החיסול המיוחס למוסד הישראלי של אבי תוכנית הגרעין האיראנית מוחסן פחריזאדה הוא לא עוד חיסול של מדען אטום. בטהרן יש לא מעט מדענים טובים, אבל מומחים בדחיסת חומר בקיע לראש קרב של טיל קרקע־קרקע והפיכתו לנשק להשמדה המונית - מהפעולות הצבאיות־טכנולוגיות המורכבות בעולם - יש מעטים; ואדם כמו פחריזאדה, עם יכולות הניהול של פרויקטים חשאיים, היה רק אחד.
בישראל משוכנעים כי לחיסול יש חשיבות אסטרטגית גדולה, משמעותית יותר מפעולות אחרות שנעשו בשנים האחרונות במטרה לבלום את תוכנית הגרעין של איראן. גורמי מקצוע ישראלים, שעקבו אחר דמותו המסתורית של פחריזאדה במשך שנים, סבורים עוד כי חיסולו יעכב את תוכנית הגרעין למשך שנים.
"בתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף", אמר בציניות הגנרל שארל דה גול. בחלק גדול מהמקרים ההיסטוריה הוכיחה שלבעל התפקיד שחוסל היה תחליף הולם, שלעתים עלה ביכולותיו על המקור. חיסולו של אחמד ג'עברי, רמטכ"ל חמאס, בפעולת הפתיחה של צה"ל במבצע עמוד ענן ב־2012, מחזק אמירה זו. למרות הדומיננטיות והעוצמות שיוחסו לג'עברי, קשה לראות כיצד חיסולו השפיע על היכולות של חמאס. הארגון התעצם צבאית בתקופה שלאחר מותו, ושנתיים מאוחר יותר, במבצע צוק איתן, היה חמאס מוכן טוב יותר למערכה עם ישראל.
ועדיין, החיסולים יכולים להיות משמעותיים ואפקטיביים. למשל החיסול המיוחס לישראל ולארה"ב של עימאד מורנייה, סגנו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, בדמשק 2008; והחיסול בינואר האחרון של קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס האיראני. מידת השפעתם של השניים על המציאות הביטחונית הייתה גדולה הרבה יותר מהגדרת תפקידם הרשמי. שילוב של יכולות מקצועיות, מנהיגות, השפעה ועוצמה, בזכות הקשר הישיר והדלת הפתוחה להנהגה באיראן ולנסראללה, הפכו אותם לדמויות יוצאות דופן, כאלו שחיסולן הותיר חלל גדול ופגע ביעילות ביכולות הצבאיות של איראן וחיזבאללה באזור.
כמו מורנייה לחיזבאללה וסולימאני למשמרות המהפכה, גם לפחריזאדה אין כרגע תחליף הנראה לעין בתוכנית הגרעין. "סולימאני יצר לישראל אתגר אסטרטגי הולך וגדל בשל התרומה האדירה והייחודית שלו להתבססות האיראנית באזור, בין היתר בהקמת המיליציות הפרו־איראניות שפועלות בעיראק ובסוריה, להתעצמות הצבאית של חיזבאללה ולפרויקט הטילים המדויקים, ובאמצעות הקשר עם ארגון הטרור בעזה והתמיכה בכסף, באמצעי לחימה, בידע ובאימון שהעביר להם", אמר גורם שעסק בנושא בעבר, "ועדיין, החיסול של פחריזאדה חשוב לישראל אפילו יותר מחיסולו של סולימאני".
לדבריו, איראן אומנם מנסה לבנות יכולת לעימות ישיר עם ישראל מהגבולות הסמוכים לנו, אבל אין בהם משום איום קיומי. נושא הגרעין הוא סיפור אחר לגמרי. ואם צריך להצביע על איש אחד שהתרומה שלו למרוץ של איראן לעבר הפצצה היא כמעט בלעדית - מוחסן פחריזאדה הוא האיש.
צריך לומר שגם בלעדיו איראן לא תעצור את שאיפותיה להשגת נשק גרעיני. אומנם הסכם הגרעין, הלחץ הבינלאומי והחשש מפעולה צבאית עשו את שלהם, אבל מאחורי הקלעים היו אנשים שהכינו את הקרקע ליום שבו תתקבל ההחלטה ללחוץ על הכפתור.
