איזה הבדל בין "אמריקה חזרה" של ג'ו ביידן ל"אמריקה תחילה" של קודמו בבית הלבן דונלד טראמפ? לאחרון זאת היתה סיסמת קרב, הכרזת מלחמה, קריאת אזהרה לעולם, למדינות ידידותיות ולארצות יריבות. לג'ו ביידן הפירוש הוא סיסמת פיוס, הבעת רצון, קריאת אמוץ ועידוד לעולם, גם למי שאינן נמנות על ידידותיה של ארה"ב. דונלד טראמפ, בשבועות הראשונים לכהונתו, חתם על שורה של צווים נשיאותיים. כולם נשאו את נס השלילה, את הלעומתיות של הנגד, כולם היו הוראות לפרישה מארגונים עולמיים, הנחיות לנטישת אמנות בינלאומיות. "אמריקה תחילה. שאר העולם שילך לעזעזל".
אחרי ארבע שנים של דונלד טארמפ, בכל הנוגע למדיניות חוץ וליחסים עם מדינות וארגונים עולמיים אמריקה לא במצב ובמעמד של תחילה, במובן של מקום ראשון, של עליונות. רחוק מאוד מזה. אמריקה שטראמפ השאיר היא בקצה, באחרית, בשולי-השוליים בזירה העולמית. התשובה להרס שגרם קודמו בחזית מדיניות החוץ נתן ג'ו ביידן בשתי מילים: "אמריקה חזרה". המשפט המרכזי, המוביל והמהדהד בנאום שנשא ביידן בשבוע שעבר במשרד החוץ. במטרה להדגיש את שובה, את שיקום וחידוש נוכחותה בזירה העולמית, הצהיר ביידן: "הדיפלומטיה חזרה למרכז מדיניות החוץ שלנו".
בימים הראשונים לכהונתו חתם ביידן על שורה ארוכה של צווים נשיאתיים. לפי דיווחים, למעלה ממאה. כמעט כולם נשאו אופי ורצון חיוביים, יעדים רצויים, כוונות פיוס. בנאום שנשא במשרד החוץ הרחיב ג'ו ביידן את הדיבור ובעצם הסביר את אופי ומטרות צווי הנשיאות שחתם. "אנחנו מדינה שעושה דברים גדולים והדיפלומטיה האמריקאית גורמת לזה לקרות", אמר. "הממשל שלנו מוכן לתפוס את השליטה מחדש ולהנהיג פעם נוספת". ברמז שקוף ובוטה לשלילתו ופסילתו את סיסמת קודמו 'אמריקה תחילה' הצהיר ביידן, "אנחנו נתקן את הבריתות שלנו ונחזור שוב לעבוד עם העולם, לא להתמודד עם אתגרי האתמול, אלא עם האתגרים של היום ומחר. אנחנו לא יכולים לעשות זאת לבד".
מדבריו והצהרותיו של ג'ו ביידן, כמו מתוכנם של הצווים הנשיאותיים הרבים שחתם, עולה ומתברר ההבדל המהותי בין דונלד טראמפ לג'ו ביידן. טראמפ לא התאים לכהונת הנשיאות. הכהונה לא היתה בשבילו. יותר מזה, לא היה לו מושג במשמעות במובן המעשיים של כהונת הנשיא. בשביל דונלד טראמפ הנשיאות היתה הישג בתחום העיסוק האהוב עליו, עיסקאות נדל'ן. יחסיו עם עוזרים ויועצים, החלטות שקיבל, מגעיו עם מנהיגי ארצות הושפעו ברוח הבנתו וגישתו לעיסקות נדל'ן.
בקבינט הראשון שמינה, לצוות הבית הלבן, לתפקידים בכירים שבחר לא היו כמעט אף יצוג של מקצועניות, של עבר ונסיון בשירות ציבורי. זאת אחת הסיבות לתופעה חסרת התקדים לתקופת טראמפ בבית הלבן, שבאה לידי ביטוי במספר ובקצב של פיטורים, הדחות וסילוקים של בכירים.
ג'ו ביידן מתאים לכהונת הנשיאות. הוא מקצוען. למעלה מ-30 שנה חבר בסנאט, שמונה שנים במשרת סגן נשיא. מוכר וידוע בבירות העולם. ידיד או יריב של מנהיגים עולמיים. יתרון אישי זה ניכר ומורגש היטב במינויים של ביידן לקבינט שלו, לצוות הבית הלבן, לראשות סוכנויות מרכזיות של הממשל האמרקאי. כל המינויים הם של אנשים ונשים מקצועניים ובעלי נסיון בתחומים שעליהם הופקדו.
לאופן שג'ו ביידן נותן ביטוי להתאמתו לכהונת הנשיאות יש גם צד מדאיג ומטריד. הוא מתנהל ומצטייר כמי שרוצה לשנות, שואף לשפר, משתוקק לתקן את המשגים, המחדלים והנזקים שקודמו גרם בתחום מדיניות החוץ האמריקאית, ולעשות זאת מייד, ללא דיחוי. גם אחדים מהבכירים בקבינט שלו נראים כמי שנחפזים להוכיח ולהפגין את המקצועניות והנסיון שלהם בתחומים שעליהם הופקדו. הצהרות שר החוץ בלינקן בנושא עתיד הסכם הגרעין עם איראן גרמו יותר בלבול מאשר הוכחה לדעה מוצקה בנושא הזה. החלטת ג'ו ביידן לחזור למועצת זכויות האדם של האו"ם היא במקרה הסביר מוקדמת מדי ובמקרה הפחות מתקבל על הדעת שגויה.
המועצה שמרכזה בג'נבה היא גוף לא אהוד ולא אמין גם ואפילו במרכז האו"ם בניו יורק. קופי אנאן, שנחשב בזמנו כאחד מהמזכ"לים המעולים של האו"ם, התבטא בשיחה שלא ליחוס שהיתה לי עמו בביטויי לעג ובוז למועצה בג'נבה. קופי אנאן היה זה ששינה את שמה מהועדה לזכויות אדם למועצה לזכויות אדם. ג'ו ביידן נחפז מדי בהחלטתו להחזיר את ארה"ב אפילו כמשקיפה למועצה. הוא או בלינקן צריכים היו לקבוע תקופת מבחן למועצה, במטרה לבדוק אם נציגי 47 הארצות החברות בה או רובם מוכנים לשנות את מעמדה המעורער ואופייה הבלתי אמין, שבאים לידי ביטוי, איך לא - בתאוה בלתי מרוסנת של החלטות וגינויים נגד ישראל.