1. שיעור בגיאוגרפיה
בלהט הניסיון להדביק לממשלת ישראל כישלון רבתי בניהול המאבק בקורונה, נשמעים במקומותינו טיעוני הבל שוברי שיאים: היות שהנתונים ההשוואתיים מול גרמניה וצרפת מחמיאים לישראל, באה הטענה שאין מקום להשוואה, מפני שאליהן נכנסים גם דרך היבשה ואילו הכניסה לישראל היא דרך נתב"ג בלבד. דבר ההופך את ישראל למדינת אי, שאמורה להיות מוגנת ולהיפגע פחות. זוהי משוואה המופרכת משני אגפיה.
במצב גרוע מצרפת וגרמניה, עם למעלה מ־100 אלף מתים, מצויה בריטניה, שהכניסה היבשתית היחידה אליה עוברת מתחת לתעלת למאנש.
ישראל, שמעבריה היבשתיים ממזרח ומדרום־מערב שרירים וקיימים, ואפילו נוצלו כעוקף נתב"ג, אינה מדינת אי, אבל היא בהחלט מדינה יוצאת דופן מבחינת הלחץ על שדה התעופה. אין עוד מדינה בעולם שאזרחיה פושטים כארבה על אתרי התיירות בארצות העולם ומותירים את רישומם הבולט גם ויזואלית וגם ווקאלית. קשה לומר זאת על תיירי קפריסין או ניו זילנד. בדיקת טבלת המדינות שמהן הגיעו לארץ רוב החולים והמדביקים צועקת: תיירים חוזרים. רביעיית הצמרת מורכבת מיוון, טורקיה, ארה"ב ואיחוד האמירויות. אוקראינה רק במקום החמישי, ולמקום 11 המכובד הצליחו להגיע איי סיישל.
בנוסף לתיירים החוזרים, הרבה ישראלים המתגוררים בחו"ל נהרו ארצה בזמן הסגר הראשון כדי ליהנות מהטיפול המוצלח במגיפה בישראל, בזכות ההחלטות הנכונות שקיבלה ממשלת מעבר המשוחררת מהווטו של כחול לבן ולחצי שאשא ביטון. כעת הם נהרו כדי ליהנות ממערך החיסונים הטוב והיעיל בעולם.
לכן כדאי שכל מי שכיפוף כללי הלוגיקה, ולאחרונה גם הגיאוגרפיה, לטובת הדמגוגיה היא אומנותו, יזכור את בריטניה ואת תסמונת היהודי הנודד לפני שהוא מכריז על ישראל כעל מדינת אי לצורך השוואתה לטייוואן, ניו זילנד וקפריסין.
2. התוכנית הכלכלית
הייתי מוותר על חלקים מהתוכנית הכלכלית החדשה שהגישה הממשלה. אבל ההגינות מחייבת לומר שיש בה שיפור לעומת חלוקת המיליארדים למעסיקים הגדולים, שעליה הוחלט סמוך לכניסת שר האוצר ישראל כ"ץ לתפקידו. חלוקת המיליארדים להראל ויזל, הבעלים של FOX, וחבריו הייתה כה מקוממת בעיניי, עד שלעומתה הביקורת של שאול מרידור חיוורת, כמעט כמו הציוצים החלושים של אבא שלו בתוכנית הסאטירה המיתולוגית "החרצופים".
לדעתי, פיזור כספי משלם המסים מהליקופטר, בהתבסס על תיאוריית קיינס, הוא תועבה. בעיניי, התיאוריה של קיינס, בגלל מקצועיותה הניטרלית לכאורה, מסוכנת יותר מזו של קרל מרקס. עם זאת, אני יודע שעמדתי נחשבת למיושנת, והיא מנוגדת לעמדת רוב הכלכלנים ובעלי הטורים בעיתונות. אני גם מבין שמותר לראש הממשלה ולשר האוצר להעדיף את גישת הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית וחברות הדירוג. לכן לו הייתי ראש אגף התקציבים, הייתי לוחם בכל הכלים על עמדותיי, אבל הייתי עושה את זה בתוך הבית. מול עמיתיי והממונים עליי, ולא דרך המוספים הכלכליים בעיתונות.
בניגוד לגישה, הרווחת גם בעולם, המנסה להטביע את המשבר הכלכלי בהזרמה כספית לא מפולחת וללא גיוס מקורות, הוצע כבר בחדש מרץ בטור זה להטיל מלווה סולידריות לצד קיצוץ בשכר לתקופת המשבר למי שהכנסתו לא נפגעה, ואת הכספים המגויסים לחלק רק למי שברור כי הוא זקוק להם. לגבי מי שקיים ספק לגביו, יש לכפוף את קבלת המענק למכתב בקשה.
