1. חוק ההפגנות
עכשיו כבר "בכירים בליכוד" מספרים, בעילום שם כמובן, שהסיבה היחידה לכך שנתניהו ממשיך להתעקש על סגר מוחלט ואי־פתיחה של עסקים קטנים (שעומדים במגבלת העשרה אנשים בחלל סגור) היא סוגיית ההפגנות. ביום חמישי נפל דבר ושני בכירים, ישראל כ"ץ וגדעון סער, אף העזו לשים נפשם בכפם ולהודיע בגלוי שסגירת העסקים הקטנים מיותרת ונעשית ממניעים לא ענייניים. הודעה נמסרה למשפחותיהם.
העובדה שומטת הלסתות הזו נחשפה במהלך ישיבת ועדת החוקה ביום חמישי האחרון. היועצים המשפטיים הסבירו לח"כ איילת שקד שמתן היתר לעסקים הקטנים לפעול משמעותו ביטול מיידי של "מצב החירום המיוחד מאוד", שמשמעותו ביטול איסור קיום ההפגנות. כשנשאלו אם פירוש הדבר שהעסקים נשארים סגורים כדי שלא יהיו הפגנות, שתקו.
צריך לחזור על זה שוב, ושוב, ושוב: ראש הממשלה קובר את המשק הישראלי ודוחף מאות אלפים לעוני, כי אצלו בבית לא מסוגלים לשאת את ההפגנות המתקיימות מול מעון ראש הממשלה בירושלים. כל מי שמכיר את בועת הטירוף הבלפוראית יודע את זה. כל מי שבקיא בדיונים השונים בקבינט הקורונה ובפורומים נוספים יודע שכל האנרגיה של נתניהו מושקעת בהמשך עצירת ההפגנות. יש לו סיבה טובה: משפחתו הגרעינית מפנה אליו אנרגיה גרעינית כדי שיספק את הסחורה. "מקריבים למולך עסקים ואנשים ללא כל צורך אמיתי", אמר אתמול בכיר בליכוד למי שאמר. האמת המזעזעת מתייצבת בפנינו במלוא עוצמתה. המולך הוא עירום. ועוד לא דיברנו על המלכה.
את האתנחתא הקומית סיפר אתמול השר לענייני "כוח, כבוד וכסף", כלומר יו"ר הקואליציה מיקי זוהר. הוא ביקש להתעמר בח"כ רם שפע, יו"ר ועדת החינוך (כחול לבן), וצייץ את הציוץ הבא: "אחרי שהצביע בניגוד לעמדת הקואליציה בעניין חוק ההפגנות, כך בוחר להתבטא ח"כ רם שפע...". כן, מיקי זוהר קורא להצבעה על הארכת מצב החירום המיוחד והפעלת התקנות לשעת חירום, בשם האמיתי שלה: חוק ההפגנות. זה החוק, ואין בלתו. זוהר סיפק לנו את מה שמכונה "דברי הסבר" הבאים בדרך כלל בשולי הצעת החוק. מבלי משים, הסגיר את הקנוניה כולה: ההפגנות, זה מה שמעניין את נתניהו. זה, ורק זה.
העסקים הקטנים הם עמוד השדרה של המשק. אנשים שבנו חלומות, לקחו הלוואות, השקיעו כל מה שיש להם במפעל חיים שמפרנס אותם ועוד כמה משפחות. הם פחות מעניינים את נתניהו. הוא לא מתעניין במשק הבית שלהם, אלא במשק הבתים שלו. לא מפעל חייהם נמצא על כף המאזניים, אלא חייו שלו וחירותו האישית. קיסריה כולה רושתה גדרות ברזל על המדרכות, כדי שלא יהיה אפשר להפגין מול הווילה הפרטית.
