ישראל מנצלת את ימי טראמפ ופומפאו האחרונים כדי להפליא את מכותיה באיראנים היושבים בסוריה, כך על פי הדיווחים משם. יחד עם הדאגה המובנת שמעוררת כאן כוונת הנשיא ביידן לחזור להסכם הגרעין עם איראן, יש מי שרואה בזה גם הזדמנות לפנות את האיראנים מסוריה בעסקת חבילה כוללת. אבל האיום האסטרטגי המשמעותי עלינו לא נמצא בסוריה, כי אם בלבנון, ונכון לעכשיו ישראל נמנעת מלטפל בו.
התקיפות התכופות שמיוחסות לישראל בסוריה הצליחו לשבש את ציר האספקה היבשתי והאווירי של איראן לחיזבאללה, אבל לא בלמו את המאמץ של חיזבאללה לייסד יכולת עצמאית לייצור ולהרכבה של טילים מדויקים על אדמת לבנון. בקיץ 2019 תקפו רחפנים מתאבדים רכיב שנועד לייצור דלק טילים בביירות. מאז חשף ראש הממשלה פעמיים מעל במת האו"ם את האתרים שבהם מנסה חיזבאללה לייצר טילים. בשנה שעברה פרצה גם דליקה מסתורית באתר אחר של הארגון, אבל כל זה לא ריפה את ידי חיזבאללה.
ההערכה היא כי הארגון הצליח עד היום לצבור כמה מאות טילים מדויקים לטווחים בינוניים וארוכים. נראה שאין לו עדיין יכולת ייצור מלאה, מא' ועד ת', של טילים כאלה, אבל הוא ממשיך במאמץ להסב רקטות "טיפשות" לטילים מדויקים באמצעות קיטים מתוצרת איראן שמולבשים על ראש הטיל ומקנים לו יכולות ניהוג וניווט. את הקיטים האלה אפשר להבריח במזוודה, אפילו בכבודת יד, וההערכה היא שבלבנון קיימים כרגע כמה אתרים שבהם מרכיבים טילים מדויקים.
הרתיעה של ישראל מלפעול באופן גלוי נגד האתרים האלה - מובנת. מאז 2012 התקבעה משוואת הרתעה ולפיה חיזבאללה יגיב באש על כל תקיפה ישראלית על אדמת לבנון. חילופי מהלומות כאלה יכולים במהירות להוביל לעימות כולל, אף ששני הצדדים ממש לא מעוניינים בו.
האם כדי לסכל כמה מאות טילים מדויקים נחשוף את ערינו למתקפה של עשרות אלפי רקטות לא מדויקות שיזרעו בהן הרס רב ונפגעים? התשובה הקלה והנוחה היא שהאיום עוד לא נורא, ושאפשר לשפר את אמצעי ההגנה שלנו מול כמות כזאת של טילים. לאף אחד לא מתחשק לחוות את מלחמת לבנון השלישית. השאלה היא עד מתי, עד שיהיו בלבנון 1,000 טילים מדויקים? 2,000? 10,000?
בעבר הגדיר צה"ל את איום הטילים המדויקים מלבנון כאיום אסטרטגי על ישראל. כשיוכל חיזבאללה להמטיר מטח טילים לא בערך באזור הקריה בת"א, איפשהו בין הרחובות קפלן ושאול המלך, אלא בדיוק על בניין המטה הכללי בתוך בסיס הקריה - זו כבר יכולת שיכולה להשבית מערכים אסטרטגיים של ישראל. אבל ההגדרה הזאת לא תורגמה עד כה לתוכנית אופרטיבית שתבלום את פרויקט הדיוק של חיזבאללה.
כמו המשל על הצפרדע שמתבשלת לאטה בסיר מים, גם אנחנו מספרים לעצמנו שהמים אומנם כבר די חמים אבל הם עדיין נעימים ולא צריך לקפוץ החוצה. צה"ל מתגאה בכיסוי המודיעיני המצוין שיש לו על לבנון, כך שאפשר להעריך שהוא יודע בדיוק מה טמפרטורת המים בכל רגע. היום, כשאנחנו כבר במרחק לא רב מנקודת הרתיחה, חייבים להגדיר ולקבוע במפורש מהי הטמפרטורה שאותה כבר לא נוכל לסבול.
