1. ישראל מתייבשת
בינואר 2020, בימים שבהם נגיף הקורונה היה עוד בגדר שמועה שנפוצה במחוז נידח בסין, פורסמו נתוני הגירעון במשק. הוא הסתכם אז ב־52 מיליארד שקל (3.7% מהתוצר), גבוה ב־0.7% מהיעד. שר האוצר משה כחלון ספג שפע של כותרות ענק מפחידות. הנגיד הזהיר שאי־טיפול בגירעון יכביד על החברות במשק. כלכלנים טענו שחובה לשמור על תקרת הגירעון, שעלול להמריא בסוף 2020 ל־4.5% מהתוצר. מנכ"ל האוצר דאז הואשם בניסיון להסוות את תמונת המצב הקשה, ומבקר המדינה נמנע ברגע האחרון מפרסום דוח חקירה בסוגיה המסובכת.
עשרה חודשים אחר כך, באוקטובר 2020, אני מתבונן לאחור ומתמלא ערגה לנתונים ההם. מנתוני האוצר העדכניים מהשבוע, בסוף 2020 ימריא הגירעון לממדים מפלצתיים של 180 מיליארד שקל, שהם 13% מהתוצר. 85 מיליארד שקל מהסכום מהווים הוצאה ישירה ונוספת לטיפול במשבר הקורונה.
בבנק ישראל מעריכים שהסגר, שאמור היה להסתיים בראשון הקרוב (בעלות 10 מיליארד שקל), יימשך שבועיים נוספים. במקרה שיוארך עוד, לגירעון יתווספו 20 מיליארד שקל, והוא ימריא למספר אסטרונומי של 200 מיליארד שקל. לקוח פרטי שהיה נקלע לחריגה של פי ארבעה ממסגרת האוברדרפט היה נזרק מזמן מהבנק ומועבר לקטגוריית הלקוחות המסוכנים במאגר נתוני האשראי של בנק ישראל. עסק שהיה מתקרב למצב כזה היה נשלח מזמן לשולחן כונס הנכסים.
נתוני הגירעון לספטמבר, שאמורים היו להתפרסם בתחילת השבוע, יפורסמו בגלל החגים ב־12 באוקטובר. לפי הנתון האחרון, הגירעון בשנה האחרונה הסתכם ב־110 מיליארד שקל, אלא שמאז המצב החמיר. לפי התסריט הפסימי בבנק ישראל, הצמיחה ב־2020 תהיה שלילית, בגובה של 7%, וב־2021 חיובית בגובה 3%. תחזית הצמיחה העדכנית תפורסם על ידי מחלקת המחקר בבנק ישראל ב־22 באוקטובר, שהוא המועד לפרסום החלטת הריבית.
כל זה לא מעניין את הפוליטיקאים, והיד על הסגר קלה. בנימין נתניהו כבר החליט להאריך את הסגר במתכונתו המלאה שבועיים נוספים, למרות חוסר ההיגיון והצדק. בעלי העסקים הבהירו שאם עד יום ראשון הקרוב לא יאפשרו להם לפתוח הם יעשו זאת חד־צדדית.
כדי להרגיע את הרוחות בישר השבוע שר האוצר על תוכנית מענקים נוספת שתנפח עוד קצת את הגירעון. כדי לעודד את החזרה מחל"ת (מספר דורשי העבודה מתקרב למיליון) הוא מוכן לשלם מענקים של אלפי שקלים גם לשכירים שחזרו לעבודה. הבעיה היא שאף אחד כבר לא מאמין לתוכניות.
השאלה הרלוונטית היא איך הגענו עד הלום? כיצד זינק הגירעון לכמעט פי ארבעה מהיקפו בתחילת 2020. התשובה המובנת מאליה נעוצה במשבר הקורונה, אלא שהמשבר הפך למפלטו של הנבל. נכון שבמשבר אסור להטיל גזירות, שצריך להשליך גלגלי הצלה לאזרחים ולעסקים ולגלות "ערבות הדדית", "אחריות לאומית" ושאר מילים יפות. אלא שהפוליטיקאים ובראשם ראש הממשלה ניצלו בצורה צינית את המצב לפזרנות כספים לא ממוקדת משיקולים פוליטיים, כאילו מערכת הבחירות בעיצומה.