המשק כולו הוכנס לעוצר כדי שהמפגינים לא יוכלו למחות מול בלפור. אם נתניהו היה מתנהג בשיקול דעת ובאחריות, הוא היה צריך להפעיל את תוכנית הרמזור של פרופ' גמזו מיד לאחר שפורסמה. אם היה לו מצפון, הוא היה צריך להטיל סגר על הערים האדומות (ברובן חרדיות) ועל מוקדי התחלואה. אבל אין לו. הוא מטפל רק בעצמו ובבני ביתו. להרגיז את החרדים? השתגעתם? הם הרי החברים הנאמנים והבכירים ביותר בגוש החסינות שלו. זהו סדר העדיפויות שלו. גם בליכוד יודעים את זה.
2. עוד רגע אתרגז
"אין יותר ימין ושמאל" היה הג'ינגל הראשון של חוסן לישראל, המפלגה שהקים בני גנץ. במקום שבו עמד אז גנץ, יש היום שלולית. נכון לעכשיו, הדבר היחיד שנותר מהאיש הטוב הזה הוא הססמה הנכונה הזו. המערכת הפוליטית והחברה הישראלית כבר מזמן לא מחולקות לימין מול שמאל. ראשית, כי השמאל נפח את נשמתו מזמן. שנית, כי הסוגיות שעל הפרק השתנו. מה שיש היום זה גוש משיחי־שמרני־חרדי מול גוש ישראלי־ציוני־ליברלי (שממנו מוחרגת הרשימה המשותפת, שאינה ציונית וגם לא ממש ליברלית). גוש חרדו־ביביסטי של פולחן אישיות צפון קוריאני וחסינות מוחלטת לחשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים, מול גוש ציוני־פטריוטי של אנשים שיודעים את האמת: ישראל נחטפה. צריך להכריז עליה נוהל חניבעל.
מכאן ואילך, החלק הזה שאתם קוראים נכתב ביום חמישי, בטרם שוגר מכתבו של בני גנץ לבנימין נתניהו. מיד תבינו את ההבהרה הזו: כדי להסביר את התנהגותו של בני גנץ ואת אפסותה של כחול לבן, צריך להסתייע בפסיכולוגים, מומחים לפוסט־טראומה וקוראים בקפה. המפלגה הזו מתעקשת להתרפס בפני "מלאך החבלה" (כך כינה יצחק שמיר את בנימין נתניהו) בכל הזדמנות, ואם לא נקרית בדרכה הזדמנות מתאימה, אז גנץ כבר מקמבן משהו. מישהו צריך להסביר לרמטכ"ל ה־20 שנתניהו לא יכול לפטר אותו. שראש הממשלה לא יכול לפרק את הממשלה (הוא יכול, אבל פירוש הדבר שגנץ הופך אוטומטית לראש הממשלה). שהקלפים שהוא קיבל מצוינים. כל מה שהוא צריך, זה להתחיל לשחק בהם.
לו הייתה מפלגה חפצת חיים, כחול לבן הייתה מתנפלת על נתניהו עם רצח (מטאפורי) בעיניים. לא מעביר תקציב 2021? אז מרגע זה ואילך, אין שום העברות כספיות. לא קופסאות, לא כופתאות, לא תקציבים מיוחדים. בעיקר לא לחרדים, שממשיכים להתחבר לפטמות השפע של המדינה ביד אחת, ולחבל במאמץ נגד הקורונה ביד השניה. רוצה מלחמה? אז כמו במלחמה. רוצה להאריך את התקנות נגד הפגנות? לא בבית ספרנו.
תביא נתונים מדעיים שמאששים את ההנחה (השגויה) שהפגנות במרחב פתוח מייצרות הדבקה. אין? אז אין הגבלה. חפש אותנו. לא רוצים לשמוע ממך או מכנופיית ההסתה שלך. שום דבר לא יאושר עוד בממשלה. או הכל, או כלום. קודם תקציב ל־2021, אישור תקנון הממשלה, מינוי מפכ"ל ופרקליט מדינה. כל השאר, אחר כך. מה תעשה לנו? למי ששכח: החוק שעבר בכנסת עם הקמתה של הממשלה קובע כי אם מי מהצדדים מפיל את הממשלה, עמיתו/יריבו מכהן כראש הממשלה עד הבחירות. קדימה, ביבי, תפיל.
