לא לעולם טראמפ: במערכת הביטחון מתכוננים גם לתרחיש של ניצחון לביידן

שר הביטחון בני גנץ נפגש עם שר ההגנה האמריקאי מארק אספר (צילום: טל עוז, משרד הביטחון)

לא במקרה רבים מהנושאים עלו לסדר היום לקראת הבחירות לנשיאות בארה"ב. אפשר להניח כי בסביבתו של הנשיא דונלד טראמפ ראו במהלכים הללו קלפים פוליטיים חשובים שיסייעו לו בבחירות.

במערכת הביטחון משוכנעים כי גם אם המהלכים הללו לא יועילו לטראמפ בקלפיות, וג'ו ביידן ייבחר לנשיאות, לא צפוי שינוי במחויבות האמריקאית לביטחונה של ישראל ובטיב הקשר האסטרטגי בין המדינות. ועדיין, בשבועות האחרונים הזדרזו במערכת הביטחון לסגור קצוות בסוגיות הקשורות לרכש הביטחוני שאמור להתקבל כפיצוי לעסקאות הנשק המתקדם הנרקמות בין ארה"ב למדינות במפרץ. בישראל מאמינים שהתמורות שאפשר יהיה להשיג כעת גבוהות יותר מאשר לאחר הבחירות, במיוחד אם ביידן ייבחר לכהונה, זאת משום שאפשר יהיה לקבל ממנו חבילת פיצויים מוגדלת על הסכם שהוא לא חתם עליו.

במערכת הביטחון טוענים כי אפשר היה לפעול לקבלת חבילת פיצויים איכותית יותר, אילו ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מתנהל על פי הפרוטוקול לפני החתימה על ההסכם עם איחוד האמירויות. מערכת הביטחון - בהובלת השר בני גנץ - יוצאת נגד ההדרה שלה מתהליך קבלת ההחלטות, מכך שלא עודכנה על פרטי ההסכם ומכך שהוסתרה ממנה הכוונה של ארה"ב למכור מטוסי חמקן לאיחוד האמירויות.

ועל אף ההסכמים, האיראנים רחוקים מלהרים דגל לבן. השנים האחרונות מוכיחות את מידת העקשנות של טהרן להמשיך לקדם גם את התוכניות להתעצמות אזורית ולהתבסס בסוריה ובעיראק וגם את תוכנית הגרעין, למרות הקשיים הכלכליים והסנקציות הכלכליות הבינלאומיות החריפות נגדה.

במערכת הביטחון מעריכים שגם אם ארה"ב תוביל לאחר הבחירות קו ברור שמשלב לחץ כלכלי, מהלכים מדיניים ומוכנות להפעיל כוח צבאי כלפי איראן, כל זה לא יעצור את שאיפותיה.  

נתניהו יכול לזקוף לזכותו את העובדה שארה"ב יישרה איתו קו בנושא הסכם הגרעין המחורר, אבל במבחן התוצאה, לאחר ארבע שנות כהונה של טראמפ איראן ממשיכה להתקרב לפצצה גרעינית ומפירה בגלוי את המגבלות השונות שהוטלו עליה.

ארבע השנים הבאות צפויות להיות קריטיות בהקשר הזה. באיראן ממתינים לראות מי יהיה הנשיא הבא, אפשר להעריך שהם היו מעדיפים את ג'ו ביידן. ועדיין, לא משנה מי יאייש את החדר הלבן, האתגר שלו יהיה לעצור את תוכנית הגרעין באמצעות הסכם טוב יותר מהקודם. ואם זה לא יקרה, עליהם להיות מוכנים להתנגשות צבאית שבה תהיה מעורבת גם ישראל.

שדרוג בשדה הקרב
בסופו של דבר ההיסטוריה תזכור את טראמפ כמי שהביא לפריצת דרך במזרח התיכון ולהסרת חלק חשוב מהחרם הערבי על ישראל. גם אם המהלך אינו כולל בשלב זה את פתרון הסוגיה הפלסטינית, סביר להניח שרבים מנשיאי ארה"ב הקודמים היו מוכנים לחתום על הישג מדיני בסדר גודל כזה.