לא נמנה כאן את כל סעיפי הפזרנות, אך נתמקד בהוצאה מתסכלת במיוחד של 9 מיליארד שקל, מתוכם 2.5 מיליארד שקל מענקים לפסח ו־6.5 מיליארד שקל נוספים מענקי צ'ק לכל אזרח (750 שקל לאזרח). כדי להצמיח באמת את המשק ניתן היה להשתמש ב־9 מיליארד שקל להפחתת המע"מ ב־2%. וקשה גם להתעלם מההוצאה המופקרת הנוספת של עשרות מיליארדי שקלים למימון תשלומי חל"ת עד יוני 2021.
הצרה היא שההוצאות למשבר הקורונה, הנאמדות כאמור ב־85 מיליארד שקל, לא לוו בפיתוחו של שום מנוע צמיחה שיגדיל את הכנסות המדינה ממסים. להפך. מיליון מובטלים, עשרות אלפי עסקים קטנים סגורים, ורצונו של האזרח הפשוט להשאיר את כרטיס האשראי קרוב לכיס הביאו לצניחה בהכנסות. חוץ מממטרת הכספים הלא ממוקדת, ובניגוד לתחינות הנגיד, לא הופעל שום צעד כלכלי הכולל תכנון לטווח הארוך. כוונתי לרפורמות ולהתייעלות במגזר הציבורי, השקעות בתחומי התשתיות כמו הרכבת הקלה, העלאת גיל הפרישה לנשים לפנסיה ועוד. אלו בוצעו בעבר במסגרת מה שמכונה "חוק ההסדרים" אלא שכ"ץ, בלחצו הפוליטי של נתניהו, נאלץ לאפסן אותן.
לכולם כבר ברור שבסוף נצטרך לסגור את הגירעון בדם, יזע ודמעות, אבל זה לא יקרה במשמרת של נתניהו או כ"ץ. התיק ייפול על שר האוצר הבא, שיפיל אותו על ילדינו ונכדינו. חזרה לנורמליות בתנאים האלה תימשך להערכת גורמים בבנק ישראל לפחות חמש שנים.
לכאוס נוספת עובדה מטרידה במיוחד, והיא היעדר תקציב מאושר, החיוני כל כך לניהול המשבר. למעט תוספת חירום של 11 מיליארד שקל המדינה מתנהלת על טייס אוטומטי, שבסיסו תקציב שאושר בקיץ 2018. מדובר בפגיעה נוספת באזרחי המדינה, למעט קבוצות הלחץ האפקטיביות: למשל הנכים, שהתבשרו שלשום כי בהתאם לחוק מיוחד שנתפר עבורם יקבלו תוספת (אומנם מוצדקת) של 940 מיליון שקל לקצבאות. לתלמידי ישיבות החרדים יוקצו כ־400 מיליון שקל נוספים.
נזכיר שלפני שלושה חודשים בלבד טען נתניהו בלהט שחייבים לאשר מיידית תקציב. אז במקום תקציב הופעל סגר חונק חסר חמלה, המחייב את חיבור הכלכלה למכונת הנשמה. בשם "הסולידיות" מוטלת ענישה קולקטיבית המתירה התקהלות של עד עשרה אנשים אבל מונעת פתיחת בתי עסק קטנים. בשם הסולידריות הוחלט לסגור את בתי המלון, אך בלחצה של השרה מירי רגב הוחלט לאפשר את פתיחת השמיים. בשם הסולידיות אפשר להמשיך להפגין בביתר עילית ובבני ברק המודבקות, אך גם ניתן למנוע את הפיכת אילת לעיר ירוקה, בניגוד לתחינות ראש העיר.