כשהיה רמטכ"ל, נהג גנץ להגיד לאנשיו "עוד רגע אני אתרגז". הם מחכים לרגע הזה עד היום. מדובר באדם בלתי רגיז בעליל. מצד שני, לאחרונה הוא גם בלתי עליז. דיכאון קיומי נחת עליו. כשהצטרף לפוליטיקה, דימיתי אותו לדג זהב בבריכה של דגי פיראנה. טעיתי. מדובר בראשן. דג זהב, תנין לידו. הוא לא מחמיץ הזדמנות להחמיץ הזדמנות. ההחלטה להצטרף לממשלת רוטציה עם נתניהו נעשתה בתום לב ותוך אמונה אמיתית שזוהי טובת המדינה. זו הייתה אמונה לשעתה. אני, כמו כמה עיתונאים נוספים, בלענו גלולה נגד בחילה ותמכנו בה. טובת המדינה ברגע זה היא שמישהו יתנגש בקטר המטורלל מבלפור במהירות של 200 קמ"ש. מישהו שלא "עוד רגע יתרגז", אלא מישהו מרוגז מאוד שמביט בעיניים כלות על החורבן שממיטה משפחת נתניהו על מדינת ישראל ונחוש להפסיק אותו.
ממה הוא מפחד, גנץ? שיירד בסקרים? לאן יש עוד לרדת? שנתניהו יכעס עליו? ששרה תצרח עליו? אלוהים אדירים, ממה האיש הזה מפחד כל היום? מילא הוא, מה עם גבי אשכנזי? בשבת האחרונה הוא נסע להתראיין אצל רינה מצליח כאריה, ודיבר כזבוב. השתדל לא להזכיר את שמו של נתניהו. למה החברים האלה לא מורידים את הכפפות ומפרקים את נתניהו, קורעים את המסיכה מעל פניו, מסבירים לציבור שהאיש מתנהג כראש משפחת פשע וכולנו בני הערובה שלו? ממה הם חוששים?
מה גורם להם להתאבן, לקפוא מול זרקורי הטירוף הבלפוראים כאיילה בכביש מהיר? מה עוד צריך לקרות כדי שיבינו שלא יהיה להם מתי לתקן את החורבן הזה? איך אפשר להסביר להם שהם יירשמו בהיסטוריה כשותפים לפשע? כמי שהתאבנו לצלילי כינורו של הכנר המטורף אל מול רומא הבוערת, במקום לכבות את האש? איך אפשר להסביר להם שזה הזמן להתרגז ו"עוד מעט" יהיה מאוחר מדי? איך אפשר לשכנע אותם להשתיל עמוד שדרה ולהתחיל לשרת את הציבור שבחר בהם?
בני גנץ הוא איש נעים הליכות. בחור טוב באמת. אם כל הישראלים היו בני גנץ, היה כאן גן עדן. הבעיה היא שכרגע יש כאן גהינום. גנץ הגיע לכל מה שהגיע בחיים בנימוס, בג'נטלמניות, ברוגע. יכול להיות שהוא מאמין שכך יגיע גם ללשכת ראש הממשלה. הבעיה היא שהוא טועה. חייו צריכים להתחלק לשניים: עד שהלך לעסקה עם בנימין נתניהו, ואחרי העסקה עם בנימין נתניהו.
אם הוא מאמין שנימוסים והליכות יהפכו אותו לראש ממשלה וישכנעו את נתניהו לפנות את בלפור במועד, הרי שהוא הפתי הגדול ביותר מאז בריאת העולם. אם הוא מנסה לשכנע את נתניהו שעדיף גנץ חלש וממושמע על בנט חזק ומופרע, הוא טועה. נתניהו בז לחלשים ומעריך רק את החזקים. נתניהו הוא עקרב עם תעודות הסמכה וניסיון מוכח. הוא יעקוץ כל מי שיעביר אותו את הנהר. חזק, חלש, מופרע או מותש. בקטע הזה אין אפליה. כולם חוטפים את העקיצה ברגע הנכון ונפלטים לחוף אחר כך.
