1. שבועיים נותרו עד לבחירות המוזרות ביותר ואולי גם המיותרות ביותר שהיו כאן, והציבור מגיב באדישות, נטול ציפייה והתלהבות. הוא עסוק בבריאותו ובפרנסתו וחש מיאוס מהמערכת הפוליטית, מהפוליטיקאים עצמם ומחוסר היכולת שלהם להפגין אחריות לאומית ולייצר יציבות.
ובינתיים ראש הממשלה, מתודלק באוקטן גבוה, מסתובב ברחבי ישראל עם רעב בעיניים וסכין בין השיניים. הוא חורך את השטח עם שישה־שבעה כנסים ביום, עם מסרים ברורים של חיסונים, מלחמה באיראן ושיקום הכלכלה. לי הוא מזכיר את השפן הבלתי נלאה של אנרג'ייזר. נתניהו נתון כולו לקמפיין. פה ושם יוצאים מפיו גם חצאי אמיתות. הוא תוקף את אנשי התקשורת, מחקה אותם בזלזול ומדבר אל הציבור כדבר מלך אל נתיניו: "מי יביא לכם עוד מיליוני חיסונים?", "אני מגן עליכם מאיראן" וכו'.
האמת היא שנתניהו הוא פרפורמר מעולה שיודע להניע קהלים, לשלהב, להטמיע מסרים ולהתראיין, והוא גם "מלך השטח". בדרך הוא יודע גם להסית. השבוע הוא הציע לעלות לירושלים ולהפגין נגד שנוא נפשו, היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט, בנימוק שהוא מעכב מתן סיוע לעצמאים. תוך כדי כך הוא מכנה את אנשי הפרקליטות "צלאח א־דין" והופך אותם לאויבים ערבים, כשם שעושים שופרותיו ברמות השונות כבר תקופה ארוכה.
אבל אל תתבלבלו - נתניהו לא נמצא בקרב על חיינו, הוא נמצא בקרב על חייו הפוליטיים ועל בניית פלטפורמה פוליטית שתמלט אותו מאימת הדין. הוא ישלם כל מחיר (ליהודים ולערבים) על קואליציית חסינות, והוא ישלם מחירים שטרם נראו במקומותינו עבור רכש עריקים. זוהי מבחינתו מלחמת עולם.
2. ועל אף כל זאת, לנתניהו יש במה להתברך ומה להציג לציבור: החיסונים שבהם השקיע כה רבות מוכיחים את יעילותם. נכון, זה לא רק הוא - אלה בעיקר אנשי משרד הבריאות - ונכון שייתכן שגם ראש ממשלה אחר היה מפעיל השפעה, אבל בינתיים זה שלו. גם הסכמי השלום עם מדינות המפרץ הם הישג שלו, כמו כל ההישגים בתקופת ממשל טראמפ.
נכון גם שאם יורשע וניתן יהיה להטיל עליו עבודות שירות, הייתי בוחן אפשרות שימלא אותן בלשכת שר האוצר בשיקום הכלכלה הישראלית - יש לו ניסיון מוכח ומוצלח בתחום. הוא גם מדינאי לא רע ופוליטיקאי משופשף ופרזנטור נהדר של ישראל, שמנהל את ענייני הביטחון באחריות. הוא גם עובד קשה עם מנוע מלא בגיל 71 – הכל נכון.
אבל הוא גם מואשם בשלושה כתבי אישום חמורים, הוא מסית ומדיח ומפלג, מנפץ את אמון הציבור במוסדות המשפט, אכיפת החוק והתקשורת, מפר הסכמים פוליטיים, נוקט שיטות של מלוכה, מרכז סמכויות יתר תוך שיתוק משרדים אחרים, ממדר שרי חוץ וביטחון, ומטיל חיסיון על נושאים בעלי חשיבות ציבורית (המטוסים לאמירויות, החיסונים למדינות זרות, הצעירה שהוחזרה מסוריה ועוד ועוד). נתניהו נוהג כמלך במשטר מלוכני, ורגע לפני שיהיה מאוחר או מסוכן מדי, הוא צריך לפנות את מקומו.
3. כשיאיר לפיד, שעושה את הקמפיין הכי מעניין שיש בסביבה, הציע לנתניהו להתייצב מולו לעימות – ראש הממשלה השיב בגמגום ואמר "אם יאיר יגיד שהוא מועמד לראשות הממשלה, אשקול להתעמת איתו" – וזאת דווקא על רקע ניסיונו למצב את לפיד כמועמד שמולו.
ואני אומר לכם: נתניהו לא יתייצב יותר לעולם לעימות פוליטי. זה נעוץ באותו עימות מפורסם שערך ניסים משעל בשנת 99' בינו לבין שר הביטחון יצחק מרדכי. הייתה לי הזכות להיות אז יועץ התקשורת של מרדכי ומהשותפים להכנתו לאותו עימות. רבים חשבו שמרדכי מצא דרך מקורית להתאבדות בהסכימו לעימות מול "מר טלוויזיה", אך הוא הנחיל לנתניהו תבוסה מוחלטת, והצליח בעזרת האמת לנצח את הפוזות, הססמאות והמניפולציות. האמירה "ביבי, תסתכל לי בעיניים" הייתה נוקאאוט, וגם רשימת השקרים שמנה מרדכי עזרה לו לנצח את המצלמות ואת היריב הקשה.
