כשקו הסיום מתקרב והולך במהירות, מערכת הבחירות הגיעה לשיאה, כמו גם לשיא עייפותה. מי שיצא לו לדבר השבוע עם המשתתפים במרוץ, בסבירות גבוהה מצא מולו אנשים מותשים, טרוטי עיניים, חסרי שעות שינה, גומעים גלונים של קפה שחור ומדברים בעיקר על "כשהזוועה הזאת תיגמר".

יועץ פוליטי בכיר של אחד מראשי המפלגות אמר לי השבוע בשיא הכנות - אחרי שסיימנו לטחון את הנושאים המסורתיים כגון הסקרים, ססמאות הקמפיין והאפשרויות להרכבת הקואליציה - "העיקר שלא נגיע לסיוט הכי גדול, לבחירות החמישיות. כולנו גמורים עוד מהבחירות השלישיות, שלא לדבר על המערכת הנוכחית. כבר הודעתי לבוס שלי שלא אסכים לעבוד בבחירות החמישיות אם נגיע לשם, חלילה. לא משנה כמה ישלם לי. זהו, נשברתי".

החשש מפני הבחירות החמישיות הוא אמיתי להחריד. הוא הרבה מעבר לעוד מסר שכל מטרתו הפחדת הבוחרים (בסגנון של "תצביעו לי, אחרת נגרור אתכם לעוד כמה חודשים של קרבות בוץ בשם 'מערכת בחירות'"). כלומר, גם זה, כמובן, אבל לא רק זה. במערכת הפוליטית גובר החשש שמא גם הפעם לא תהיה הכרעה ובלית ברירה העגלה החורקת תמשיך לדהור מטה, אל עבר עוד מערכת בחירות.

אין להם כוח, אין להם תקציבים, ואין להם רצון להמשיך לחיות בסרט הבלתי פוסק הזה "לקום אתמול בבוקר". בטח שגם לשאר אזרחי המדינה אין רצון להגיע לשם. הם, שחקני המערכת הפוליטית, ייקחו את עצמם בידיים וברגע האמת, ביום הבחירות, הם יהיו במיטבם - כך שכמעט לא תבחינו בסימני העייפות על פניהם. אבל גם המאמץ המקסימלי לא יעשה כאן קסם.

האמת המרה היא שהדברים משתנים רק במציאות מדומה. בכותרות העיתונים, בסרטוני המפלגות, בניסיונות לרענן את המערכת. החיים עצמם לא השתנו, הם גם לא יכולים להשתנות בהתאם לקצב של בחירות במדינת ישראל. המפה הדמוגרפית וההעדפות הפוליטיות אינן משתנות בתוך שנה ולא בתוך שנתיים.

לא משנה כמה מערכות בחירות תכפו על הציבור, הרוב ממשיך להצביע למפלגות הימין והמרכז־ימין, והתמיכה בנתניהו רחוקה מלקרוס. אומנם לפי הסקרים הליכוד איבדה מכוחה וירדה ב־5־6 מנדטים בתוך כמה חודשים, אך נותרה המפלגה הגדולה בזירה עם הפוטנציאל הכי משמעותי להרכבת הממשלה.

בנימין נתניהו הוא עדיין הפוליטיקאי הכי חזק ובעל היכולת הגבוהות ביותר לקבוע את סדר היום – והאיש מסתער על השטח כמו שהוא יודע לעשות, מפציץ את הרשת בסרטונים ובלייבים, מקסים את הקהל ומסית נגד התקשורת ונגד השמאל. בקיצור, עושה את המקסימום, והסקרים מעידים על כך שהקסם שלו ממשיך לעבוד.

געוואלד חרדי
בינתיים השינוי שנרשם ביחסי הכוחות בתוך גוש ביבי הולך ונעשה מובהק. השינוי אינו משפיע על כוחו האינטגרלי של הבלוק, אך מחייב הסקת מסקנות בקרב הפוליטיקאים החרדים, שבימים האחרונים פצחו בקמפיין געוואלד לנוכח העובדה שיותר ויותר מצביעי המגזר מכריזים על כוונתם להצביע לציונות הדתית של סמוטריץ' ובן גביר. התופעה של חרדים שמחפשים בית פוליטי מחוץ לגבולות המגזר הינה מוכרת. ככל שהציבור החרדי גדל מספרית, כך הוא גם נעשה מגוון יותר, והמטה החרדי בליכוד פועל זה כמה שנים ורושם הצלחה נאה.

השוני המרכזי הפעם הוא שמדובר במפלגה דתית אחרת, במשהו שנתפס כאיום רציני. ברגע שחרדי מעדיף את סמוטריץ' התורני, החובש כיפה גדולה, בן הרב - מדובר בנורת אזהרה עבור הפוליטיקאים החרדים. משהו חסר לו לבורח הנוטש את ביתו הטבעי, והמשהו הזה די ברור. שנת המגיפה עשתה את שלה וגרמה נזק לציבור החרדי בכלל ולמפלגות החרדיות בפרט.

