1.הסיוט החדש
אז מה היה לנו השבוע? נפתלי בנט נכנס בכל הכוח בגדעון סער, שנכנס בו בחזרה בכל הכוח. אחר כך סער הבין שאין בזה תועלת, אז הכריז על הפסקת אש חד־צדדית. בנט המשיך מכוח האינרציה ואז, כבמטה קסמים, פסקה לפתע המוזיקה ושניהם התחילו, בבת אחת, להתנפל דווקא על יאיר לפיד.
כל הזמן הזה בנימין נתניהו טיפל בהם. לשיאו הגיע באמצע השבוע, כשאמר את הדברים הלא ייאמנו האלה: "אנחנו כפסע מממשלת ימין על מלא. בלי רוטציה, בלי פריטטית, בלי ממשלה בתוך ממשלה. זה מה שהעם רוצה. ממשלת ימין יציבה, בלי כל הדברים האלה, בלי התחלואה הזו".
בואו נתעלם מהעובדה שהדברים אינם נכונים. כל הסקרים מראים בבירור שאם יש קונצנזוס כלשהו בעם ישראל כרגע, הרי שהוא השאיפה שהממשלה הבאה לא תכיל את החרדים. אבל נחזור רגע לבנט וסער: אם היינו עכשיו בסרט מצויר, אז טום וג'רי המודרניים צריכים עכשיו לעצור בחריקת בלמים, להביט זה בזה ולהבין שרימו אותם.
הם מקיזים זה את דמו של זה (או של לפיד) בעוד מחולל הכאוס הגדול, קול הרעם מבלפור, מפרק להם את הבית. הוא מבטיח, שוב, להקים "ממשלת ימין על מלא".
מתנשאים. יהירים. מנותקים. שופטי העליון כפי שכבר מזמן לא ראינו | קלמן ליבסקינד
מישהו צייץ השבוע מקבץ של כותרות ראשיות שפורסמו בעלון המסרים המשפחתי היומי המכונה גם "ישראל היום" בכל שלושת הקמפיינים האחרונים, בימים שלפני סגירת הרשימות לכנסת. מתברר שבכל קמפיין בחירות היינו באותו סרט מצויר. אחד לאחד. הוא בונה על הזיכרון הקצר שלנו, אז אין לו בושה להמשיך להצהיר על "ממשלת ימין על מלא" והצורך "לאחד את הימין" והעובדה ש"אנחנו כפסע מממשלת ימין" ו"לא לאחדות" ו"העם מאס ברוטציה".
אגב, העם לא מאס ברוטציה, כבוד ראש הממשלה בנימין נתניהו. העם מעולם לא חווה את הרוטציה שהבטחת לו ולשותפך בני גנץ. אתה הפרת את הסכם הרוטציה דקה לאחר שחתמת עליו, שתי דקות לאחר שנשבעת, מול המיקרופונים והמצלמות, שתקיים אותו ככתבו וכלשונו.
במילים אחרות, לא הייתה לנו אפילו ההזדמנות למאוס ברוטציה, כי לך לא הייתה כוונה כלשהי ללכת לרוטציה. השקר נובע ממך בטבעיות כה רבה, עד כי הוא נשמע משכנע יותר מהאמת. אבל הוא נותר שקר.
הסיוט המעודכן של נתניהו הוא הליכה משותפת של תקווה חדשה וימינה לנשיא רובי ריבלין ביום שאחרי הבחירות ב"בלוק טכני". ביחד, סער ובנט עלולים להיות יותר גדולים מהליכוד. ולא בטוח שסער לא יעשה מאמץ להגיע לאיחוד הזה כשהוא כבר מאוחד עם מפלגה אחרת. נניח כחול לבן.
אם גם גנץ בחבילה הזו, הרי שהם יגיעו לריבלין כמפלגה הגדולה ביותר ויקבלו מנדט להרכבת ממשלה. איך אני יודע שזה הסיוט הגדול של נתניהו? 1. כי ינון מגל שאל אותי על האפשרות הזו ברדיו ביום שלישי. 2. עמית סגל הזכיר את האפשרות הזו בטלוויזיה ביום רביעי. 3. בכיר בליכוד המקורב לנתניהו דיבר איתי על האפשרות הזו בטלפון ביום חמישי.
