המחזה בהמשכים בביצוע ממשלת האחדות הגיע השבוע לשיא בעלילה. לפחות כך נראה. דפדוף בעמודי התסריט של חמשת הימים האחרונים וקריאת הציטוטים של הבכירים משני הצדדים היו יכולים לשכנע שהסוף כתוב - הממשלה מתפרקת והמדינה צועדת לבחירות. אבל מי שעקבו אחרי המתרחש מזווית אחרת, מאחורי הקלעים של הבמה, ידעו לתת פרשנות אחרת לחלוטין.
רוח הבחירות אומנם אותנטית, בייחוד כשהשבת עומד לפוג האולטימטום של כחול לבן: או תקציב או פרידה, אך ההליכה האפשרית לבחירות היא לאו דווקא סימן לפירוק השותפות. לפעמים בפוליטיקה, בדיוק כמו בחיים, בני הזוג מתגרשים וחוזרים אחד לזרועות השנייה אחרי הביקור הגורלי ברבנות.
על פי הדעה הרווחת במערכת הפוליטית, בנימין נתניהו ובנימין גנץ קרובים להחלטה הסופית: להוביל לבחירות בחודש דצמבר ולא להאריך את הנשמת ממשלת האחדות עד מרץ. אלא שעל פי הדיווחים המגיעים משני הצדדים, המשך השותפות הוא חלק מהתוכנית.
נתניהו רואה את הסקרים שמבטיחים לנפתלי בנט עד חצי המלכות (ברוטציה), ומשתכנע מיום ליום כי השותף הכי נוח, הכי נכון והכי טוב לליכוד כרגע הוא גנץ. לא גנץ של לפני שנה, דמות חדשה ונוצצת, יריב פוליטי חזק ובלתי צפוי, אלא גנץ של היום - הרבה יותר קטן והרבה יותר חלש. זה השווה 7־10 מנדטים ושמסוגל להביא לליכוד עוד ממשלה אחרי הבחירות.
סוקר ידוע שאיתו שוחחתי השבוע על רקע האמירות של אנשי ימינה, שקבעו כי בבחירות הקרובות רק בנט יהיה מסוגל להוות אלטרנטיבה ראויה לנתניהו, טען ש"נתניהו צריך ללכת לבחירות בקרוב, כל עוד נשאר לכחול לבן עוד כוח פוליטי. ככל שהזמן עובר וגנץ נשאר בממשלת האחדות הנוכחית, הוא רק יורד בסקרים. אם ידחו את היציאה לבחירות לשנה האזרחית הבאה, ייתכן שכוחה האלקטורלי של כחול לבן לא יספיק לנתניהו להקים ממשלה חדשה עם גנץ".
גורמים בליכוד ובכחול לבן יודעים לספר שעל אף ההצהרות הלוחמניות ששני הצדדים דואגים להשמיע, הרחק מעיני התקשורת מתרחשות פגישות משולשות קבועות ואינטימיות בין נתניהו, גנץ וגבי אשכנזי. "זה קורה כל שבוע, ובהרבה מקרים יותר מפעם בשבוע", הם מספרים. גורם אחר בליכוד מוסיף צבע לתמונה וטוען כי מבחינת נתניהו גם הצמד צבי האוזר ויועז הנדל לא ירד מהפרק. "ברור לכולם שאם הם חפצי חיים, חייבים לחבור לכוח פוליטי גדול יותר כדי לא להיקבר עמוק מתחת לאחוז החסימה".
הרעיונות שהובאו לפתחו של נתניהו הם לחתום עם דרך ארץ על שיתוף פעולה כזה או אחר ערב בחירות, לצרף את הנדל והאוזר לליכוד או להפוך אותם לגרסה העדכנית של משה כחלון, ברוח הססמה "תהיו כחלונים". אומנם השניים עדיין לא נפלו לזרועותיו של נתניהו ואף הכחישו שהם שוקלים להצטרף לממשלת הליכוד ללא גנץ, אך אין לדעת כיצד יסתדר הפאזל ברגע האמת. בכל אופן, דרך ארץ לא תהיה המרכיב המרכזי בו.
להסתדר עם בנט
כיום נתניהו מתנהל לפי הכלל הפוליטי הידוע שלו: את הקואליציה הבאה צריך לבנות לפני שאתה הולך לבחירות, ולא אחריהן. "ביבי עייף מקיצונים בליכוד ומחוצה לו, ומסיבה זו רוצה לקיים בחירות פנימיות להרכב הרשימה", אמר לי בכיר בליכוד. "הרוב בליכוד לא רוצה. כולם ראו איך בין הבחירות הראשונות לשלישיות היו חברים שנכנסו לכנסת, בקושי הספיקו להכין נאום בכורה ועפו החוצה. רוב הסיעה מתנגדים לפריימריז, למעט אלה שבטוחים שרק ירוויחו מהם".