כל זה קורה בחסות כחול לבן, שמסרבת להתעייף וממשיכה בשם הרוטציה המיוחלת לתחזק את הססמה הריקה "ישראל לפני הכל", אבל בפועל מספקת לראש הממשלה את מטריית ההגנה המאפשרת לו להתנהל בסגנון "נתניהו לפני הכל".
כלכלני חברות דירוג האשראי הבינלאומיות סטנדרד אנד פור'ס, מודי'ס ופיץ' יחלו בשבוע הבא בבחינת דירוג האשראי של ישראל. בגלל הקורונה הם לא יגיעו פיזית ארצה אלא ינהלו שיחות זום עם הנגיד, שר האוצר, בנקאים וראשי התעשייה. לפני חצי שנה הם עוד היו אופטימיים. הסגר עבד יפה, המשק נפתח בהדרגה, סוף־סוף הוקמה ממשלה, וההערכה הייתה שאישור תקציב המדינה הוא עניין של זמן. כעת המצב שונה לחלוטין, והגרוע מכל עוד לפנינו: במערכת הפוליטית בטוחים שלמרות הסקרים הלא מחמיאים לליכוד, בסוף השנה נלך למערכת בחירות רביעית.
כלכלני חברות דירוג האשראי, ובעיקר S&P (שהעניקו למשק את הדירוג הגבוה ביותר), יהיו חייבים לשאול לנוכח המצב את כל השאלות הנוקבות. שר האוצר ובמיוחד הנגיד יעשו ככל יכולתם להגן על הכלכלה ולשכנע שיהיה בסדר. קשה לי להאמין שהכלכלנים יסתפקו הפעם בהבטחות, והם עלולים להפחית את הדירוג. אם זה יקרה, עלות גיוס האשראי בחו"ל תתייקר, וכולנו נשלם את המחיר. יש לקוות שיקרה נס והחשש מהפחתת הדירוג ימריץ ברגע האחרון את נתניהו לפעול לאישור תקציב 2020, ואולי גם 2021.
2. קבינט ממלאי המקום
בימים האחרונים נעשה כל מאמץ להשאיר את רוני חזקיהו בתפקיד החשב הכללי באוצר. הגיעו אליו פניות ממקורביו של ראש הממשלה, שר האוצר מתייחס בישיבות ההנהלה לפרישתו ומביע את משאלתו כי "אולי בכל זאת רוני יישאר בתפקיד".
הרצון להשאירו אינו מקרי: מדובר באיש מקצוע נטול אג'נדה פוליטית (אף שמונה על ידי כחלון), ואין לו שאיפות להתבלט על חשבון שר האוצר. חזקיהו הוא האיש האידיאלי לטיפול באסון הפיננסי שפוקד אותנו, והוא היה שמח להישאר לו מישהו בעל עמדה היה מבטיח לו שתקציב המדינה ל־2020 ואולי גם ל־2021 יאושר בשבועות הקרובים. הוא היה נרתם ככל יכולתו כדי לסייע, אבל זה כבר לא יקרה.
התסריט הרווח ביותר הוא בחירות במרץ 2021. במקרה זה לא יהיה תקציב ל־2020, והתקציב הבא יאושר לאחר הקמת הממשלה הבאה, וזה יקרה באוגוסט 2021. תסריט זה אינו מתאים ללו"ז של חזקיהו. החשב הכללי יעזוב סופית יום לפני 31 באוקטובר (שיחול ביום שבת). לשאלה המסקרנת מי יחליף אותו אין כרגע תשובה. שר האוצר אינו מקדיש זמן לסוגיית איתור המחליף, ולפי כל הסימנים, בסופו של דבר ייבחר ממלא מקום מהאגף עצמו.
