1. כשאני שומע שוב ושוב את הסיסמה "מערכת הבריאות הורעבה", שגרמו לה "לזחול על גרונה" או שהיא ב"אי־ספיקה" - אני תוהה אם כל מפיצי הססמאות ניסו אי־פעם להתמודד עם הנתונים של העלייה הדרמטית בתקציב מערכת הבריאות בעשור האחרון, או עם התוספת התקציבית מתחילת משבר הקורונה, בהיקף של קרוב לכ־14 מיליארד שקל.
זו לא חוכמה לשפוך כסף - זה הדבר הקל; וזו לא חוכמה לומר "לא התכוננתם לתרחיש הזה", כי שום מערכת לא יכולה לשעבד תקציבים רק למקרה של תרחיש קיצוני כזה או אחר. זה לא עובד כך, כי בדרך הזו אנחנו נמצא את עצמנו מהר בפשיטת רגל.
נכון שהאוצר, ובמיוחד אגף התקציבים, נוהג לייבש משרדים ממשלתיים כדי לכפות עליהם רפורמות שהוא מעוניין בהן, אבל במקרה של משרד הבריאות זה פשוט לא נכון, ופרסמתי כבר את הגידול בתקציב משרד הבריאות בעשור האחרון במאמרים קודמים.
2. אני מניח שהנתונים שאביא במאמר הזה יקימו עליי את הרופאים, בטענה שהם מוטעים מן היסוד ו"משרתים" את האוצר. אבל אלו הם הנתונים ואין בלתם, ומכיוון שכולנו, כולל הרופאים, בעד שקיפות, כדאי להבין לאן זרמו התוספות התקציביות הרבות בעשור האחרון. אגב, אינני אומר ששכר הרופאים אינו מוצדק. אני רק שם את המספרים על השולחן, וכל קורא יוכל לקחת את זה לאן שירצה.
ואלו הנתונים, מתוך הדוח האחרון של הממונה על השכר, מעודכן לנתוני 2018, הכולל רק את השכר ברפואה הציבורית: בשנת 2011 נחתם הסכם עם ההסתדרות הרפואית שהביא לעלייה נומינלית של 59% בעשור האחרון בשכר הרופאים במערכת הבריאות הציבורית, ולעלייה של 82% בשכר הרופאים המומחים בעלי ותק של יותר מחמש שנים. גם במערך הרפואה בקהילה בשירותי בריאות כללית נחתם הסכם קיבוצי בשנת 2011, אשר הביא לעלייה גבוהה בשכר.
עליית שכר משמעותית זו משתקפת גם בעליית שכרם של הרופאים השכירים בקופות חולים מכבי, מאוחדת ולאומית, וכן בעלייה בהוצאות קופות החולים על תשלום לרופאים עצמאים. שכר רופא ממוצע במשרה מלאה במערכת הציבורית בלבד, ללא זקיפות הטבה ותשלומי פרישה, מגיע לכ־39 אלף שקל ברוטו לחודש.
בתי החולים "פיתחו" פטנטים להעסקה כפולה בתוך תאגידי בתי החולים, או בשמם האחר - קרנות מחקרים. הנה דוגמה לכך מתוך הדוח: רופא מומחה, מנהל אגף במרכז רפואי ממשלתי גדול, שבנוסף מועסק גם בתאגיד בית החולים, בקופת חולים מכבי כרופא עצמאי, בלניאדו (בית חולים כללי־ציבורי בבעלות פרטית), וכן בהרצליה מדיקל סנטר - בית חולים פרטי בבעלות כללית שירותי בריאות.
כמנהל אגף בבית החולים, כמעט מדי חודש מופחתות לו שעות היעדרות אשר אין להן משמעות רבה בשכר, מכיוון שחלק ניכר מהשתכרות רופאים מומחים, ובפרט רופאים מנהלים, הן הכוננויות. שכרו מבית החולים הוא כ־41 אלף שקל ברוטו לחודש; השכר מהתאגיד כ־47 אלף שקל; נוסף לעשרות אלפי שקלים בחודש מקופת החולים ושאר העיסוקים הפרטיים.
עוד דוגמה: רופא מומחה, מנהל מחלקה בבית חולים עירוני, המועסק גם בתאגיד בית החולים, בהתקשרות עם ארבע קופות החולים, עם אסותא, רשת מרפאות שר"פ וכן עובד בקליניקה פרטית. שכרו החודשי הממוצע מבית החולים עומד על כ־54 אלף שקל ברוטו; שכר חודשי ממוצע מהתאגיד - כ־48 אלף שקל ברוטו; נוסף על כך - עשרות אלפי שקלים בחודש מקופות החולים שבהן הוא עובד כרופא עצמאי, מאסותא, ממרפאות השר"פ ומהקליניקה הפרטית שלו.
הדוח של האוצר מציין כי בתאגיד בתי החולים מונהגות רמות שכר הגבוהות משמעותית מרמות השכר בבתי החולים הממשלתיים, ובמקרים רבים ללא פיקוח מסדיר על התמורה שבגינה משולם השכר.