כשהפך את עצמו ל"מר מלחמה בטרור", כתב נתניהו ספרים ונשא אין ספור נאומים על הצורך לא לדבר עם הטרור, לא לנהל מגעים עם הטרור, להילחם בטרור כל הזמן, בכל הכוח. בהפוך על הפוך, כך בדיוק צריך להתנהל גם מולו. מי שנכנס למו"מ עם נתניהו, הולך לישון עם עקרבים. צריך פשוט לנתק ממנו מגע. בלי מו"מ, בלי מלחמת התשה, בלי טריקים ובלי שטיקים. ששלמה קרעי ואוסנת מארק יריבו זה עם זה. כשתרצה להתחיל למלא את ההסכמים שעליהם חתמת, אדוני ראש הממשלה, תתקשר. עד אז, אין לנו עניין להיראות בחברתך.
בעוד אני מסיים את הקטע הזה, שוגר סוף־סוף מכתב שאמור היה להיות משוגר לפני זמן רב. "ניהול המדינה בזמן משבר בריאותי, כלכלי וחברתי חמור", הייתה כותרתו. בתמצית, גנץ מציב שם סוף־סוף את האולטימטום הנכסף. מודיע ששיטת הקופסאות והתקציבים הנפרדים סיימה את דרכה. דורש להעמיד מיד תקציב מדינה ל־2021. מודיע שלא ישתף פעולה יותר עם נתניהו, עד שכל זה יקרה. במילים אחרות, הוא סוף־סוף התרגז. זה מעט מדי, זה מאוחר מדי, אבל זה טוב בהרבה מאף פעם.
המבחן של גנץ מתחיל עכשיו: אם ימצמץ, אם יתרוצץ, אם יהסס, הוא יאפשר לנתניהו לפרק אותו במלחמת התשה. הוד בצר כשיר לנהל מו"מ עם שליחיו של נתניהו בערך כמו שיעקב ליצמן כשיר להיות שר הבריאות. טייק איט או ליב איט. זה צריך להיות המסר. רוצה בחירות? בוא לבחירות.
3. הקומה השנייה
הבשורה הטובה היחידה היא שנתניהו מתכוון להביא לאישור הממשלה תוכנית להעלאת 2,000 עולי פלאשמורה. איך הוא הגיע לזה פתאום, דווקא עכשיו? דרך אמיר השכל, כמובן. מרגע שאותרה המעידה הלשונית של השכל, במהלך פינויו ממתחם בלפור בחודש שעבר, החל המינוף המיוזע של האירוע. נתניהו זימן אליו במהירות כלי ריק בשם גדי יברקן (תוך התעלמות משרת הקליטה פנינה תמנו־שטה) ובישר בהתרגשות להמונים שתכף ומיד הוא מביא 2,000 בני פלאשמורה. בתגובה, הציניות התאבדה ונקברה קבורת חמור בחיק המשפחה.
תזכורת: לא מזמן פורסם, מפיהם של עובדים במתחם בלפור, שחל איסור מפורש שעובדות ניקיון ממוצא אתיופי יעלו ל"קומה השנייה". זה לא בשבילן, המקום הזה. לפני כמה שנים סיפרתי כאן, מפיו של השר משה כחלון (שהיה אז שר הרווחה), על אירוע של ראשי העדה האתיופית שהתקיים במעמד ראש הממשלה בקריית מלאכי. היו אלה ימי המחאה האתיופית הסוערת. נתניהו רצה לכבות את השריפה. ארגנו לו את האירוע. הוא הגיע מוקף במנכ"ליו ושריו, ישב עם הקייסים וראשי העדה, נשא נאום חוצב להבות (כן, גם אז הוא התחייב להעלות את הפלאשמורה), צילם תשדיר בחירות קצר ועזב. בדרך חזרה הציג לו כחלון, שבילה את האירוע בתוך הקהל, תוכנית לצמצום הפערים וחיזוק העדה האתיופית. נתניהו גיחך. לא צריך משה, אמר לו, כבר הצטלמנו.
