לנשום עמוק: אל תתרגשו מהכותרות שמלוות את פרישתה-התפטרותה של קרן טרנר, מנכ"לית משרד האוצר, אחרי חצי שנה בלבד. לא אסון ולא התפרקות, ובכלל, אחרי כל התפטרות של פקיד או פקידה בסקטור הציבורי צריך להגיד את הברור מאליו: לא אלמן ישראל. הם בהחלט לא בני האלים, אפילו המוכשרים שבהם. אל דאגה, למרות המצב הכלכלי המתאגר, בכל העולם, יימצאו לקרן טרנר מחליף או מחליפה.
הבעיה היא אחרת לגמרי: תפקיד מנכ"ל משרד האוצר, מסורתית, הוא התפקיד הכי חלש והכי פחות משפיע מבין בכירי האוצר. כלומר, בגלל שראשי האגפים עצמאיים, ובראשם אגף התקציבים – האגף הכי משפיע באוצר - למנכ"ל האוצר אין יותר מדי השפעה על התנהלות האגפים, זולת תיאומים מנהלתיים בעיקר. הבעיה חמורה שבעתיים אם מנכ"לית משרד האוצר היא יוצאת אגף התקציבים בעצמה, עם אותו קו מחשבה, עם אותו קיבעון מחשבתי, ש"זורם" עם גחמותיו של האגף ולא מנסה לאתגר אותו. וזו בדיוק הייתה קרן טרנר – יוצאת אגף התקציבים, שעברה דרך משרד התחבורה וחזרה למשרד האוצר, בלי שום ניסיון בסקטור העסקי. היא נאמנה לדרך של אגף התקציבים, נאמנה ל-DNA ונאמנה לחשיבה שפקידי האוצר הם מעל לשר שלהם, ואמורים להפעיל אותו כמו בובה על חוט.
מי שהבינו היטב את הבעיה הם שניים ששירתו במשרד האוצר, אחרי שבילו בסקטור העסקי, והבינו עד כמה חמורה הבעיה באגף התקציבים. הן מיכל עאבדי בויאנג'ו, ששמה עלה כמחליפה לתפקיד בכיר באוצר והן שי באב"ד, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, הבינו שהמונופול של אגף התקציבים על הכנת התקציב, השינויים בתקציב והסתרות התקציבים הם הם לב הבעיה. באב"ד נכנס שוב ושוב לעימותים עם אגף התקציבים כשהבין ש"עצמאותו" פוגעת בהליכים הכלכליים.
עבאדי בויאנג'ו תיארה בצורה מפחידה את המצב בוועדת קוצ'יק שבחנה את המבנה של משרד האוצר: "... במהלך השנה מבצעים אלפי שינויים בתקציב, מה שמקשה מאוד על מעקב אחרי התקציב ומקשה מאוד על עבודת החשבים במשרדים. בשנים מסוימות, אם כמות התקנות הייתה פחות מ-10,000 היו מעל 20,000 שינויים תקציביים. ברור שאין קשר בין התקצוב המתוכנן לתקצוב בפועל. למעשה, ביצוע התקציב לא דומה כלל לתכנון, ואין פיקוח אפקטיבי של הכנסת על הממשלה כתוצאה מכמות השינויים האדירה שמתבצעת במהלך השנה. לא מדובר רק בשינויים תקציביים בתוך המשרדים אלא גם בשינוי בין המשרדים.
"סיכומים תקציביים הינם הסכמים בין אגף התקציבים לבין משרד הממשלה שחלקם לא מקבלים ביטוי בתקציב שאושר בכנסת. הפרקטיקה הנוהגת הינה שהמערכת הממשלתית מתנהגת כאילו הסיכום התקציבי עבר בכנסת, לעתים זמן רב לפני שהסיכום אכן מאושר בוועדת הכספים של הכנסת. הסיכומים התקציביים נחתמים על ידי עובדים צעירים מאגף התקציבים, ללא אישור של הכנסת, בהיקפים של מיליארדי שקלים. סיכומים אלה מייצרים 'תקציב צל' לתקציב שאושר בכנסת שאינו על דעת שר האוצר, החשב הכללי, ולפעמים גם לא עד דעת הממונה על התקציבים או סגנו לענייני מאקרו. מדובר במצב בעייתי ביותר של התכנון התקציבי של מדינת ישראל. הטעויות בטייסי ההוצאה, השינויים התקציביים, והסיכומים התקציביים הם טעויות שיטתיות שחוזרות כל שנה באגף התקציבים ונובעות מפעילות לא שקופה שלא מאפשרת בקרה אמיתית על פעילות האגף, והביאה בשנים האחרונות לניוון היכולות המקצועיות של אגף התקציבים באוצר...
"אין שום דיון ממשלתי אמיתי בחוק ההסדרים, המובל על ידי אגף התקציבים. גם בתוך המשרד העבודה לא מסודרת, אין תמונה מסודרת של החוק - לא לשר האוצר ולא לראש הממשלה. הייתי מעודכנת בהחלטות של חוק ההסדרים מהתקשורת... אין תעדוף ענייני ברפורמות בתוך החוק, מוותרים על רפורמות שלא חשובות לאגף התקציבים. למשל, אגף התקציבים ויתר על שקיפות ובקרה לחשכ"ל בשנת 2010 במערכת הביטחון ורפורמה זו עברה רק ב-2012. ישנן הרבה החלטות חשובות שנעשות בדרגים נמוכים מאוד בלי שליטה מרכזית של שר האוצר. הקשר לחברי כנסת, שרים ושאר הפוליטיקאים הוא דרך אגף התקציבים, והקשר של אנשים צעירים לפוליטיקאים איננו בריא ויוצר סחרור כוח.
"הרבה פעמים מתקבלות החלטות בלי ששר האוצר שמע את עמדות ראשי האגפים, ולפעמים מתקבלות החלטות בלי להגיע כלל אל שר האוצר. זה איננו תקין, איננו סביר ואנטי דמוקרטי... אין שום נוהל שקובע מה מגיע לדיון והכרעת שר האוצר, וכך למעשה מה שמגיע לשר תלוי במה שראשי אגפים מביאים אליו".
בתקשורת מדברים רבות על התקציב ועל הצורך בתקציב. אבל סיכום עדותה של עבאדי בויאנג'ו רק ממחיש את תמונת המצב האמיתית: תהליך התכנון התקציבי הוא "פייק תקציב", תהליך שבו אנשיו הצעירים של אגף התקציבים מחליטים לעתים מעל לראשו של השר ומאחורי גבו, בסוג של "דילים" עם פוליטיקאים אחרים. והכי גרוע: הטעויות שלהם הובילו להעלאות מסים מיותרות.
המסקנה שלי: די לשאול מרידורים ודי לקרן טרנרים, מוכשרים ככל שיהיו. חייבים למנות לעמדות המפתח במשרד האוצר אנשים שהתנסו בסקטור העסקי. חייבים אנשים שמבינים איך מנהלים עסק ולא איך מנהלים רק אקסלים או פוליטיקה של אקסלים שבילו כל הקריירה שלהם בסקטור הציבורי. חייבים אנשים שיכינו למדינת ישראל תקציב אמיתי ולא פייק תקציב שבו הם יוכלו לשחק כאוות נפשם.