גם אם בניגוד לכל הציפיות יאותר מחליף, יהיה צורך באישור המועמד על ידי כחול לבן, וזה כבר סיפור לא פשוט. גם לממונה על התקציבים שאול מרידור מונה ממלא מקום, ותופעת "ממלאי המקום" מתחילה לקבל ממדים של מגיפה. עד היום היה מקובל לחשוב שהוויכוחים על המינויים התמקדו במשרות הבכירות בשירות הציבורי שלהן רגישות פוליטית גבוהה: מפכ"ל המשטרה (תפקיד שאינו מאויש כבר שנתיים), פרקליט המדינה (שאינו מאויש כבר שנה), נציב שירות בתי הסוהר (שאינו מאויש כשנתיים) והיועץ המשפטי של הכנסת (שאינו מאויש כחצי שנה).
אי־איוש המשרות פוגע באינטרס הציבור ובהתנהלות השוטפת של גופי האכיפה השונים. זה ניכר במיוחד באוזלת היד בטיפול בגל ההפגנות. אלא שהוויכוחים הגיעו כעת גם למינויים בקרב דרגי מקצוע מובהקים בצמרת האוצר, כמו הממונה על התקציבים והחשב הכללי. השיקולים הפוליטיים הגיעו למקומות נוספים - כבר יותר משנה לא מונה יו"ר לרשות שדות התעופה. שרת התחבורה מירי רגב ניסתה להעביר מינוי פוליטי שלא עבר.
העובדה שבעיית המינויים אינה מטרידה שום גורם מטרידה כשלעצמה. ניתן היה לצפות שמבקר המדינה מתניהו אנגלמן יפתח בחקירת הנושא ואולי יפרסם דוח ביקורת קטלני. זה עשוי היה אולי לקרות, אם אנגלמן בעצמו לא היה מינוי פוליטי מובהק.
3. דרוש פרויקטור תיירות
התפטרותו של שר התיירות אסף זמיר חמישה חודשים לאחר שמונה עוררה רעש פוליטי שהחזיק מעמד יומיים בקושי. פרשנים רבים העריכו שההתפטרות היא סימן נוסף לבחירות ההולכות וקרבות. אחרים הסבירו שזמיר צופה פני עתיד ונערך להתמודד על ראשות עיריית תל אביב, למקרה שרון חולדאי יקפוץ לפוליטיקה הארצית. אלא שאף אחד לא התייחס עדיין לשאלה מדוע בכלל יש צורך במשרד תיירות בעידן הקורונה, ומה הייתה תרומתו הממשית של השר הפורש.
פעילי ענף התיירות הביעו אופטימיות רבה עם כניסתו של זמיר לתפקיד. התברר שמדובר בשר פעלתן, הקשוב לבעיות הענף ומעורה בו. הוא סייע לפתרון בעיות בתי המלון כשהם עוד היו רלוונטיים למשק (תו סגול, הבאת עובדים מירדן) והיה זמין לפתרון כל בעיה. למרות זאת הוא לא הצליח ולא הספיק לסייע בשיקום הריסות הענף.
שום גלגל הצלה לא נזרק לעבר ענף המלונאות. 38 אלף מתוך 41 אלף עובדיו הוצאו לחל"ת, והאופק שחור מתמיד. ענף המלונאות מחוסל בפועל, וסימני שאלה גדולים מרחפים מעל עתידה של אילת (במסיבת עיתונאים שנערכה השבוע התריע ראש העירייה מאיר יצחק הלוי ממצבה המתדרדר). בתי המלון ייפתחו מחדש אולי בפסח, ובינתיים ההשקעות במיזמי התיירות הנוכחיים ירדו לטמיון. הסיוע המובטח מהסגר הראשון בהיקף של 300 מיליון שקל עדיין לא הוזרם.
זמיר היה עוד אחד משרי כחול לבן שאינם זוכים לסיוע ענייני במשרד האוצר ובמשרד ראש הממשלה. מנכ"ל משרדו אמיר הלוי התקשה לשתף איתו פעולה, ומנהלת לשכתו עדי סברוב נותרה חסרת אונים. יכולתו לקדם את האינטרסים של הענף באמצעות דילים פוליטיים הייתה אפסית. פעילי ענף התיירות אינם יכולים להסתיר את הגעגועים ליריב לוין, שר התיירות הקודם, שהיה הלוחש על אוזנו של נתניהו. בשיא הצלחתו הצליח לוין לסחוט מהאוצר תקציב שיווק של 450 מיליון שקל לקידום תיירות הפנים. לפני מספר שבועות אושר למשרד תקציב שיווק עלוב של 2 מיליון שקל. תקציב כזה מספיק בקושי לתחזוקת הפרזנטורים של המשרד.
