הטענות על תקיפת ספינות איראניות מרמזות על שינוי בכיוון הרוח בעימות מול טהרן

הפרסום ב"וול סטריט ג’ורנל" כי מ־2019 ישראל פגעה בלפחות 12 ספינות איראניות שהיו בדרכן לסוריה, יחד עם טענותיה של טהרן כי ישראל היא זו שעומדת מאחורי תקיפת ספינת המשא האיראנית השבוע במזרח התיכון, מרמזים על שינוי בכיוון הרוח בעימות בין שתי המדינות.

ישראל אומנם אינה מגיבה רשמית, אבל הפרסומים האחרונים שופכים אור גם על הפגיעה בספינה שבבעלותו של הישראלי רמי אונגר לפני כשבועיים במפרץ עומאן, כניסיון איראני לגבות מחיר על הפגיעות המיוחסות לישראל באוניות שעושות דרכן לסוריה. ניתן להניח כי אין זה מקרה שבאיראן בחרו לשמור על שקט, מכיוון שאותן אוניות פעלו תחת משימות חשאיות של הברחת נפט או נשק לסוריה, ולכן ניתן להניח כי לפחות בחלק מהמקרים לא יכלו האיראנים להתלונן באופן רשמי כי בוצעה חבלה בכלי השיט.

ניתן להניח כי גם החבלה באותן אוניות נעשתה באמצעות כוחות מיומנים, במטרה לגרום נזק רב מצד אחד, כזה שיטרפד את המשך המשימה ויחזיר את האוניות לנמל ממנו יצאו, ובמקביל לא לגרום לפגיעות שיובילו להטבעה. האירועים האחרונים, ובעיקר הפומביות שלהם, מצביעים על כך שמעכשיו יהיה קשה יותר לשמור את ניהול המערכה בעמימות, כפי שהיה בשנתיים האחרונות. האם מדובר בעליית מדרגה בעימות הימי בין ישראל ואיראן, כזה שעשוי אף להחמיר? ימים יגידו.

בישראל מזהים כבר תקופה ארוכה כי באמצעות הברחות הנפט לסוריה מצליחה איראן לממש אינטרסים נוספים. בימים שבהם קשה הרבה יותר להעביר כספי טרור בעולם, יכולים הסורים לשמש כמתווכים מול חיזבאללה – בתמורה לנפט שיקבלו מאיראן. לישראל אינטרס ברור לפגוע בציר הזה, אבל במערכת הביטחון העדיפו ככל הנראה לשמור אותו מתחת לרדאר. הפרסום ב”וול סטריט ג’ורנל” עלול לחבל ברצון הזה, וגם לנוכח התחממות הזירה הימית נראה שמשימת העמימות רק תהיה מעתה קשה יותר.