נפתלי בנט לא יכול היה לדמיין שליום הולדתו ה־49 הוא יקבל את הזדמנות חייו. בנט תמיד חשב שדרכו לפסגה תחייב אותו לחזור אל כור מחצבתו, הליכוד, אבל בסוף השבוע הזה, כשהוא עומד בראש מפלגה קטנה, כבר מונח בידו המפתח ללשכת ראש הממשלה ולעתידה הקרוב של מדינת ישראל. הוא ולא שרף, הוא ולא עבאס, יכול להוציאנו מסחרור הבחירות האינסופי ולממש בזרוע נטויה את הבטחת הבחירות שלו: הקמת ממשלה שדואגת לאזרחים.
אחד המודלים הבסיסיים בתורת המשחקים הוא "צ'יקן": שני נהגים דוהרים זה לעבר זה על כביש צר. אם אחד הנהגים לא יסטה מהכביש – שניהם יתנגשו חזיתית ויפסידו. האסטרטגיה הפשוטה לניצחון היא לדבוק בנתיב, למרות הסיכון, ולקוות שהנהג השני ימצמץ ראשון. האסטרטגיה המתוחכמת יותר אומרת שינצח הנהג שעוד הרבה לפני ההתנגשות עוקר את ההגה, משליך אותו מהחלון מול עיניו של הנהג שממולו ומסמן לו שאין לו כבר שום יכולת לסטות. זה בדיוק מה שעשה השבוע בנט.
רבים פירשו את החתימה על מסמך ההתחייבות ככניעה לנתניהו. למעשה, היה בה מסר מחושב היטב לשני ראשי המפלגות הגדולות, בנימין נתניהו ויאיר לפיד. בנט אמר לנתניהו: לא אוכל לשבת בממשלה שלך, שנשענת על התנועה האסלאמית. ללפיד הבהיר: הדרך היחידה שנשב יחד היא כשאני ראש ממשלה במשרה מלאה, ולא פחות מזה. זהו. עקרתי את ההגה, ועכשיו ההחלטה שלכם.
הקמת ממשלת מיעוט שמשתרעת ממרצ ועד ימינה היא לא קלה ולא טבעית, ועדיין רוב ראשי המפלגות בגוש השינוי מבינים שזהו המוצא היחיד מהמבוי הפוליטי הסתום. קואליציה של 57 מול 52 (נכון לספירת הקולות ביום חמישי) לא חייבת את תמיכת המפלגות הערביות. די לה שיימנעו בהצבעה כדי שתוכל לקום ולצאת לדרך.
לפיד, ראש מחנה השינוי, כבר הוכיח יותר מפעם אחת שהוא ניחן בגדלות נפש וביכולת לשים את ישראל לפני הכל. הוא כבר ויתר בעבר על רוטציה, על כיסאות ועל אגו למען המטרה שהוא מאמין בה. גם הפעם אפשר לשער שיחד עם גנץ, סער וליברמן, יניח לפני בנט הצעה שקשה לסרב לה: ראש ממשלה במשרה מלאה, בלי רוטציה, כשהאלטרנטיבה שלו היא לחזור לתפקיד אסקופה בממשלת נתניהו - או להסתכן בבחירות חמישיות.
בליכוד כבר מנסחים את דבר הקטגוריה לרעיון הזה: לא מוסרי להפקיד את ראשות הממשלה בידי ראש סיעה של 7 מנדטים. אבל מה שעוד פחות מוסרי מזה הוא לשעבד את גורלה של מדינה שלמה בידיו של נאשם בפלילים, שכל חפצו הוא להימלט מאימת הדין. בנט הבטיח במערכת הבחירות לעשות הכל כדי למנוע בחירות חמישיות – עכשיו יש לו ההזדמנות והצידוק המוסרי לממש את זה.
אם ילך בדרך הזאת, "הוא יהיה גמור בימין", מאיימים בליכוד. אלא שבוחריו של בנט, אנשי ימין מובהק, ידעו שהפתק שהם מטילים לא מחויב לנתניהו - ובחרו בו בכל זאת. בכך הם בעצם אמרו את מה שאמר בנט בליל הבחירות: אנחנו בעד קידום ערכי ימין בכל ממשלה שתהיה. בסיטואציה שנוצרה, לא הימין הוא שיצטרך להתגמש, אלא שותפיו הלא טבעיים בעבודה ובמרצ. הם אלה שיידרשו להסביר לבוחרים שלהם איך ויתרו על אפשרות להחלפת נתניהו והובילו לבחירות נוספות.
את מלאכת ההסברה של בנט לבוחריו כבר החלו לעשות דוברי נתניהו. בכך שהם מהללים את ערכי התנועה האסלאמית, הם סוללים לבנט את הדרך להסביר לבוחריו מדוע העדיף את מפלגות השמאל הציוני. מה גם שממשלת בנט לא תצטרך להישען על תמיכת השמאל לאורך זמן: מהרגע שקינוחים מקצועיים יתפסו את מקומה של עוגת הביסקוויטים במטבח בבלפור, יתחיל גם תהליך בליכוד.
כיו"ר אופוזיציה שמקדיש שלושה ימים בשבוע למשפטו האישי, עשוי נתניהו לפגוש גם אופוזיציה פנימית במפלגתו. לא יעבור זמן רב לפני שגם שותפיו החרדים של נתניהו, שהורגלו לקבל פרוסות עבות מהעוגה, יתחילו לחפש את דרכם בחזרה לשולחן.
זו לא תהיה ממשלה נוחה ונעימה לאיש מהשותפים בה. כולם יידרשו לפשרות לא קלות. אבל אם ישכילו לשים את ישראל לפני המחלוקות האידיאולוגיות, הם יוכלו להעניק לנו משהו שכבר מזמן לא היה פה: ממשלה מתפקדת שפועלת למען אזרחיה, ולא רק למען העומד בראשה. לפיד כבר הוכיח שיש בו האצילות להתפשר. לבנט, שבמערכת הבחירות שב והצהיר "אני מנהיג", נקרתה ההזדמנות להוכיח שהוא אכן כזה.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13
[email protected]