נערי אגף התקציבים באוצר סבורים בתפיסתם העקרונית שמשרד התיירות הוא נטל ושתיירות הפנים אינה תחום שהם צריכים להתעסק איתו. הם מעדיפים להשאיר את הטיפול בנושא לפעילי הענף בשטח. משרד התיירות גם אינו משפיע על ענף התעופה. שרת התחבורה האפקטיבית רגב מצליחה בזכות השפעתה הפוליטית לקדם את האינטרסים של הפעילים, לדאוג לתנאי ההעסקה של עובדי רשות שדות התעופה וללחוץ על כך שלמרות הקורונה השמיים יישארו פתוחים.
במצב העניינים הנוכחי לא ברור לאיזה פוליטיקאי יהיה בכלל עניין לקבל תפקיד במשרד נטול הסמכויות. בכחול לבן הוחלט למנות את אורית פרקש הכהן. אם לזמיר היה עוד איזה סיכוי להצליח, הרי שפרקש הכהן בעלת העמדות הדעתניות רק תבזבז את זמנה היקר מול אנשי הליכוד. היא אומנם מנוסה יותר פוליטית ומכירה את המערכות, אבל בליכוד עדיין זוכרים לה לרעה את התנגדותה כמנהלת רשות החשמל למתווה הגז.
הטיפול האידיאלי בענף התיירות צריך להיעשות באמצעות איש מקצוע המכיר היטב את בעיות הענף ויוכל לסייע לשיקומו משיקולים ענייניים בלבד. אנשי מקצוע איכותיים לתפקיד פרויקטור התיירות אינם חסרים. אלא שאחרי הזובור הפוליטי שנעשה לפרויקטור הקורונה, הסיכוי שאיש מקצוע איכותי יסכים להיכנס לתפקיד הוא אפסי.
4. מלחמות ד"ר ברקת
כשאני שואל את ד"ר משה ברקת, הממונה על שוק ההון והביטוח באוצר, אם בתקופת החגים המשרדים נסגרו ואין עם מי לדבר, הוא מפתיע: "לא. פורמלית אנחנו אומנם עדיין בחופשה מרוכזת ונקבל דמי חופשה במקום משכורת, אבל מעשית אנחנו עובדים בימים אלה קשה יותר מבכל זמן אחר בשנה. אנחנו עושים את מה שמצופה מאיתנו, כי בגלל הקורונה יש אלינו אינסוף פניות בבקשת פתרונות ועזרה. אי אפשר לענות לאנשים 'תבוא אחרי החגים'".
ברקת השלים אתמול שנתיים בתפקידו המאתגר, וזוהי הזדמנות לסיכום ביניים. בניגוד לקודמתו דורית סלינגר הוא הביא לאוצר רוח אחרת, פייסנית יותר. זה עדיין לא אומר שהוא לא הצליח לקדם בדרכו השקטה את האג'נדה שלו, תוך עימותים עם סוכני הביטוח ועם חלק מבעלי השליטה בחברות הביטוח.
איך אתם באוצר מסייעים לאזרחים או לעסקים הקטנים?