לא מעטים בקרב הציבור החרדי רואים בשליחיהם אחראים לטראומות הקורונה שחוו במהלך השנה: הסגר על בני ברק והסגרים על הערים החרדיות שהגיעו בהמשך, העימותים עם שוטרים, חתונת הדמים בגבעת זאב, המצור על ירושלים בשושן פורים והכתבות הבלתי פוסקות בתקשורת הכללית שבהן הצטיירו החרדים כחוליה חלשה, כ"אוטונומיה מנותקת ששמה פס על שאר המדינה".

הציבור החרדי נפגע מהקורונה פעמיים, בריאותית ותדמיתית, ורבים מהם מחפשים אשמים. חלקם מוצאים אותם ומסמנים את הנציגים שלהם בכנסת כנושאים באחריות. במטות של יהדות התורה (יותר) וש"ס (פחות) יודעים לספר על המחקרים הפנימיים שמראים ירידה בכוחן. אם לפני שנה ביהדות התורה דיברו על הח"כ התשיעי, היום גם השביעי ברשימה אינו מרגיש בטוח. עבור נתניהו, אגב, לא מדובר בבשורות רעות. ציונות דתית חזקה שעוברת את אחוז החסימה מגדילה את סיכוייו להישאר בבלפור.

אחוז החסימה
הפעם, אפילו יותר מתמיד, מה שתקבע את התוצאה הסופית היא מתמטיקת בחירות. מי יעבור, מי יישאר בחוץ, ומה יהיה משקלו של מנדט. אם נחדד, הבחירות יוכרעו לא רק על ידי המפלגות שייכנסו לכנסת, אלא גם בידי אלו שייפלו אל מתחת לאחוז החסימה. המשחק האמיתי והגדול יחל רק כאשר אחרוני הקולות ייספרו והתמונה הסופית תתבהר.

כדי להבין את הניואנסים, מספיק לזרוק מבט חטוף בסקר הסקרים מהשבוע החולף. בינתיים כמעט כולם עוברים, גם אלה שמתנדנדים על שפת התהום. אם אחרי ספירת כל הקולות זה יהיה המצב, לגוש נתניהו לא יהיו 61 מנדטים, גם אם מפלגת ימינה תעדיף להשלים לראש הממשלה את המניין. נתניהו קרוב, נוגע לא־נוגע, אבל עדיין לא שם.

עכשיו, נעבור לתסריט היותר מציאותי. אחוז החסימה הוא 3.25%. על פי אחד מאחרוני הסקרים שהתפרסם השבוע, ארבע מפלגות נמצאות כרגע בתחתית הטבלה, קרוב־קרוב לגבול האדום. כחול לבן עם 3.55%, הציונות הדתית (3.3%), מרצ (3.28%) ורע"ם (3.1%). לנתניהו, אדם חילוני למהדרין, יש היום סיבות טובות להתפלל בכל יום עד סיום ספירת הקולות. בכל תפילה כדאי לו לבקש שהציונות הדתית תעבור את אחוז החסימה ובמקביל – שאחת, ועדיף שתיים, ממפלגות השמאל תיפול מתחת לאותו אחוז החסימה.

על פי כללי המשחק, משקל המנדט תלוי במספר הקולות שיקבלו המפלגות שייכנסו לכנסת. המנדטים של המפלגות שלא יעברו יתחלקו בין אלה שיצליחו לעבור. כך שאם יתממש התסריט האידיאלי מבחינת הליכוד, סמוטריץ' ובן גביר יעברו, ואחת (יותר ריאלי) או שתיים (פחות ריאלי) ממפלגות הגוש הנגדי תיפולנה – ולנתניהו יש ממשלה חדשה, בכפוף להצעה מפתה דיה לנפתלי בנט ואיילת שקד. ונתניהו מיומן במלאכת הפיתוי.

אם אחרי ספירת הקולות יתברר שנתניהו לא היה משכנע מספיק בתפילותיו, או שמא אנשי ונשות הגוש השני התפללו טוב יותר, הכל ייפתח לרווחה. בתסריט שכזה, או שיקרה נס וכמה מראשי המפלגות של "גוש השינוי" ישכילו לוותר על האגו ועל ההבטחות לבוחר ויגיעו להבנות ביניהם, או שהגרוע מכל יתממש והמדינה ההמומה תמצא את עצמה נגררת לבחירות חמישיות. אם אלה יהיו פני הדברים, אותו יועץ פוליטי בכיר שממנו התחלנו, באמת ייאלץ לחפש לעצמו עבודה חדשה.