקורונה. כל אחד מהם היה יחיד ומיוחד, ועדיין זה לא פסיק בהיסטוריה הביולוגית של האדם. משחפת, שהיא מחלה לא פחות קשה ומסוכנת, מתים כ־1.5 מיליון בני אדם מדי שנה, והיא לא ממש משפיעה על חיינו.
בישראל נפטרו כבר כ־1,600 בני אדם, כל אחד מהם אדם יקר ועולם מלואו. באותו זמן נפטרו כ־3,500 ישראלים מזיהומים שלקו בהם בבתי החולים (אגב, מספר נמוך במיוחד השנה בגלל הימנעות מהגעה לבתי החולים). גם המתים כתוצאה מזיהומים היו יקרים, אבל הם לא מעניינים אף אחד. שום מהדורת חדשות לא תיפתח בעדכון רוטט על מספר הנפטרים האלה, גם לא על אלו שלקו בהתקף לב ומתו לאחר שחששו להגיע לבית החולים.
במרדף אחרי הרייטינג, רוכבת התקשורת על ליבוי הפחדים של הצופים, במקום לעשות את תפקידה ולתת קונטקסט ופרופורציה לאירוע. בהתלהבות היא מדרבנת את הממשלה להדק כל צעד דרקוני, כשהיא מלווה אותו בכתבות מלאות לחלוחית על האומללים שתקנות שעת חירום ריסקו את חייהם ואת עתידם. התקשורת "הביקורתית", לכאורה, הפכה לשותפה כנועה בריסוק המוסדות החברתיים שלנו.
לפני שבעה חודשים הזהרתי משימוש לרעה בקורונה לעיצוב מחדש של המבנה השלטוני בישראל. היו שלגלגו והיו שראו בי נביא זעם, אבל לצערי, רוב הנבואות התגשמו. לישראלים לא נשאר הרבה זמן להחליט אם הם הצפרדעים שמתבשלות לאִטן בסיר, עד שיהיה כבר מאוחר מדי לקפוץ, או שסיר הלחץ הזה יתפוצץ ויעיף מעליו את המכסה.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13
[email protected]