2. מתווה ליברמן
אין לי מושג אם מגעים כאלה אכן מתקיימים. גם אם כן, שום דבר לא היה ולא יהיה סגור עד שהמספרים הסופיים יזרמו מהקלפיות. כך או אחרת, לאביגדור ליברמן, אדם שצפה השבוע על הקטטות הפוליטיות במיאוס מסוים, יש כמה דברים מעניינים להגיד. שאלתי אותו על דעתו על המתקפה של סער ובנט על לפיד, בעוד נתניהו מארגן לעצמו את הגוש עם ליצמן וגפני.
"זו ממשלת הישרדות פונדמנטליסטית", אמר ליברמן, "כל מה שמעניין את ביבי זה להיחלץ מהמשפט שכבר החל. מנסור עבאס והתנועה האסלאמית זה לא ממשלת ימין, זו תנועה דתית פונדמנטליסטית בדיוק כמו בן גביר וסמוטריץ'. נתניהו מנסה לגייס את המגזר הערבי באמצעות הרשות הפלסטינית. הדבר היחיד שאנחנו לא יודעים זו התמורה. אין ארוחות חינם. ברור שבסוף תהיה תמורה. יש לו אישור של בג"ץ לפנות את חאן אל־אחמר, והוא לא מפנה. זה לא במקרה".
עזוב רגע חאן אל־אחמר, אמרתי, מה אתה חושב על ההתנפלות של שותפיך בגוש הלא־ביבי על לפיד. "לדעתי גדעון סער ונפתלי בנט עושים כאן טעות אסטרטגית. ברגע שאתה מתחיל להצטדק במקום לתקוף, הפסדת. נתניהו מנסה לחבר אותם ללפיד ולממשלת שמאל? מה הקשר של נתניהו לימין? מה הוא עשה בשנים האחרונות שנחשב לימין?
כל מה שצריך להגיד זה שנתניהו מקים ממשלה עם התנועה האסלאמית והרשות הפלסטינית, נתניהו הוא זה שמנע החלת ריבונות היסטורית על בקעת הירדן ומעביר דמי פרוטקשן חודשיים, 30 מיליון דולר, לחמאס. הוא הפקיר את תושבי עוטף עזה כמו שהפקיר את תושבי הנגב לכנופיות הפרוטקשן הבדואיות, כי הוא מנסה לקושש שם כמה קולות. מה הקשר שלו לימין? אין קו אדום שהוא לא חצה. כשנפתלי וגדעון מתנפלים על לפיד כדי למנוע מנתניהו אפשרות לשתות מהם קולות, הם עושים טעות שרק תחמיר את מצבם".
שאלתי אותו איך צריך לארגן את גוש האנטי־ביבי. מה הוא היה עושה לו מונה לקמב"ץ של הקבוצה הזו. "פשוט מאוד", אמר, "לי אין מחויבות אישית לאף אחד מהם, ולאף אחד בכלל. המחויבות היחידה שלי היא לצורך הדחוף להחליף את השלטון, ולכן צריך להסכים על רעיון מסדר אחד: מי שיביא את מרב המנדטים, יהיה המועמד. אם גדעון יביא את המרב, שיהיה גדעון. אם נפתלי, כנ"ל. אם לפיד, אותו הדבר. ואם אני, אז אני. זו צריכה להיות האלטרנטיבה לקואליציית ההישרדות הפונדמנטליסטית של נתניהו. כשמתחילים ומסיימים כל ראיון בהכרזה ש'אני אהיה ראש הממשלה', זה מזכיר לי גן ילדים. האינטרס של מדינת ישראל קודם לאמביציות אישיות. אז אנא מכם, תאפסנו את האמביציה במגירה הקרובה. יש כאן מדינה. חייבים להתגבש ולהתמקד, לוודא שארבע המפלגות הללו מביאות יותר מנתניהו, ליצמן ודרעי, ולצאת לדרך".
3. בחירות תמורת בחירות
הרומן שהחל להירקם בין נתניהו לרשות הפלסטינית, ונחשף השבוע בפרסום חשוב של אליאור לוי בוויינט, הוא קצה של קרחון גדול ומעניין בהרבה. הוא מזכיר מאוד את הרומן הלוהט של נתניהו עם התנועה האסלאמית של מנסור עבאס ומזכיר לדינוזאורים כמוני את המסרים השקטים של נתניהו למלך חוסיין, בשנת 1993, שלא יחתום על הסכם שלום עם רבין, שיחכה לו, לביבי.