# # #
בקהילת המודיעין עקבו מקרוב מאוד אחר הפעילות של פחריזאדה כבר משלהי שנות ה־90. הוא לא עסק בסוגיות הקשורות להעשרת האורניום, בזה מתעסקים רבים אחרים. תפקידו הייחודי היה לפעול בחשאיות ב"קבוצת הנשק", השלב הסופי בתהליך הרכבת הנשק הגרעיני, הכולל פיתוח ראשי חץ של טילים שיוכלו לשאת אותו.
עד שנת 2003 הוא ניהל את פרויקט "אמאד". הגדרת המשימה שלו הייתה להוציא אל הפועל את התוכנית שתבסס את איראן כמדינה בעלת נשק גרעיני. חמישה ראשי קרב גרעיניים שיורכבו על טילי שיהאב 3 הוצבו לו כיעד מצד השלטון. אלא שהמערכה שניהלה ארה"ב בעיראק ב־2003 נגד משטרו של סדאם חוסיין, שנועדה לחשוף את הנשק להשמדה המונית - שמעולם לא נחשף - הובילה את איראן לעצור את פרויקט הנשק הגרעיני שלה, מחשש לפעולה אמריקאית.
הם לא ויתרו על החלום, רק אפסנו אותו בארכיונים וניהלו קבוצות עבודה ופרויקטים ייעודיים שמטרתם הייתה לשמר את היכולת ליום פקודה. גם את התוכנית הזו ניהל פחריזאדה תחת ארגון בשם spnd. בארגון, שהיה כפוף למשרד ההגנה, פעלו מחלקות שונות, שבראשה של כל אחת מהן עמד מנהל מקצועי. בסך הכל היו מאות בודדות של שותפי סוד שהועסקו בו. חלקם נעלמו או חוסלו בדרכים מסתוריות במרוצת השנים.
בשנת 2013 נחשף בפעם הראשונה שמו בדוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). אפשר להניח שלישראל היה חלק ביציאתו הרשמית מעולמות הצללים לדוח הרשמי. סבא"א פנתה לפחריזאדה כמה פעמים בבקשה להיפגש איתו - ונענתה בסירוב.
כעבור שנתיים נחתם הסכם הגרעין בין ארה"ב והמעצמות לבין איראן, אבל הוא לא באמת שינה משהו. טהרן עמדה לכאורה בהגדרות ההסכם, אבל מתחת לפני הקרקע המשיך פחריזאדה בניהול פרויקט spnd. הפרויקט עמד במוקד הביקורת שהושמעה בישראל בנוגע להסכם. לדברי ישראל, ההסכם לא מתייחס ל"קבוצת הנשק", ולכן פחריזאדה היה יכול להמשיך בעבודתו.
מי שקיבל את ההחלטה להתנקש בו, הבין היטב שחלון ההזדמנויות הולך ונסגר. לאחר כניסתו של נשיא ארה"ב הנבחר ג'ו ביידן לבית הלבן פעולה כזו תהיה קשה הרבה יותר לעשייה, שהרי ביידן כבר הצהיר שהוא מעוניין לחדש את המו"מ עם איראן להשגת הסכם גרעין חדש. אפשר להניח שמי שקיבל את ההחלטה הביא בחשבון שאת הפעולה הזו, שנעשית בימיו האחרונים של דונלד טראמפ בתפקיד, לא יאהבו בממשל החדש. ובוודאי יהיה מי שיראה בה התרסה כלפי מדיניות החוץ הצפויה של ביידן. עד עכשיו בסביבתו של הנשיא הנבחר שמרו על דממת אלחוט ונמנעו מלגנות את הפעולה המיוחסת לישראל.
הישג מבצעי יוצא דופן כזה, בעל השפעות אסטרטגיות ארוכות טווח, דורש עכשיו ממי שעומד מאחורי הפעולה צניעות, שחסרה כל כך בהתנהלות של הגורם המודיעיני המערבי. בשנים האחרונות הפכה התקשורת האמריקאית לגורם שמלבין את הפעולות שהצנזורה מבית אוסרת לפרסם, ובכך פעם אחר פעם הוא מייתר אותה לחלוטין.
בישראל מבינים היטב כי הם כבר לא יכולים להיות תלויים רק ביכולות המודיעיניות והמבצעיות המרשימות בהתמודדות עם נושא הגרעין האיראני - הם יצטרכו למצוא את הדרך להתאים עצמם למדיניות של הממשל החדש בארה"ב, ולא להפך.
[email protected]