"תוכנית הסיוע האקטואלית ביותר שלנו היא מתן האפשרות לבעלי עסקים קטנים שנפגעו משמעותית בהכנסות לפדות חלק מכספי הפנסיה ללא קנס. זה צריך לעלות בקרוב להצבעה בכנסת לאחר שכבר אושר במשרד המשפטים. שר האוצר דוחף לכך, וייתכן שזה יובא כחלק מחוקי הקורונה יחד עם התקציב או שיגיע במישרין לוועדת הכספים. אני מודע לכך שלאורך זמן מדובר בפתרון לא הכי טוב והוא עלול לפגוע בחסכונות, ושכספי הפנסיה לא נועדו לכך. אבל זה נעשה מחוסר ברירה. בנוסף, אנחנו מאפשרים לשכירים משיכת קרנות השתלמות בסכום של עד 7,500 לחודש למשך שבעה חודשים. המסלול מיועד לאלה שיצאו לחל"ת או למפוטרים שהכנסתם נפגעה. שיעור הניצול של מסלול זה נמוך, כי אנשים מעדיפים פתרונות אחרים, כולל לקיחת הלוואות".
מה אתם מציעים חוץ מהאפשרות לשבירת חסכונות?
"עוד בגל הראשון אפשרנו פריסה של הלוואות לתקופה של עד 15 שנה כנגד החסכונות של העמיתים בגמל פנסיה ובביטוחי מנהלים. אלה הלוואות זולות ביחס למקובל בבנקים ובחברות האשראי. המהלך נוח לתפעול, שכן ההלוואות ניתנות על חשבון כספי עמיתים. בכוונתי להאריך בשבועיים הקרובים את תוקף ההוראה. בנוסף, קיים סט שלם של תקנות וחוזרים שהכנסנו בגל הראשון וכולם מקבלים ארכה לפחות לחצי שנה נוספת. בהסכמת חברות הביטוח הוחלט על השארת דמי הניהול המקוריים במקרה שהעובד פוטר ולא המשיך בהפקדות. כמו כן, המשכנו אוטומטית את הכיסויים הביטוחיים, גם אם הפרמיה לא שולמה".
איך פותרים את בעיית ביטוחי הנסיעות לחו"ל ותשלום לנפגעי קורונה בפוליסות חיים?
"אנחנו מטפלים בנושא בצורה אינטנסיבית ועובדים מול הנהלות חברות הביטוח עד לרמת הפרט. טיפלנו בבעיות ביטוחים לאנשים פרטיים, כמו עם בן 71 שהיה זקוק לניתוח דחוף בארה"ב. אבל יש בעיה של כיסויי ביטוח, ואנחנו מחפשים חברות בישראל ובחו"ל שיוכלו לספק פתרונות לבעיות הספציפיות, וזאת לא שאלה טריוויאלית. באירופה הבעיה פחות חריפה, ויש ביטוחים גם לגילאי 60 פלוס, אבל בארה"ב זה קשה יותר. יום אשפוז בארה"ב עולה 12 אלף דולר, ובקורונה האשפוז עלול להיות ארוך במיוחד. סיכון הקורונה בענף הביטוח הוא גיים צ'יינג'ר. כל ביטוח הוא פונקציה של סיכון, ואנחנו מחפשים את כל הפתרונות כדי שתהיה נגישות לביטוח כמה שיותר מהר. המחירים עולים לא בגלל עודף הביטוח אלא בגלל ייקור הכיסויים. בענף הבנייה, אם מחירי המלט עולים, אז עלות הבנייה מתייקרת, ומחירי הדירות עולים, ואותו דבר בביטוח".
בשבוע שעבר התבשרנו על כניסת הגופים המוסדיים להשקעה בהייטק עם רשת ביטחון בהיקף 2 מיליארד שקל. האם הבנקים שזכו זקוקים לרשת ביטחון?
"אתה צודק, ואנחנו עובדים על הפעלת רשת ביטחון נוספת בהיקף 1 מיליארד שקלים המיועדים למוסדיים בלבד. אנחנו באוצר מעוניינים שכמה שיותר כסף מהשקעות ההייטק יגיע גם לחוסכים לטווח ארוך בפנסיה. ההגנה על ההשקעה גבוהה מאוד וכוללת 40% מההיקף הראשוני.
