ההחלטה של נגיד בנק ישראל להותיר על כנה הערב את הריבית במשק על 0.1% צפויה ומתבקשת – הריבית האפסית תמשיך איתנו עוד זמן רב, במיוחד לאור משבר הקורונה. גם ההחלטה להרחיב את תכנית רכישת האג"ח הממשלתיות ב-35 מיליארד שקל כצעד תומך מימון במטרה להקל על תנאי האשראי במשק ולתמוך בפעילות הכלכלית וביציבות הפיננסית - מתבקשת, לאור הסגר השני וההרעה בפרמטרים הכלכליים. כל הצעדים הללו, אם כן, לא הפתיעו איש. מה שחשוב הוא האותיות הקטנות בדברים של הנגיד שתיארו את מצב המשק. תתפלאו, אני דווקא מתעקש לראות את חצי הכוס המלאה ואת האור בקצרה המנהרה, בתנאי שהיציאה מהסגר השני לא תהיה כמו הראשון, והמשק יוכל לחזור במהירות לבריאות כלכלית.
ראשית, בהתאם למה שכתבתי בעבר, הנגיד מציין שבחודשי הקיץ ראינו התאוששות פעילות והמשק חזר לתפקיד, גם אם תחת "שגרת קורונה", אלא שהעלייה בתחלואה והסגר השני הביאו לנסיגה ולתפנית לרעה בפעילות הכלכלית. מה שקרה בחודשי ההתאוששות היה מעודד: הפגיעה בפדיון הצטמצמה, בדגש על עסקים גדולים. גם הרכישות בכרטיסי האשראי, נתוני צריכת החשמל ועוד הצביעו על התאוששות המשק. השיפור בא לידי ביטוי גם בשוק העבודה, ושיעור האבטלה הרחב התייצב בסביבת 11-12%; היצוא הציג תמונה מעורבת - יצוא השירותים, למעט כמובן התיירות, אמנם שמר על עוצמה, אך נתוני יצוא הסחורות נותרו חלשים יחסית.
הנגיד מציין במפורש שהנתונים הטובים של הקיץ צפויים לבוא לידי ביטוי בצמיחה גבוהה ברבעון השלישי, שתשקף התאוששות לעומת הצניחה בתוצר ברבעון השני. כלומר, בנתונים שיפורסמו לרבעון השלישי אנחנו נראה כנראה צמיחה, אבל מה שהעיב על ההתאוששות היתה ההרעה החדה במצב התחלואה בסוף אוגוסט ותחילת ספטמבר, והחלטת הממשלה על הטלת סגר נוסף הביאו, כצפוי, להרעה משמעותית בפעילות הכלכלית.
עם זאת, בבנק ישראל מציינים כי נכון לעכשיו מסתמן שההרעה הייתה פחות חמורה מזו שחווינו במרץ-אפריל. סגירת העסקים באה לידי ביטוי מיידי בשוק העבודה – הלמ"ס מדווחת ששיעור האבטלה הרחב זינק במחצית השניה של ספטמבר לכ-19%, כך ששלוש מאות אלפי ישראלים חזרו אל מעגל החל"ת או האבטלה, וזאת בנוסף לעצמאים רבים שהכנסתם נפגעה. בשלב זה, קשה לדעת מה יהיה קצב ההתאוששות של שוק העבודה ביציאה מהסגר.
חטיבת המחקר של בנק ישראל הציגה שני תרחישים לתחזית: בתרחיש האופטימי שבו תישמר השליטה על התחלואה מניחים שהיציאה מהסגר תהיה מהירה יחסית, ושבהמשך השנה התחלואה תתייצב ברמה מספיק נמוכה שתאפשר פעילות סבירה של הענפים שאינם מתאפיינים בהתקהלות. בתרחיש האופטימי הזה התוצר צפוי להתכווץ בשיעור של 5% ב-2020, וההתאוששות, שתחל כבר בסוף 2020, תביא לצמיחה של 6.5% ב-2021. עם זאת, על אף ההתאוששות, רמת הפעילות בסוף 2021 תהיה נמוכה ב-5% ביחס למגמה שטרם המשבר, ושיעור האבטלה הרחב ירד בהדרגה ל-7.8% בסוף 2021.
בתרחיש פסימי יותר, שבו מניחים שצפויים עוד מספר גלי תחלואה שיביאו לצמצום של הפעילות הכלכלית, צפויה צמיחה שלילית של 6.5% ב-2020, וההתאוששות מאוחרת שתביא לצמיחה של 1% בלבד ב-2021, ולשיעור אבטלה רחב של 13.9% בסוף 2021.
ההבדלים בין התרחיש האופטימי לתרחיש הפסימי הם, מטבע הדברים, מהותיים וקריטיים, במיוחד בנוגע ל-2021 – שזו שנת המפתח ליציאה משנת משבר הקורונה. וזה בדיוק לב העניין – האופטימי והפסימי בתנאי אי ודאות עד שיגיע חיסון: האיזונים העדינים שבין הבריאות הכלכלית לבין שמירה על בריאות האזרחים מהקורונה. ככל שהמשקים יסתגלו לחזור לשגרה יחד עם הקורונה, הכלכלה תחזור לבריאות הרבה יותר מהר מכפי שחושבים וחודשי הקיץ הוכיחו זאת בצורה הטובה ביותר.
איך חוזרים "לשגרה יחד עם הקורונה", זו באמת שאלת מיליון הדולר, מאוד קל לכתוב זאת, קשה מאוד ליישם זאת, כפי שרואים לא רק בישראל, אלא גם באירופה במיוחד בשבוע האחרון עם העלייה הדרמטית בתחלואה וחזרה להגבלות. אלא שפה האחריות היא בהחלט משותפת, הן של הממשלה אבל גם של האזרחים. בסופו של דבר שמירה על בריאות מנגיף הקורונה, היא גם שמירה, במקביל, על הבריאות הכלכלית. כל אזרח צריך להפנים זאת.