הרומן הזה הזכיר לי שרשור ציוצים של ערן זינגר המצוין מכאן רשת ב', על הברית לכאורה בין האחים המוסלמים של עבאס לנתניהו. זינגר סיפר על מקור ערבי בכיר שסיפר לו על "המאמץ של האחים המוסלמים לשמור על שלטון נתניהו בכל מחיר, לאור העובדה שהוא שומר על הרצועה". בזמנו, הציוץ נראה דמיוני. זמנו עבר ועכשיו הוא כבר נראה הגיוני.
הפרסום על המגעים שניהל סגן השר פטין מולא עם מוחמד אל־מדני, חבר הוועד הפועל של אש"ף ויו"ר הוועדה לאינטראקציה עם החברה הישראלית, עוררו פאניקה גדולה בלשכת ראש הממשלה. נתניהו מודע היטב לנזק שאירוע כזה יכול לחולל לו, בעיצומו של הקמפיין שבו הוא מכריז על הקמת "ממשלת ימין על מלא".
הבעיה העיקרית היא שפטין מולא עצמו לא הכחיש את עיקרי הסיפור שהובאו בפניו על ידי הכתב, טרם הפרסום. בעיה נוספת היא שמולא לא פוטר מתפקידו מיד עם הפרסום. הוא לא סתם סגן שר. הוא סגן שר במשרד ראש הממשלה. הסיבה לכך פשוטה: מולא עדכן את הלשכה בכל מהלכיו, כולל הפגישה (שלא התקיימה) ברמאללה.
מכאן ואילך, שתי גרסאות: יבחר הקורא את האמינה יותר. על פי גרסת נתניהו, שנתמכת על ידי אדם שתיווך בין הצדדים, מדובר בקשקוש מוחלט. במסגרת המאמץ להכיר את החברה הישראלית הוזמן אותו פטין מולא לרמאללה. על מה רציתם לדבר איתו? שאלתי את מי ששאלתי. "על הא ועל דא", ענה. עכשיו גרסת גורמים אחרים, הבקיאים במתרחש על הציר בין רמאללה לירושלים: "מדובר בעסקת בחירות תמורת בחירות", הסביר לי מישהו מהם.
מה פירוש בחירות תמורת בחירות? פשוט מאוד: בעוד כמה חודשים ייערכו בחירות ברשות הפלסטינית. אבו מאזן חייב להפגין מנהיגות. הוא קיבל לאחרונה מנתניהו 5,000 חיסוני פייזר. אחר כך הוא קיבל מנתניהו 500 חיסוני ספוטניק עבור צמרת חמאס בעזה. כך הוא מפגין את היותו המבוגר האחראי הפלסטיני. תואם נתניהו. "יש הרבה פוליטיקאים", יאמר הקמפיין של אבו מאזן, "אבל רק ראיס אחד". עובדה, הוא מביא את החיסונים.
זוהי ברית נתניהו־עבאס־עבאס. אחד מחמוד עבאס, השני מנסור עבאס. כל מגזר ועבאסו. ביד אחת מקים נתניהו "ממשלת ימין על מלא", ביד השנייה הוא עושה עסקים עם הפלסטינים ועם התנועה האסלאמית בישראל. הוא יעזור לאבו מאזן בבחירות ברשות הפלסטינית ולמנסור עבאס בבחירות לכנסת, הם יעזרו לו כאן, עם ערביי ישראל.
על פי הגרסה הזו, בין נתניהו לפטין מולא התקיימה שיחה קשה. מולא יצא ממנה נפגע. הוא לא פוטר, מהסיבה הפשוטה: אם יפוטר, יוכל לגרום נזק כשיפרסם את העובדה שלשכת ראש הממשלה ידעה על המגעים שלו עם רמאללה. אגב, בשיחה עצמה נתניהו, על פי המקורות, טען שלא ידע כי "העוזרים שלי סיננו את זה". נתניהו אף פעם לא יודע. אומנות אי הידיעה היא הנשק הסודי שלו. לפחות בפרשת הצוללות, זה הצליח.