אלא שלצד ההישגים המדיניים החשובים, הנתק האמריקאי מהרשות הפלסטינית אינו משרת את האינטרסים של ישראל ולא תורם ליציבות הביטחונית.

המכה שספגה הרשות הפלסטינית ברורה. הם רואים בהסכם שחתמו איחוד האמירויות, בחריין וסודן בגידה של ממש. אולם למדינות המפרץ נמאס להיות בנות ערובה לסרבנות הפלסטינית. אבו מאזן נכשל בקריאת המפה. הוא לא זיהה את האינטרסים הכלכליים של מדינות המפרץ ואת האינטרס המשותף במאבק מול איראן.  

מדיניות של התרסה ישראלית כלפי הרשות אינה נכונה כעת. אומנם גם ללא תיאום ביטחוני ולמרות המשבר הכלכלי של הפלסטינים השטח נותר רגוע, אבל במערכת הביטחון ממשיכים להזהיר כי המצב עלול להשתנות. קריסה של הרשות תדרוש מצה"ל להשקיע כוח אדם ומשאבים רבים ביהודה ושומרון.


ובינתיים, ההערכה היא שיש סיכוי קטן לפיגוע של חיזבאללה נגד החיילים. ההקלה בהתפשטות הקורונה אפשרה השבוע לצבא לערוך תרגיל רחב היקף שמדמה לחימה מול חיזבאללה בלבנון. התרגיל, "חץ קטלני", בוצע בעיקר ברמת המפקדים, ומטרתו הייתה לבחון את הפקודות והתוכניות החדשות למלחמה מול חיזבאללה. בשם שנבחר לתרגיל מסתתר גם הרעיון המבצעי: לעומת המלחמות והמבצעים הקודמים, בצה"ל מתכננים במלחמה הבאה להפעיל את הכוח היבשתי כבר בשלבים הראשונים שלה. מרכז הכובד יוטל על החטיבות המתמרנות, כל אחת בגזרתה המתוכננת אל מול מוצבי הקו הראשון של חיזבאללה.

את השינוי המיוחל בתוצאות הבינוניות שהשיג הצבא במלחמת לבנון השנייה, ממקדים בצה"ל ביכולת של הכוחות לפעול בצורה המשלבת באופן יעיל הרבה יותר את התמרון היבשתי עם חיל האוויר ועם יכולות אש נוספות, תוך מיצוי המודיעין שיגיע עד לרמת המפקד בשטח.
צה"ל נמצא כיום בעיצומו של תהליך טכנולוגי שיאפשר בעתיד למפקד בשטח, לטייס הקרב, לגורמי האש השונים ולאנשי המודיעין לראות באמצעות עזרי המפות הטכנולוגיים את אותה תמונת קרב. השדרוג הזה אמור להוביל לשיפור משמעותי בשיח המשותף, ביכולת לזהות אויב שפועל להיעלם מתחת לאדמה בחסות השטחים המיושבים, לשפר את היכולת לסגור מעגלים ולפגוע באויב בצורה משמעותית.

המטרה היא שכאשר מפקד פלוגה יסמן במכשיר העזר הטכנולוגי שלו מטרה, טייס הקרב יקבל אותה באופן מיידי ויוכל לתקוף בלי לפגוע בביטחון הכוחות.

בשדה הקרב העתידי בלבנון או בעזה הניצחון לא יהיה בהישג קרקעי או בכיבוש שטח, אלא בפגיעה קשה ביכולות האויב, באמצעי הלחימה ובתשתיות המבצעיות שלו ובמספר לוחמיו המנוטרלים.

בעימותים האחרונים של צה"ל הוא לא הצליח להביא לידי ביטוי את הפער האדיר בין אמצעי הלחימה והטכנולוגיה שלו אל מול ארגוני טרור סמי־צבאיים, המבססים את היכולות שלהם על ירי רקטות ולוחמת גרילה בשטחים בנויים ובמנהרות. התוצאה הייתה עימותים ארוכים שהסתיימו ללא הכרעה ברורה. בצבא מבינים שיש לשנות את המשוואה הזאת.