עכשיו דחוף לו להעלות את הפלאשמורה. 2,000 עולים זה 370 מיליון שקל. מר נתניהו, אתה באמת מסוגל לתקצב את זה עכשיו, כשהמונים מגיעים לפת לחם ואוצר המדינה ריק? אתה באמת מאמין שזה נחוץ עכשיו? כחול לבן צריכה הייתה להודיע מיד: מתנגדים להעלאת 2,000 בני פלאשמורה. יש באתיופיה 8,000 אנשי פלאשמורה. אנו דורשים להעלות את כולם, בתנאי אחד: מיד לאחר העברת התקציב לשנת 2021, כפי שמחייב מצבה של המדינה, כפי שמחייבים כל הכלכלנים בחצי הכדור המערבי, כפי שהיה נדרש לעשות מזמן. תודה ושלום.
4. האלטרנטיבה של בנט
יאיר לפיד ומשה (בוגי) יעלון מתכוונים להגיש בשבוע הבא הצעת אי־אמון קונסטרוקטיבית בממשלה. כדי להפיל את הממשלה הם צריכים להציג ממשלה חלופית וראש ממשלה חלופי ולגייס 61 ידיים. ראש הממשלה החלופי יהיה לפיד. על פי ההצעה, שרי כחול לבן יישארו במקומם: גנץ בביטחון, אשכנזי בחוץ, ניסנקורן במשפטים. אביגדור ליברמן יהיה שר האוצר. בנט? מה שהכי נדרש כרגע: שר הקורונה. ההצעה לא תעבור. גנץ עוד לא חצה את הרוביקון, יש לו יותר סיכוי לטבוע בו. בנט רחוק עדיין מהאירוע. הוא שיכור מהסקרים וייקח לו זמן להתפכח. לפיד מבטיח להגיש את ההצעה הזו שוב ושוב, ושוב, עד שישתכנעו או עד שהמדינה תתפרק לגמרי. מה שיבוא קודם.
באופוזיציה יש היום 48 ידיים, כולל בנט. אם כחול לבן מצטרפת (בלי האוזר והנדל, אבל עם פרץ ושמולי), מגיעים ל־64. בצלאל סמוטריץ' יכול להתנגד, זה מוריד את התומכים ל־63, שזה מספיק לגמרי. סיכויי ההיתכנות למהלך כזה נמוכים עד אפסיים. נניח שכחול לבן מתישהו תתרצה. זה עוד לא מביא את בנט. האם הוא ירצה להירשם בהיסטוריה כמי שנתן יד להדחת בנימין נתניהו?
מה שבנט לא מבין זו האלטרנטיבה: טובים הסיכויים שבמקום מי שהפיל את נתניהו, הוא עלול להירשם בהיסטוריה כמי שאפשר לבנימין נתניהו לדרדר את מדינת ישראל לאבדון ולחורבן מוחלטים, במאמץ ההימלטות שלו מאימת הדין. מי שיאפשר לנתניהו לקחת את ישראל לבחירות במצב הנוכחי, יירשם בהיסטוריה כמשתף פעולה עם תיאוריית הכאוס המושלם. אם בקמפיינים הקודמים היו אלה "האיראנים" שפרצו לטלפון הנייד של גנץ ו"הרב גיא חבורה" זה שעשה תרגיל עוקץ לישראל בכר, תארו לעצמכם מה יקרה כאן בבחירות הבאות. מעט האיזונים ושאריות הבלמים שעוד היו לנתניהו בתחילת השנה נשרפו מזמן. אף אחד מאלה שמאפשרים לאיש להמשיך להשתולל כאן באין מפריע, לא יוכל לנקות את עצמו מאחריות ביום הדין.