זו הייתה אז הפתעה מוחלטת שגרמה לנתניהו לפנות את כיסאו לברק, ואין סיכוי שהוא יתגבר על הטראומה ההיא וימחזר אותה. וחוץ מזה, נסו להציע שם אחד של עיתונאי שנתניהו ולפיד יסכימו עליו. המציאות הנוראית שמייצר כאן נתניהו בשנים האחרונות גרמה לכך שכמעט כולם "חשודים". יש לכם אולי שם ששניהם יוכלו להסכים עליו?
4. דור "מחבקי החל"ת" הולך ומתפתח ומתחיל להוות איום על החברה. התופעה הנוראית של צעירות וצעירים שמסרבים לשוב למעגל העבודה ומעדיפים לשבת בבית או לעבוד בשחור ולקבל דמי אבטלה פוגעת בערכיו של הדור, והכל בחסות הממשלה ומחדליה.
היו שרים וראשי משק וכלכלה, ובראשם עמיר פרץ, שזעקו והפצירו לאמץ את "המודל הגרמני" ולהעביר את דמי החל"ת דרך המעסיקים. זה לא נעשה. כעת המדינה צריכה לשלם בנוסף לדמי החל"ת תמריצים לעידוד חזרה לעבודה, ולגדל דור של פרזיטים (בהכללה כמובן ובלי לפגוע בטובים) שמעדיף להיצמד לפטמות המדינה ולא לאמץ את הגוף או את הראש. בקרוב ניחשף כולנו לנגיף הכלכלי־חברתי במלוא עוצמתו, והוא יהיה קשה וכואב לא פחות.
ובינתיים, אני רוצה לפנות לבעלי המסעדות, בתי הקפה, אולמות האירועים וחברות הקייטרינג – אם הצעירים לא רוצים לעבוד, התחילו להעסיק בני 50 פלוס, כנהוג בכל העולם. הם מנוסים, מנומסים, בעלי מוסר עבודה גבוה, משדרים ביטחון ויציבות, והם ראויים להזדהות ולתעסוקה. כשאנחנו באים למסעדה, אנחנו רוצים מלצר/ית ולא דוגמן/ית. נסו ותיווכחו. עליי.
5. בימים הקרובים, לאחר שנתיים וחצי מורכבות ומאתגרות, ייפרד האלוף הרצי הלוי מפיקוד הדרום ויעבור לכס סגן הרמטכ"ל. בעיניי, ההישג הגדול ביותר של הלוי נעוץ בכך שהפיקוד שלו לא נדרש להילחם בעזה, אלא לנקוט דרכים חלופיות ויזומות לצמצום הטרור והאלימות. הלוי, ראש אמ"ן לשעבר ואיש היחידות המיוחדות, רתם את מלוא ניסיונו ויכולתו כדי לפצח את החידה העזתית. הוא השכיל להעביר את הפיקוד ממתווה התקפי בלבד לחשיבה על דרכים ויוזמות להרחקת עימות צבאי.
גולת הכותרת בתקופתו הייתה היוזמה לסיכולו של בהה אבו אל־עטא, איש הג'יהאד האסלאמי. ניתוח מודיעיני והבנת המציאות לצד יוזמה מבצעית, יכולת לרתום ולשכנע את המטכ"ל והקבינט וביצוע מדויק הביאו לתוצאה טובה, אולם האלוף הלוי בחר שלא להתמקד רק בציר המבצעי. הוא יזם מהלכי סיוע אזרחי, רתם כוחות בינלאומיים ונתן רוח גבית למאמצי היוזמה הקטארית, זאת לצד הכנת הכוחות ללחימה.
הלוי הרבה להיות בשיח עם התושבים בעוטף עזה ולאורך הגבולות, אולם לא הצליח באופן מספק להתמודד עם פריצות וגניבות הנשק ממחנות צה"ל ועם תחושת אובדן המשילות בדרום. תפקידו כסגן רמטכ"ל יהיה אף הוא מורכב ומאתגר מתמיד: תקופת הפוסט־קורונה, קיצוצי תקציב דרמטיים, הסדרת יחסי צבא־חברה וטיפול במוטיבציה לגיוס ולשירות.
את מקומו בפיקוד הדרום יתפוס האלוף הטרי אליעזר טולדנו, שכמו קודמיו אייל זמיר ויואב גלנט, שימש קודם כמזכיר צבאי לראש הממשלה, וצריך לוודא שהוא מביא משם רק את הניסיון החיובי לתפקיד ולא את האחר. בהצלחה.
6. אם הקורונה רק תאפשר להם, ב־1 באפריל הם ינהרו למוצב 116 ברמת הגולן כדי להתראות, להיזכר בקרבות ובעיקר לזכור את החברים שנפלו. עמותת הנח"ל המוצנח (גדוד 50), בראשותו של אל"ם (במיל') אהרון סבג, החליטה להנציח את זכר חללי היחידה בקרבות יום הכיפורים בדרך מרחבית ולא יחידתית. באתר שיוקם יונצחו לצד הנח"לאים הצנחנים גם חללי גדוד 82 של חטיבה 7 ולוחמים מחטיבה 188.
ב־1 באפריל הם יגיעו למוצב לאחר 48 שנים, יניחו אבן פינה ויישבעו שוב לחברים, למשפחות השכולות, לצה"ל ולמדינה שעליה חלמו ולחמו. שבת שלום.