4. שיקול הומניטרי
אבל לא תמיד זה מצליח. במקרה הנוכחי, העניינים הסתבכו עם הפרסום בוויינט וגם סיפור החיסונים לא בדיוק עובר בשקט. בדיון של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, כשהתברר שישראל העבירה 5,000 חיסונים של פייזר לרשות הפלסטינים, התעורר רגע ח"כ ניר ברקת, סוג של שר אוצר בזעיר אנפין, ושאל את נציג האוצר "מי ישלם על זה?". לנציג האוצר לא היה מושג. אלה לא חיסוני ספוטניק שהרוסים תרמו, אלא חיסוני פייזר שמשלם המסים הישראלי קנה.
נתניהו מנהל את כל העסק לבד לגמרי, כמו את המדינה כולה. הוא סוחר בחיסונים, מעביר לגואטמלה, להונדורס, למדינות שמקום קבורתן לא נודע, לחמאס, לאבו מאזן. את כל זה הוא עושה בלי דיונים, בלי אישורים, בלי חוות דעת מקצועית, בלי משרד הבריאות, הביטחון, החוץ וכו'. את כל זה הוא עושה כמו כל מה שהוא עושה. ככה עושים חלטורה. לפעמים זה מצליח, וחייבים לתת לו קרדיט על הנדנוד האינסופי למנכ"ל פייזר (מכיוון שחתמנו דווקא עם מודרנה), אבל בדרך כלל זה לא. כי מה שהולך כמו חלטורה ועושה קולות של חלטורה, זו חלטורה.
למה הפלסטינים עושים עסקים עם נתניהו? זה פשוט: כי הם מעדיפים אותו, בהרבה, על פניהם של סער, בנט או ליברמן. הטבלה אינה משקרת: נתניהו, כמו שאמר כאן ליברמן, לא מפנה את חאן אל־אחמר. נתניהו פינה את חברון. הלך לוואי פלנטיישן. חתם על אוסלו. נאם את נאום בר־אילן.
שומר בכל כוחו על חמאס בעזה. מחסן את רמאללה. עכשיו הוא גם עוזר לאבו מאזן לדחוק את רגליו של השטן הגדול, מוחמד דחלאן, שרוצה לחסן את עזה במימון אמירותי.
העניין הזה ראוי לעיון מדוקדק יותר: מנהיג ישראלי אחראי, יסודי, מנומק ופטריוט לא היה מעביר אפילו חיסון אחד לעזה בלי לקבל תמורה מחמאס בעניין השבויים והנעדרים. סימן חיים מהאזרחים שמוחזקים ברצועה, למשל. נתניהו ויתר על זה. מה שמעניין את נתניהו זה רק נתניהו. כשמקשים על לשכת ראש הממשלה, היא טוענת שאלה שיקולים אפידמיולוגיים. אוי לאותה בדיחה.
כשמחסנים את יחיא סנוואר, איסמעיל הניה וצמרת חמאס, אין כאן שום שיקול אפידמיולוגי. גם לא שיקול הומניטרי. אלא אם כן המשימה להשאיר את המשפחה הנזקקת סמוכה לשולחן המדינה בבלפור, יכולה להיחשב כשיקול הומניטרי. בשורה התחתונה נתניהו מרגיש, סוף־סוף, כמו ארנון מילצ'ן. מחלק מתנות חינם למקורביו כיד המלך, בהבדל אחד: זה לא על חשבונו של מילצ'ן, זה על חשבוננו.
5. אי־אמון
בשבוע שעבר כתבתי כאן על תרבות השקר של נתניהו ושופרותיו. בינתיים התגלגל לידי סקר מעניין. המחקר הוזמן על ידי ארגון "מתי ראית את האופק לאחרונה" ובוצע על ידי מכון "אקורד" לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטה העברית. הוא בדק את עמדות הציבור הישראלי, בחלוקה לימין, שמאל ומרכז־שמאל, בעניין שילוב מפלגות ערביות בקואליציה עתידית, או תמיכה מבחוץ וכו'.