5. המשימה של הביביסטים
בשבועות האחרונים סקרתי כאן, מפעם לפעם, את מסע הטירוף הביביסטי המחליא נגד התובעת במשפטי נתניהו, עו"ד ליאת בן־ארי. אני מדבר על תעשיית הפייק שנבנתה סביב אירוע שאירע במושב חרות, שבו מתגוררת משפחתה של בן־ארי, שבמהלכו החליטו הביביסטים שמפגינים במקום שאחד הנערים המקומיים, שנקלע לוויכוח עם אחד השוטרים, הוא בנה של בן־ארי. עוד החליטו הביביסטים שאותו נער תקף את השוטר. מאז ועד רגע זה ממש נמשך מסע של שקרים מתועבים, פייק ניוז שלא ייאמן והכפשות שאין להן קץ נגד בן־ארי ומשפחתה.
לו היו המגדפים הללו טורחים לבדוק את הסיפור, הם היו מגלים בקלות רבה שלא בנה של בן־ארי היה אותו נער. אגב, הוא גם לא תקף את השוטר (צריך פשוט לדבר עם השוטר). מדובר בנער אחר. זה כבר עבר פסיקה של בית המשפט, שקבע שמדובר בשקר, אבל זה לא עוזר. הביביסטים בשלהם. הם ממשיכים בכל הכוח, מהדהדים את תעשיית הגידופים הזו בעשרות קבוצות פייסבוק, וואטסאפ ושאר רשתות, ומפיצים אותו למאות אלפי בני אדם.
אבל זוהי רק ההתחלה. לא מזמן הוחלט בקרב המפגינים להשהות את ההפגנות לשבוע, כשהתברר שאחותה של בן־ארי נפטרה והיא יושבת שבעה. ניצוץ של אנושיות? קמצוץ של היגיון? תשכחו מזה. לקח איזה חצי שעה עד שצץ פייק חדש: לבן־ארי בכלל אין אחות! זה הכל שקר כדי להפסיק את ההפגנות. עד כמה שזה נשמע מופרע, זה קרה, זה קורה וזה נמשך גם ברגעים אלה. זה לא מצומצם רק לאותם פראי אדם שטופי מוח ומהופנטים שמעבירים את זמנם בגידופי רשת. זה מגיע לעורכי דין, לעיתונאים ולגורמים נוספים.
הנה דוגמה: העיתונאי אבי רצון, שמגיש תוכנית רדיו איפשהו, שיגר למשרד המשפטים לא מזמן שאילתא ארוכה ומפורטת בזו הלשון. "חג סוכות שמח וגם שבוע טוב. גיל לימון (אחד מעוזריו של היועמ"ש - ב"כ) פרסם אתמול מאמר ב'ישראל היום' ובו הוא טוען שליאת בן־ארי ישבה שבעה על אחותה שנפטרה. מה שם אחותה שנפטרה? היכן נקברה? באיזה תאריך נקברה? היכן ישבה שבעה? האם אתה וגיל לימון ומנדלבליט ועוד בכירי משרד המשפטים השתתפתם בהלוויה? האם ניחמתם את ליאת בן־ארי בשבעה? האם יש מודעות אבל של מדינת ישראל או משרד המשפטים שמביעים צער על מות האחות והשתתפות בצערה ובאבלה? בתודה מראש אבי רצון".
אני מכיר את רצון עשרות שנים. פעם הוא היה עיתונאי. החלטתי לעזור לו. התקשרתי לניר סרוק, בן 36, נשוי לקרן ואב לשניים. בעוונותיו, סרוק הוא היתום. נעמי, אמו, היא אחותה היחידה של ליאת בן־ארי. מתברר שיש אישה כזו, כלומר הייתה, והיא אכן נפטרה! ממש לא ייאמן. "אנחנו חיים בתוך סרט רע", אמר לי סרוק, "מצב קפקאי לחלוטין". שאלתי אותו למה הם לא עולים באופן פומבי ומסבירים שיש לליאת בן־ארי אחות שנפטרה. "תראה, מה משנה מה נגיד? הם יקראו לי שקרן וימשיכו לטעון את הטענות שלהם. אבל עזוב אותי", הוסיף סרוק, "קח את אבא שלי. הוא בן 72. הוא פעיל ברשתות, אפילו בטוויטר, מתעניין בפוליטיקה. קשה לו מאוד עם העניין הזה. אי אפשר לצאת מהאנשים האלה. הם פשוט לא נותנים לעובדות להשפיע עליהם".
