בדרך כלל אינני צופה בתוכניות ריאליטי. אינני שואב הנאה מצפייה באנשים שלוקחים חלק בתוכניות אלו בתקווה לזכות במיליון שקלים, בדירה או במכונית, לקדם אג'נדה זו או אחרת, או פשוט לצורך אותן 15 דקות נכספות של תהילה. מתוך כך הם מפקידים עצמם בידיהם של צוות ההפקה ומאפשרים להם להשפיל אותם ולהוציא מהם קווי אישיות שמוטב היה לו נותרו נסתרים, כל זאת תוך אשליה של חופש בחירה.
התוכניות נערכות באופן מגמתי, וההפקה יכולה להשפיע על הצופה, שנחשף לתוכניות המעודדות אלימות ותחרות לא הוגנת. מישהו התבטא כלפיהן פעם במילים "או שאתה אוכל, או שאוכלים אותך". רק כאחוז מהמשתתפים הופך מאלמוני לסלב. זכות זו שמורה ליחידי סגולה הזכורים בשל מוזרותם או בזכות תוכנית טלוויזיה שקיבלו להנחות, או לקחת בה חלק בעקבות זכייתם או בעקבות השפלתם. על כך מבוססות תוכניות מעין אלו: שילוב של מציצנות עם תחושת הסיפוק וההנאה מצפייה בהשפלת האחר.
למעשה מדובר במשחק בבני אדם תוך ניצול הכאב, החולשה ותקוות השווא שלהם, לטובת הנאה, מתח וריגוש אצל הצופים. זהו עידון של מופעי הגלדיאטורים ברומא העתיקה, אשר במהלכם נלחמו שבויים או עבדים זה בזה או בחיות פרא מורעבות. המופעים ההם הועלו כדי לספק את רעבונו של קהל הצופים שדרש לחם ושעשועים. סוג של תוכנית ריאליטי במובן הבסיסי של המילה.
ב־2006 פורסם במגזין הרפואי "רפואת ילדים ומתבגרים" מחקרו של ברד בושמן, שהצביע על קשר סיבתי מובהק בין התנהגות אלימה לצפייה בתכנים אלימים בטלוויזיה. בחלק מתוכניות הטלוויזיה יש תכנים שאולי אינם אלימים בהגדרתם, אך הם ללא ספק השפלה של בני אדם במסגרת משימות שמטרתן לשבור את רוחו של המשתתף ולסחוט דמעות וצעקות. שהם, כידוע, מעלים את הרייטינג.
השפלה היא רגש אנושי שנוצר מחשיפת כישלון בצירוף אכזבה ופגיעה באגו. בחלק מתוכניות הריאליטי יש שופטים שאינם חוסכים בשבט לשונם ומחווים דעתם באורח משפיל ומכאיב. זה, רבותיי, מביא רייטינג. מתברר שיש הנהנים מהעלבת האחר ומהשפלתו או מצפייה בכך. אני נותר עם תחושת אי־נוחות ומצוקה וחושב לעצמי עד כמה צדק אדם שאמר לפני כשני עשורים שתוכניות הריאליטי אינן אלא מיקרוקוסמוס של העולם, על כל התופעות הרעות שבו.