"התאמצנו בשביל החוסכים לפנסיה ורצינו שהם יהיו הנהנים העיקריים ולא כדי שחלק מההקצאה יגיע לבנקים, אבל רשות החדשנות החליטה לשתף גם את הבנקים. כאמור אנחנו עובדים בשיתוף שר האוצר להגדלת היקף ההקצאה לגופים המוסדיים".
מה יעלה בגורל השליטה בכלל ביטוח? האם גופים מחו"ל מגלים עניין בהשקעה?
"אנחנו בקשר שוטף עם חברות מבטחי משנה וגורמים שקשורים לפעילות בישראל שמבקשים להגיע ולתת פתרונות שאין כאן. אני חי את העולם הבנקאי כבר עשרות שנים ויודע שגם סיטי בנק רצו להשקיע בבנק לאומי והתחרטו. גם השחקנים הגדולים בעולמות הביטוח והדיגיטל מעדיפים את השווקים הגדולים בחו"ל. לגבי כלל ביטוח, אין כרגע שינוי שאנחנו רואים במבנה השליטה, והיא ממשיכה להתנהל ללא גרעין שליטה וכרגע לשביעות רצוני. אנחנו פועלים לפי 'חוק מראני', הקובע איך ממנים חברי דירקטוריון בחברות ללא גרעין שליטה. מיד אחרי החג נפרסם מתווה סופי למינוי דירקטורים בחברות כאלה. למדנו לקח מתחום הבנקאות, והוועדה תמנה את מרבית הדירקטורים וגם יו"ר הדירקטוריון יומלץ על ידי הוועדה. אם בעלי המניות יתנגדו ליו"ר, יש אפשרות שלא לבחור אותו כדירקטור, ואז ממילא מועמדותו יורדת. אבל בעלי המניות צריכים לספק נימוקים משכנעים בבואם לדחות את המלצות הוועדה, וזה כרוך באחריות על כל המשתמע מכך".
איך אתה מתייחס למתרחש בחברת מגדל, ומה יהיה עתיד השליטה בה לנוכח החשד לעבירות מנהליות?
"נמשיך בעבודת הפיקוח השוטפת על הדירקטוריון באמצעות ביקורת שוטפת. בניגוד לפרסומים, לא הסתפקנו בביקורת בחברה אלא הפעלנו הליכי אכיפה, זה הרי יותר חמור מביקורת שגרתית. האכיפה היא כלי המופעל כשיש חשש להפרות של ההוראות ואנחנו בעיצומו של ההליך. להערכתי, נסיים את התהליך מיד אחרי החג. אז נחליט אם החברה פעלה לפי הוראות החוק ונפעיל את כל המסקנות, גם אם יהיה מדובר בבעל השליטה (שלמה אליהו - י"ש)".
חברות כרטיסי האשראי נכנסו לשוק הביטוח. האם המחירים באמת התחילו לרדת?
"ישראכרט פועלת לפי השיטה של סוכן ביטוח אובייקטיבי, ויש הצעות ביטוח המונחות על המדף מכמה חברות. חברת מקס עובדת באמצעות חברת AIG, ויש לה שנה וחצי של היערכות כדי לעבוד דרך סוכן אובייקטיבי. התחרות אינה מורגשת, כי לוקח זמן לחדור לשוק. נכון שהאישור שלי הכעיס את סוכני הביטוח, אבל אין להם סיבה. תחרות זה דבר בריא, והמטרה היא שהלקוחות ייהנו. הכוונה שלנו היא ליישם חקיקה שגם סוכני הביטוח יפעלו במתכונת של סוכנים אובייקטיביים וגם הם יוכלו להיכנס לשוק".
ומה עם כניסת הבנקים לשוק הביטוח?
"סוגיית הבנקים היא סיפור הרבה יותר מורכב. הבנקים פועלים בעולם הייעוץ הפנסיוני, ואנחנו גם תומכים במתן ייעוץ דיגיטלי. כדי שהבנקים ייכנסו לענף הביטוח הרגיל זה סיפור לא פשוט, ובעניין זה הבנקים לא דומים לחברות כרטיסי האשראי".