אין כאן כוונה להמעיט במורכבות הדילמה הזאת או לרדד אותה. ישראל, מסורתית, נמנעה מלצאת למלחמות כדי למנוע התעצמות של אויב, או כמו שהגדיר זאת מאיר דגן המנוח: "למלחמה יוצאים רק כשהחרב מונחת על הצוואר וכבר מתחילה לחתוך בבשר החי". הדברים בוודאי נכונים כשמדברים על מלחמה בחזית הצפונית, שיש לה פוטנציאל להעביר את החברה הישראלית חוויות וכאב שלא חוותה מאז מלחמת העצמאות, אבל יש רגעים שבהם האיום הופך בלתי נסבל.
בשנים שאחרי הנסיגה מלבנון צפה צה"ל בעיניים כלות בהתחמשות המואצת של חיזבאללה וסיפר לעצמו ש"הרקטות יחלידו במחסנים". אבל ב־2006 הרקטות הלא־חלודות בעליל נחתו עלינו באלפים ובהפתעה. אז היו בידי חיזבאללה כ־14 אלף רקטות. היום כבר יש לו כ־70 אלף רקטות וטילים (משום מה התקבעו בתודעה מספרים שגויים כמו 120 אלף או 150 אלף רקטות. זה לא המצב).
הנטייה האנושית של מקבלי החלטות היא לבעוט בדילמה קשה כזאת ולגלגל אותה במורד הרחוב, בתקווה שמישהו אחר כבר ייאלץ להתכופף ולהרים אותה. אבל אל מול מה שהולך ומוקם בלבנון תידרש מנהיגות אחראית, מדינית וצבאית, להגדיר עוד השנה מהו הקו האדום שיחייב אותנו לפעול.
הלבנה הסורית
יחלפו עוד חודשים ארוכים עד שהממשל האמריקאי החדש יתפנה לעסוק בבעיות המזרח התיכון, אבל בישראל מעריכים שכבר עכשיו החלו אנשי ביידן למסד ערוצי דיאלוג מול איראן. בצד הדאגה המוצדקת מהכוונה לחזור להסכם הגרעין הגרוע שחתם הנשיא אובמה עם איראן, ישראל צריכה לזהות גם את ההזדמנויות שיש במהלך כזה. בעבודה עם הממשל החדש, ולא נגדו, אפשר וניתן להוביל את איראן להסכם גרעין משופר.
לאיראן המרוסקת כלכלית, חברתית ובריאותית אין באמת אלטרנטיבה זולת הסכם חדש. לא צריך להתרשם מצעדי ההתרסה של האיראנים, שמעשירים עכשיו אורניום לרמה גבוהה יותר ומקימים מפעל לייצור מתכת אורניום (רכיב קריטי לייצור פצצה) - אין להם באמת יכולת מיקוח משמעותית, אם יפגשו בממשל אמריקאי נחוש. ישראל צריכה לפעול כדי לחדד את ההכרה הזאת ואת הנחישות בקרב אנשי ביידן, ולא לפעול בדרך לעומתית שתנכר אותם.
הסכם גרעין משופר לא ירצה את כל המאוויים שלנו, אבל הוא יכול להרחיק את איראן שנים ארוכות מפצצה, ויש לו גם פוטנציאל למנף את השינוי האזורי שהוביל טראמפ ולהוציא גם את סוריה מהחיבוק השיעי. עם הבטחה של חברותינו החדשות במפרץ לתרום לשיקום סוריה החרבה, אפשר יהיה לשכנע את הרוסים ואת אסד להראות לאיראנים את הדלת ולהחזיר את סוריה למקומה הטבעי, בחיק העולם הסוני.
אם ניתן יהיה להוציא את הלבנה הסורית מהסהר השיעי ולשלול מחיזבאללה את נתיבי האספקה והעורף הלוגיסטי שלו - האיום מלבנון ייראה אחרת לגמרי.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13
[email protected]