על פי הסקר, הצהרותיו הנלהבות של נתניהו על כוונתו לשלב את ערביי ישראל בחיי המדינה ואולי אף בממשלתו, זוכות לאמון אפסי מהציבור. כמעט כל מצביעי המפלגות שאינן ליכוד, לא מאמינים למילה אחת בהקשר הזה. מה שבאמת מפתיע הוא שגם מצביעי הליכוד לא באמת קונים בהמוניהם את הסחורה הזו.
אמינותו של נתניהו בהקשר הזה קיבלה ממצביעי הליכוד את הציון 4.18, כשהציון 4 הוא "אינני יודע". רק 44% ממצביעי הליכוד הביעו אמון בהצהרה הזו של מנהיגם. זאת, ועוד: רוב מקרב מצביעי הליכוד כלל אינם מסכימים עם הכוונה הזו של המנהיג לפתוח את דלת הסלון המשפחתי המואר לערביי ישראל.
שיר נוסצקי, מהארגון שהזמין את הסקר, מדגישה כי "הוא מוכיח שבניגוד למראית העין שלפיה כולם מחזרים אחרי הקול הערבי, הממצאים מעלים שתמיכה בשוויון ובשותפות פוליטית בין יהודים וערבים היא אחד הנושאים שמגדירים את ההבדל בין המחנות הפוליטיים בישראל.
בעוד שמצביעי מרכז־שמאל תומכים בתהליך הזה חד־משמעית, הרי שמצביעי הליכוד מתנגדים להשתתפות ערבים במשחק הפוליטי, לרבות מינוי שר ערבי בכיר. כיוון שנתניהו בדרך כלל מקשיב לבייס הפוליטי שלו", מוסיפה נוסצקי, "הרי שהמסקנה המתבקשת היא שהוא לא ישנה את דרכיו אחרי הבחירות".
6. סיציליה זה כאן
ביום חמישי התקיים בבג"ץ דיון על הסכם ניגוד העניינים שעליו נתניהו לא חתם, אף על פי שפרקליטיו הבטיחו לבג"ץ שיחתום. ההסכם הזה, שלא נחתם מעולם, היה הבסיס להחלטת בג"ץ ברוב של 11-0, שהכשירה את כהונתו של נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, כראש ממשלת ישראל. זה לא הפריע לנתניהו לצפצף צפצוף ארוך על ההבטחה הזו. הוא גרר רגליים, התווכח, סירב ובסופו של דבר קבע שהיועמ"ש כלל אינו כשיר לערוך עבורו הסדר ניגוד עניינים.
מי כשיר? הוא כשיר. כלומר, ביבי. הוא מספיק מנוסה לדעת מתי הוא בניגוד עניינים. כן, זה המסר שהעבירו פרקליטיו. הדיון בבג"ץ ביום חמישי היה שומט לסתות. מדינה שלמה מתנהלת עם ממלאי מקום, ראש ממשלה לא סופר אף אחד, לא משתף אף אחד, עושה כרצונו ובועט בכל עקרונות שלטון החוק ברגל גסה על בסיס יומי. השופטים היו בהלם. התברר להם שנתניהו לא מוכן אפילו לוותר על חלקו במינוי שופטי העליון.
כשמסבירים לפרקליטיו ששופטי העליון העתידיים יחרצו, כנראה, את גורלו של נתניהו (אם יורשע, יערער. אם יזוכה, המדינה תערער), זה לא עוזר. צוות הפרקליטים, בראשותו של מיכאל ראבילו, מסביר שהדיון בבג"ץ יהיה בהרכב מקסימלי, לכן השפעתו של ראש הממשלה לא תהיה מהותית. לא ייאמן כי יסופר.
בדיון עלה גם עניין פרקליט המדינה. בני גנץ, בהתנהלות אופיינית, אפשר לנתניהו למנות מפכ"ל משטרה ולא דרש תמורתו מינוי פרקליט מדינה. אז מפכ"ל יש, פרקליט מדינה אין. עמית איסמן, שנבחר לתפקיד, הוא רק ממלא מקום. ב־1 באפריל תפוג כהונתו של גנץ כמ"מ שר המשפטים. אם הממשלה לא תמנה שר משפטים מלא־מלא, לא יהיה שר משפטים. לא יהיה פרקליט מדינה. לא יהיו מינויים חשובים נוספים במשרד. כל מערכת המשפט תתאבן ותקפא. הרי לשם בדיוק חותר הנאשם.
