חזרנו וקראנו בעיתון ולא היינו מסוגלים להאמין. אבא לתינוק שב מעבודתו עייף ויגע, ובנו התינוק פועה בעריסתו. במקום להרגיעו, לחבקו ולאמצו אל הלב עד שישוב לשנתו, קם האב ולפי כתב האישום, מתעלל בבנו התינוק, חובט בו וגורם למותו. בלתי נתפס. בכתב האישום, שהוגש נגד האב בימים אלה, יוחסה לו “המתה בקלות דעת, תקיפת קטין חסר ישע והתעללות בקטין”.

כמובן עוד לא הוכחה אשמתו של הנאשם, אבל הנסיבות מזעזעות. האב אשר ראה את בנו מוטל ללא תנועה בעקבות החבלות שספג (לטענת האב, התינוק נחנק מהחלב ששתה), הזעיק עזרה. התינוק הובהל לבית החולים, הוכנס לחדר הלם, ובגופו אובחנו חבלות, שטפי דם פנימיים ושברים רבים באזור הראש והגולגולת. כעבור כמה ימים הידרדר מצבו והוא מת מפצעיו. אם היה ניצל, היה קרוב לוודאי נכה עד סוף ימיו.

ועכשיו האב עומד לדין. האם, שהייתה חשודה אף היא, נעצרה ושוחררה. על פי עדותה, בעלה כבר נהג באלימות כלפי בנם בעבר.

איננו מקנאים בשופטים שיצטרכו לגזור את דינו. אילו אנחנו היינו יושבים בדין, בהנחה שיורשע, היינו מתקשים להחליט מהו העונש שיש להטיל עליו. מאסר בלבד? מה יועיל? על פי הדין, יהיה עונשו שנים אחדות בלבד. יהיו חלילה שופטים, כנהוג באחרונה, שישגרו אותו לעבודות שירות. עונש קל ומיותר. כיצד מענישים על מעשה כזה? אולי יש לנעול אותו לשנים אחדות במחלקה סגורה על מנת שירפא את נפשו הזדונית. אבל במחשבה שנייה זהו עונש בלתי ראוי. הרי שם ספונים חולי נפש של ממש, שאינם שולטים במעשיהם. ואולי הוא איננו כזה.

אם יעלה לדוכן העדים ויודה במעשה, יבקש מחילה ויאמר משהו בנוסח: “אני לא יודע מה קרה לי. השתגעתי. אני מאוד מצטער. אהבתי אותו” - גם אז אין להקל בדינו. אלה הם אינם דברי אמת.

אנחנו סבורים כי יש להרחיק אדם כזה מחברת בני אדם לשנים רבות, אולי אפילו לכל ימי חייו. מאסר עולם. שהרי על פי התמונה המצטיירת הוא נטול תחושות של ממש.