היעד של הממשלה היה אמור להיות, לשיטתי, סיוע ישיר למי שנפגע מהמשבר, תוך יצירת גירעון קטן ככל שניתן, לצד גיוס מקורות ממי שלא נפגע. לזכותו של כ"ץ ייאמר שהעביר החלטה לקיצוץ שכרם של השרים וחברי הכנסת במטרה ליצור מופת למגזר הציבורי כולו. למרבה הצער, טורפדה ההחלטה ברגע האחרון על ידי וטו של השר דאז זאב אלקין, שהתעקש להתנות את ההחלטה בהחלתה גם על השופטים. התניה מיותרת, היות שהדבר היה קורה בלאו הכי.
עם זאת, הביטוי שיקולי בחירות כתיאור שכולו גנאי בדמוקרטיה הוא בעייתי. כך בהיותי ח"כ צעיר וחדש הגעתי לקונגרס וביקרתי בלשכתו של אחד הסנאטורים הבכירים. בתמימות שאלתי אותו באיזה שלב במהלך שש השנים לכהונתו שיקולי ההיבחרות מחדש מתחילים לחלחל להתנהלות ולהחלטות שלו. האיש פרץ בצחוק ואמר: מן הרגע הראשון למחרת בחירתי. בדמוקרטיה הציבור שופט את נבחריו על פי מה שעשו למענו ככלל, אבל גם כמי ששייך לסקטור כזה או אחר.
חרף השיפורים לעומת קודמותיה, יש עדיין בתוכנית הכלכלית שהציגו ראש הממשלה ושר האוצר העברת כספים למי שלא נפגע מהמשבר (לפחות לא יחולקו מענקים לעשירונים העליונים), אבל בכל זאת לא ניתן לקבל את ההיגיון שלפיו כל החלטה המיטיבה עם הציבור לפני בחירות היא פסולה. לגיטימי להעריך שכדי להניע מחדש את הכלכלה צריך להזרים כספים.
מה ששומרי הסף יכולים וחייבים להקפיד עליו הוא מניעת השימוש בכספי ציבור כדי לפרסם פעילות למען הציבור תוך קשירתה באופן החורג מן השגרה לאישיות פוליטית המועמדת בבחירות. במערכת הבנויה על איזונים ובלמים, הנבחרים חייבים לזכור שהם מינו את שומרי הסף למיניהם כדי לבלום את חבריהם ואותם מפני סטיות מהמסגרת שהם עצמם בנו. שומרי הסף מצדם חייבים לזכור שהם הופקדו על שמירת המסגרות ולא על התכנים שבתוכן.
השאלה שחייבת להישאל לגבי פעולות המיטיבות עם הציבור היא האם יש בסיס לקביעה כי הן לא היו באות לעולם לולא היה מדובר בתקופת בחירות. אם התשובה חיובית, הן אכן פעולות אסורות. במקרה של ספק או היעדר ראיות, חבר המושבעים היחידי המוסמך לשפוט הוא הציבור בקלפי.
3. דו־פרצופיות
המגזר הערבי מתחנן כיום לתגבור הנוכחות המשטרתית ביישובים הערביים. אבל עד לפני מספר שנים הייתה התנגדות עזה בציבור הערבי לפתיחת תחנות משטרה. כל פעילות אכיפה במגזר הערבי נתקלה בעוינות ובאלימות, שמיד הזמינה דרישה תקיפה של כותבי הטורים מרחוב שוקן ודרומה: מדוע באלימות? למה לא להידבר עם ראשי הציבור הערבי? להסביר, לשדל, להפציר, לא ללכת עם הראש בקיר. לפי התוצאות, הגישה של ההידברות הניבה פירות במקום שבו הכוחנות נכשלה. מעניין רק מדוע מה שהיה ראוי ורצוי במגזר הערבי הוא פסול מכל וכל, בעיני אותם בעלי טורים באותם עיתונים, כשמדובר בהידברות עם אדמו"רים במגזר החרדי?
חוק קמיניץ נועד לשים קץ להפקרות רבתי בתחומי התכנון והבנייה. הוא פגע בערבים, אבל גם בחקלאים יהודים. המערכה לביטול חוק קמיניץ נתמכת על ידי רבים ונתקלת בשתיקת רבים יותר, שהם חסידי חוק וסדר רוב ימות השנה. אני מציע לכל אחד מאיתנו לשים יד על הלב ולהשיב לעצמו בלחש, באוזן, באילו דציבלים היו מגיבות האליטות החביבות שלנו, לו מי שהיה דורש לבטל חוק, במקום לבטל את הפרותיו, היו חרדים?