במהלך הדיון ביום חמישי שאלו השופטים על מינוי פרקליט המדינה. רה"מ, באמצעות פרקליטיו, אמר שאין לו מושג. כרגיל, "הוא לא ידע". הוא לא מעורב בזה. השופטים ביקשו מפרקליטיו לבדוק ולחזור אליהם עם תשובה מדויקת. בדקו וחזרו. "ראש הממשלה לא היה מעורב בהעלאת או אי־העלאת נושא מינוי פרקליט המדינה לסדר היום בישיבת הממשלה".
מעשה שהיה, כך היה. הנושא אכן הועבר למזכירות הממשלה, אבל אז בדיוק, הפלא ופלא, צירוף מקרים נדיר שכזה, מונה מזכיר הממשלה צחי ברוורמן גם לתפקיד מ"מ מנכ"ל משרד ראש הממשלה, במקום מ"מ המנכ"ל הקודם, שעיקר תפקידו היה לאשר את גחמותיה של "הגברת".
אז מה הבעיה? אז זהו, שיש בעיה, כי מנכ"ל משרד ראש הממשלה זו משרת אמון אישי של ראש הממשלה (בניגוד למזכיר הממשלה, שחובת האמון שלו היא לממשלה כולה). משרת אמון אישי של רה"מ מחויבת בניגוד העניינים של ראש הממשלה עצמו, כלומר ברוורמן לא יכול, מרגע שמונה למ"מ המנכ"ל, לעסוק במה שנתניהו לא יכול לעסוק. ניחשתם נכון! הוא לא יכול להציב את מינוי פרקליט המדינה הנבחר, עמית איסמן, כפרקליט מדינה במינוי קבוע.
זה נשמע כמו מערכון של אפרים קישון, אבל זה אמיתי לגמרי. ראש ממשלת ישראל, האיש שטוחן מעצמות זו בזו, עוקר יבשות ומטיחן זו בזו ובזמן שנשאר לו "מכין חיסונים", לא יודע מה רוצים מחייו. הוא בכלל לא קשור לעובדה שאין פרקליט מדינה. ב־3 בדצמבר פנה שר המשפטים ניסנקורן למזכירות הממשלה וביקש להעלות את נושא מינוי הפרקליט לסדר היום. אף אחד לא עשה את זה. פשוט דילגו על הבקשה.
ב־13 בדצמבר שלח הוד בצר, בשמו של גנץ, דרישה זהה למזכירות הממשלה. אין קול ואין עונה. במקביל, כשרוצים למנות את המפכ"ל, ממנה נתניהו את שר הבט"פ אמיר אוחנה לעסוק בזה, המינוי עולה והמפכ"ל מאושר בממשלה.
מהסיפור הזה אנחנו למדים על קריסתה הסופית של קונספציית "הסדרי ניגוד העניינים". אנו לומדים ממנו על שלטון היחיד של חונטת נתניהו בכל מוסדותיה הממלכתיים של המדינה ובעיקר במערכת שלטון החוק והצדק, בו בזמן שנתניהו עצמו מואשם על ידיה בפלילים. ראש הממשלה לא יודע כלום, לא עושה כלום ולא קשור לכלום, אבל במחדליו אלה הוא מונע את מינויו של פרקליט המדינה ומשתק את המערכת.
עכשיו זה תלוי ועומד בבג"ץ. אני מעריך ששופטי בג"ץ מפחדים. הם מבינים שכל העסק כאן תלוי על בלימה ומתנדנד על חוט השערה. נדמה לי שהם היססו מספיק. המראות שראינו בקפיטול בוושינגטון לא צריכים להרתיע, אלא לדרבן. אסור לוותר על הארץ הזאת, יהיה המחיר שינסו אלה ששואפים לפרק אותה, אשר יהיה.
הרי הרבה יותר גרוע כבר לא יכול להיות. היועץ המשפטי לממשלה מסתובב תחת אבטחה כבדה כבר זמן רב. התובעת ליאת בן־ארי, כנ"ל. אלמונים מטפלים בערך הוויקיפדיה של עד התביעה אילן ישועה. אלמונים עוקבים אחרי העדה הדס קליין.