3. ממחקר שפורסם בסוף 2019 על ידי גלית בן נאים ואלכסיי בלינסקי, שהשווה את שכר הרופאים בבתי החולים שבהם מונהג שר"פ לעומת שכרם בבתי החולים הממשלתיים - עלו כמה נתונים מעניינים. היתרון הגדול של המחקר הוא שהוא כלל גם את השכר בבית החולים וגם את השכר בשוק הפרטי באופן הבא: מתוך מאגרי המידע של רשות המסים נשלפו נתוני השכר והיקף המשרה של הרופאים בבתי החולים הממשלתיים ובבתי החולים הציבוריים־פרטיים, והנתונים פוצלו לשני מקורות מרכזיים: שכר מתעסוקה במגזר הציבורי (בתי חולים, קרנות מחקר, קופות חולים ושכר אוניברסיטאי) ושכר שמקורו בתעסוקה במגזר הפרטי. השכר בפרטי כולל את הרווח ש"נשאר" בחברות הארנק של הרופאים.
שימו לב לנתונים: שכרו הממוצע של רופא בבית החולים שערי צדק (מונהג בו שר"פ), בעל ותק של לפחות עשר שנים, עמד על 884 אלף שקל בשנה, כ־74 אלף שקל ברוטו לחודש - גבוה בכ־4% בממוצע מהשכר הממוצע של רופאי בתי החולים הממשלתיים. שכר רופא מומחה בכירורגיה כללית בבתי החולים הממשלתיים עמד על כ־939 אלף שקל בשנה, כ־78 אלף שקל ברוטו לחודש.
פערי שכר בולטים מאוד בתחומי המומחים הכירורגיים: למשל, השכר הממוצע לרופא מומחה לכירורגיה אורתופדית בהדסה עמד ב־2017 על 1.27 מיליון שקל בשנה, כ־106 אלף שקל ברוטו בחודש, גבוה בכ־30% מרמתו של אותו מומחה בבתי חולים ממשלתיים (בהדסה יש שר"פ, אם כי הוא רוסן משהו בשנים האחרונות בעקבות תוכנית ההבראה).
שכר הרדיולוגים הממוצע בשערי צדק ובהדסה המועסקים גם בשר"פ עמד בשנת 2017 על 1.5 מיליון שקל - 125 אלף שקל ברוטו בחודש. שכר רופא בחמישון העליון בהדסה עין כרם עומד על כ־147 אלף שקל ברוטו לחודש (רפואה ציבורית ופרטית), בחמישון הרביעי השכר כ־80 אלף שקל ברוטו לחודש, בחמישון השלישי כ־56 אלף שקל ברוטו, בחמישון השני כ־40 אלף שקל, ואילו בחמישון התחתון כ־22 אלף שקל ברוטו לחודש.
שכר רופא בבתי חולים ממשלתיים בממוצע בחמישון העליון עומד על כ־126 אלף שקל ברוטו לחודש, בחמישון הרביעי כ־76 אלף שקל בחודש; בחמישון השלישי המגמה מתהפכת מול הדסה - כ־58 אלף שקל לחודש; בחמישון השני כ־43 אלף שקל, ואילו בחמישון התחתון שכר הרופאים המתחילים עומד על כ־27 אלף שקל ברוטו לחודש.
שכר ארבעת הבכירים בהדסה נכון ל־2018, מתוך הדוחות הכספיים של בית החולים (כולל שר"פ, לא כולל עבודה פרטית אחרת, אם ישנה כזו): מנהל יחידה רפואית - 325 אלף שקל ברוטו לחודש; רופא עיניים - 281 אלף שקל ברוטו לחודש; רופא אורולוג - 246 אלף שקל ברוטו; ורופא אנגיו (רדיולוגיה פולשנית) - גם 246 אלף שקל ברוטו.
4. הבאתי את שפע הנתונים הללו לא מתוך צרות עין, חלילה - רופאים צריכים להרוויח היטב - אלא כדי להפריך את ססמאות "מערכת הבריאות הורעבה". איך "הורעבה" אם תקציב הביצוע נטו שלה עמד בשנת 2012 על 21 מיליארד שקל, ובשנת 2019 הוא קפץ ל־38.5 מיליארד שקל? כל אלה שטוענים שמערכת הבריאות קורסת ומוחלשת, צריכים להתמודד עם הנתונים האלה.
בהחלט ייתכן שההסבר הוא שחלק משמעותי מהגידול בתקציב הבריאות הופנה להעלאת שכר הרופאים ופחות מדי לתקציבים של תשתיות וציוד, אבל קשה מאוד לטעון שהמערכת הורעבה עם גידול תקציבי כזה.
בכל מקרה, זו התוצאה: שכר הרופאים עלה דרמטית בעשור האחרון והיווה חלק משמעותי בהעלאת תקציבי משרד הבריאות - ועם זאת הזליגה לעבר הרפואה הפרטית רק הלכה וגברה. מה הועילו חכמים בתקנתם, אלו שאומרים שהמערכת הציבורית מיובשת? יש לי הצעה בשבילם: שיגידו שמעתה ואילך כל שקל בהעלאת תקציבי הבריאות יופנה אך ורק לתשתיות ולציוד, ולא להעלאת שכר בהסכמים קיבוציים, כי נראה שהעלאות השכר בהחלט מיצו את עצמן.