סרוק סיפר לי על המשפחה: "אמא שלי, נעמי, היא אחותה היחידה של ליאת. היא הייתה מבוגרת ממנה ב־17 שנה. לסבא וסבתא שלי היה קשה, והם הצליחו להוליד עוד ילדה רק אחרי הרבה מאוד שנים של ניסיונות. אמא הייתה חולה הרבה שנים. אלצהיימר וספיקת כליות סופנית. בשנים האחרונות היא מאוד סבלה. לאבא היה קשה, כמו לכולנו. עכשיו היא נפטרה וליאת נשארה האחות היחידה".
ציד המכשפות שמתנהל סביב המשפחה, מספר סרוק, מסב להם צער רב. "אתה לא מאמין מה אבא שלי חווה עכשיו", הוא מספר, "קשה לתאר את זה. הוא היה נשוי לאמא 49 שנה. בשנים האחרונות הם גרו ביחד, הוא ואמא והפיליפינית. פתאום, ביום אחד, הוא נשאר לבד בבית. במקביל, הוא מבין שאמא בכלל לא הייתה. שזה הכל שקר. זה מסע של שקרים שהתחיל בעלילה על הבן של ליאת, ועכשיו הגיע אלינו. זה מפחיד. אבא מנסה להתמודד. תשמע, אפשר להקל בזה ראש ולצחוק ולהגיד שזה רק הביביסטים, אבל כשזה מגיע אליך, אתה מבין את העוצמות של זה. אבא הוא איש רגיש וגם אי אפשר להרחיק אותו מזה, כי הוא פעיל ברשת ורואה הכל. השמועות והפרסומים האלה פוגעים בו מאוד".
השבעה התקיימה בביתה של ליאת בן־ארי במושב חרות. "בשבוע שעבר ראיתי פוסט של עו"ד אילן ציאון (אחד הביביסטים הבולטים - ב"כ)", מספר סרוק, "הוא כתב שם שאמא שלי פשוט לא הייתה. אין דבר כזה. עכשיו, מצד אחד זה נשמע מטורלל, מצד שני לפוסט הזה היו 1,600 שיתופים ואלפי תגובות. אי אפשר להאמין שזה קורה. הוא קובע בנחרצות שלליאת בן־ארי לא הייתה אחות, אתה מבין? שלא ישבנו שבעה. איך אפשר להילחם בזה? בני משפחה וחברים שלי מנסים להגיב שם ולהסביר שזה שקר, אז הם חוטפים שיימינג וקללות שאי אפשר להאמין. זה פשוט מטורף".
סרוק טועה. לא מדובר בטירוף. מדובר במסע מתוזמר, מתוכנן ומופעל להתשתה של עו"ד ליאת בן־ארי. זוהי משימה אסטרטגית. בן־ארי היא תובעת מוכשרת, יסודית, שאינה נרתעת ולא רואה בעיניים. כמו שתובעת צריכה להיות. הביביסטים שטופי המוח והשנאה משוסים בה כדי להתישה, לגרום לה לאבד את רוח הלחימה, לפגוע במשפחתה, לוותר. קשה להאמין שזה באמת קורה, אבל זה קורה.
6. כשהפרקליטות הייתה יסודית
באותו עניין, רק בגלגול הקודם: שני הפרקים של "המקור" שיוחדו לעדויות שולה זקן במשפטי אולמרט היו מרתקים. רביב דרוקר הזכיר לנו ימים אחרים, שבהם היועץ המשפטי לממשלה היה נחוש וחותר למגע, הפרקליטות הייתה יסודית, לא ראתה בעיניים, הלכה על כל הקופה ולא פחדה משום דבר.