פרקליטו של נתניהו, שהיה צריך להיחקר באזהרה, מפציר בארנון מילצ'ן לדבר עם הנאשם שהוא אמור להעיד נגדו. והם אכן מדברים. ניידת הטרדות נשלחה לביתו של עד המדינה שלמה (מומו) פילבר. עד מדינה אחר, ניר חפץ, מוטרד סדרתי. בזמנו, חוקרי המשטרה מלהב 433 דיווחו על מעקבים אחריהם.
סיציליה כבר כאן. על סטרואידים. אסור להשלים עם זה.
7. שקרן מורשה
ביום ראשון כתבתי כאן על מסכת השקרים של יעקב ברדוגו, הקריין של דף המסרים הבלפוראי שהשתלט על תחנת הרדיו הצבאית גלי צה"ל. הוא ישב ביום שישי בתחנת הרדיו הכבושה והתגולל על סגן נשיאת בית המשפט העליון, השופט חנן מלצר. לטענת ברדוגו, מלצר גזען.
ההוכחה: במהלך אותו דיון בבג"ץ הוא לא כינה את השר לביטחון הפנים בכינוי המכובד, הרשמי. לא "השר אוחנה" וגם לא "השר לביטחון הפנים", אלא "אוחנה", סתם ככה. אכן, קו־קלוקס־קלאן בירושלים.
הבעיה: זה לא נכון. זה שקר גס, מתועב, מתוזמר, בהזמנה. מלצר כינה לאורך כל הדיון את השר אוחנה בתוארו המלא. כך נוהגים בכל שר או בעל תפקיד בבית המשפט העליון. איך אני יודע? הרמתי טלפון לארבעה אנשים שהשתתפו בדיון, והשגתי את הפרוטוקול.
להלן הממצאים: שמו של השר אוחנה הוזכר בדיון 31 פעמים. 6 מהן נאמרו על ידי השופט מלצר. בכל אחד מהאזכורים הללו אמר מלצר "השר אוחנה". הוא לא אמר אפילו פעם אחת "אוחנה".
כך לגבי הנשיאה אסתר חיות, בא כוחו של רה"מ עו"ד ראבילו וכמה משתתפים נוספים. רק משתתפת אחת בדיון, עו"ד דפנה הולץ־לכנר, אמרה כמה פעמים את המילה האסורה "אוחנה". במילים אחרות, יעקב ברדוגו הוא שקרן מדופלם. שקרן מורשה. זוכרים את ג'יימס בונד? ההוא עם ה"רישיון להרוג"?
אז לברדוגו יש רישיון לשקר במצח נחושה, להעליל עלילות דם על בית המשפט העליון, וכל זה כדי להתחיל להכין את ההסתערות על בג"ץ אם יעז לפסוק משהו בעניין ניגוד העניינים של נתניהו.
למה אני אומר שהוא "שקרן מורשה"? כי פניתי השבוע לגלי צה"ל ושאלתי אם ננקטו אמצעים כלשהם בעקבות השקרים שפוזרו על ידי האיש שהשתלט על התחנה. הרי הוכח, כבר ביום ראשון, שלא היו דברים מעולם. ואם לא ננקטו אמצעים, האם פורסמה התנצלות? האם הדברים נמחקו מהאתר ומהדיגיטל? האם הוערה הערה כלשהי?
מהיכרותי את מצב העניינים שם ביפו, אני מניח שמי שחטף הערה הוא מפקד התחנה מברדוגו, ולא ההפך. אבל הם ימשיכו לקונן על "התקשורת השמאלנית".
איך הגיעה גלי צה"ל מעמדת תחנת שידור מפוארת, מקצועית ומייצרת סדר יום לתחתית החבית? פעם נצטרך לבדוק. אפילו בערוץ 20, שכלל לא מתיימר לעמוד בסטנדרטים עתונאיים כלשהם, פורסמה לא מזמן הבהרה אחרי טינוף כלשהו שטינפו את שר החוץ אשכנזי.
בגלי צה"ל? דממה דקה. לא המפקד, לא העורכים הראשיים, אפילו לא האומללים שיושבים, מאובנים, ליד מבוע השקרים המטנף על פי פקודה מכל הבא ליד. הם כנראה מפחדים ממנו יותר מאשר מהמראה הניצבת מולם.
[email protected]