לדבריו, נתניהו ינסה לשכנע את יו"ר המרכז חיים כ"ץ בכך שהפעם אי אפשר להגיע לבחירות בלי לערוך פריימריז לרשימה, והמטרה שלמענה ראש הממשלה משקיע את המאמץ היא לקבל רשימה מתונה וממלכתית יותר מהנוכחית. מתינות, ממלכתיות ונוחות - כל מה שהוא מצפה לראות בסיעת הליכוד בממשלה הבאה - הוא כבר מצא בשותפו הנוכחי בני גנץ.
גם בהיבט המדיני נראה שמבחינת נתניהו, גנץ ואשכנזי עדיפים על בנט ושקד. הסכמי השלום ההיסטוריים שקידמו את ישראל לא באו בחינם. כאשר נשיא ארה"ב רומז בנאומיו על שורה של מדינות ערב נוספות שעומדות בתור כדי לחתום על הסכם שלום עם ישראל, כל בר דעת מבין שעוד שורה של ויתורים בדרך. ויתורים קטנים יותר וקטנים פחות. על ממשלת ישראל להיות מוכנה לשלם מחיר על נורמליזציה אזורית.
עד היום לא הערימו גנץ, אשכנזי וחבריהם קשיים והיו שותפים מלאים למהלך. גם כששר החוץ קיבל יריקה בפנים ולא הוזמן לטקס ההיסטורי בבית הלבן, הוא העדיף להשאיר את כעסו בחללים סגורים בלי להפוך אותו לסיפור פומבי.
"אם ההצלחה המדינית תישאר איתנו גם אחרי הבחירות בארה"ב ונגיע לעוד הסכמים אזוריים, מי עדיף כשותף בממשלה - גנץ המתון או בנט הימני שעוד ישאל שאלות לא נוחות על המחיר, על הוויתורים ומה עם הסיפוח?", מסביר לי איש פוליטי ותיק, העוקב מקרוב אחר המתרחש.
הבחירות בארה"ב עשויות להשפיע לא רק על השלום האזורי הנרקם והמתרחב, אלא גם על ההחלטות הפוליטיות הפנימיות העומדות להתקבל בהתאם לתוצאות באמריקה.
לדברי בכירים בליכוד, אם תפילותיו של ראש הממשלה תתקבלנה וטראמפ יישאר בבית הלבן עוד ארבע שנים, יוביל נתניהו להקמת קואליציה מתונה ונוחה לו. אם יתגשם תסריט אחר, וג'ו ביידן ינצח בבחירות, על פי אותם הגורמים ימינה בראשות בנט תחזור לככב במרכז תשומת הלב של נתניהו. "אם ביידן יהיה הנשיא, נתניהו יהיה חייב לבנות קואליציה הכי ימנית כדי לבלום דחיפות לוויתורים, כפי שהיה בתקופת ברק אובמה", אומר הבכיר. "הוא יהיה חייב להסתדר עם בנט".
תקוות הימין־מרכז
כאשר בחדרי החדרים שברחוב בלפור מדברים על הקואליציה הבאה, עוד שם עולה שם: חיים רמון, איש מפלגות העבודה וקדימה בעבר, פובליציסט וסופר בהווה, שכותב ומתבטא בלי חשבון. בחודשים האחרונים הוא הפך לתקווה פוליטית גדולה בחוגים מסוימים בימין–מרכז.
באביב נרתם רמון למשימה שבאותם הימים נראתה כמעט בלתי אפשרית: לגרום לגנץ להיפרד מיאיר לפיד ומבוגי יעלון ולהובילו היישר לזרועות נתניהו. רמון עשה שעות גנץ רבות והצליח: ממשלת אחדות קמה גם בזכותו, לצד גורמים נוספים שעסקו במלאכה.
את חודשי הקיץ (והסגר) העביר בקידום אסרטיבי של האג'נדה הלא בדיוק חדשה שלו, שתמציתה "להחזיר את הריבונות לעם ולהגן על זכויות האזרח שנרמסות על ידי המשטרה והפרקליטות". אג'נדה שנראה כי נתניהו הראשון לתמוך בה כיום.
"יש לו יכולת נפלאה ליצור חיבורים פוליטיים", אומרים אנשי ליכוד. "במפלגה הולכת ומתחזקת קבוצת אנשים שמחזיקים ממנו ותומכים בחזרתו לפוליטיקה בכובע חדש - הלוחם למען מערכת משפט צודקת. אין שותף יותר טוב מנתניהו לאג'נדה הזאת. אצלנו בונים על כך שירוץ ויצליח לקושש עד 6־7 מנדטים. גם מאנשי הימין המתונים שמאסו בביבי אבל חוששים מבנט הימני והדתי".
אנשים הקרובים לרמון שדיברו איתו לאחרונה, טוענים כי הוא עוד לא בשלב ההחלטות. כולו עסוק בקידום אג'נדת המהפכה המשפטית. עם זאת, הוא אינו פוסל את אפשרות הקאמבק, לדבריהם. לגבי התפקיד שירצה לקבל אם ירוץ בבחירות, אין ספק: תיק המשפטים הוא היחיד שמסוגל לגרום לו לחזור לשדה הקרב.