מה הם לא עשו שם כדי להגיע למטרה (הרשעת אולמרט): העדות המוקדמת לטלנסקי, חסרת תקדים, בלתי נתפסת, כשמדובר (אז) בראש ממשלה מכהן. המשפט החוזר בתיק טלנסקי, כששולה זקן החליטה להתהפך ושחררה את ההקלטות. החקירה האגרסיבית של עו"ד אורי מסר, שכמעט גרמה להתאבדותו. אמצעי החקירה הנרחבים שבהם השתמשו החוקרים, בלי הנחות ובלי קריצות.
באמצעים הללו לא בוצע שימוש בחקירות נתניהו. היועץ המשפטי לא חתר למגע. הוא לקח את הזמן, הודיע על סגירת תיקים במקום פתיחתם, נתן הנחות סלב, לא אפשר האזנות, לא ביצע עימותים, התהלך סביב הנחקר על קצות האצבעות ונתן לו ליהנות מהספק פעם, ועוד פעם, ועוד פעם.
אין לי ספק ביושרו של מנדלבליט וטוהר כוונותיו, אבל הוא טעה. הוא האמין שסלחנותו תאפשר לו לצלוח את הביקורת שיספוג מבלפור. הוא חשב שהם יעריכו את זה שלא החמיר איתם. הוא בא עם מזג סנגוריאלי בתקווה שזה יוכיח שלא חיפש את ראש הממשלה. הוא שכח עם מי יש לו עסק. הוא גם גורש מהעיר וגם אכל את הדגים הסרוחים. עכשיו הוא רואה את נתניהו מפרק לגורמים את מערכת המשפט, הופך אותו לאויב העם ומבעיר את המועדון על יושביו. אני מקווה שמנדלבליט הבין את גודל השגיאה שלו.
היא מתעצמת בעיקר אל מול הפרסומים שהוא עומד לסגור את תיק המניות. אם אכן התיק הזה ייסגר ללא חקירה, זוהי שערורייה בלתי נתפסת. הסיבה לסגירה, על פי ההדלפות, היא "חוסר בשר". כלומר אין ראיות. יש לי הודעה ליועמ"ש: ראיות צריך להביא. הן לא יבואו לבד. בשביל זה צריך לקיים חקירה. על פי העדות שמסר בא כוחו של ראש הממשלה לוועדת ההיתרים, הוא רכש, בעסקה פרטית, נכס ב־600 אלף דולר (מניות סידריפט) ומכר אותו שלוש שנים אחר כך בכ־16 מיליון שקל. כלומר רווח של 525%. אם הרווח הלא שגרתי הזה, בעסקה שלא הייתה זמינה לקהל הרחב אלא למקורבים בלבד, אינו מספיק כדי לשכנע את שומר הסף שיש כאן מספיק "בשר" לחקירה, הרי שהעובדה שאחד השותפים הוא בן דודו של ראש הממשלה ומי שלטענת ראש הממשלה תומך בו כספית באופן קבוע, צריכה לעורר חשד סביר שמדובר בדרך אלגנטית להעביר הון בין קרובים שהם גם שותפים עסקיים.
גם בלי להיכנס לשאלת המיסוי, החוק בישראל מתייחס לפעולה כזו כאל הלבנת הון לכאורה. כך אמר גם השבוע יהודה שפר, לשעבר ראש הרשות לאיסור הלבנת הון והמשנה לפרקליט המדינה לאכיפה כלכלית לגור מגידו ב"הארץ". בשורה התחתונה, לבוזגלו היו פותחים על זה חקירה כבר לפני שנה וחצי. לאריה דרעי ואביגדור ליברמן, לפני חמש שנים. אולמרט היה בטח מושם במעצר מינהלי עד תום ההליכים. ועוד לא דיברנו על זה שרה"מ החזיק את המניות החזקה ישירה, תוך עבירה על ההוראה שראש ממשלה צריך להחזיק מניות בנאמנות. מנדלבליט חייב לציבור הסברים על ההחלטה הזו, אם וכאשר תתקבל.