הזירה המרכזית של הלחימה היא אומנם ברצועת עזה, אבל בימים האחרונים מתרבים הנסיונות מצד גורמים שונים לחמם גם את הגבול הלבנוני והגבול ברמת הגולן. צה"ל אמור היה להיות בעיצומו של תרגיל חודש מלחמה. חלק מהתרגיל הזה מדמה מצב ובו לצד עימות מרכזי בזירה מסוימת מתפתחות גם זירות נוספות.
לאחר ירי הרקטות בגבול הצפון, שבוצע על פי צה"ל, על ידי ארגוני טרור פלסטינים, ואירועים אלימים שכללו ניסיונות פיגוע אפילו, הצבא הכיל את התקריות על מנת של תתפתח זירה נוספת. מסרים שונים אף עברו לחיזבאללה בעניין זה.
אירוע המל"ט, שכנראה הכוון שוב מסוריה, כבר מסתמן כניסיון משמעותי יותר לאתגר את צה"ל לצד הלחימה ברצועת עזה. אם בכל הקשור לירי רקטי מלבנון, במסגרתו במבצעים קודמים בוצע ירי על ידי ארגוני טרור פלסטינים מתוך רצון להזדהות עם עזה, ההערכה כעת שאין מדובר בהכוונה של חיזבאללה.
אירוע המל"ט הוא כבר אירוע משמעותי יותר. לפני יותר משנתיים שוגר מל"ט לעבר ישראל וההבנה הייתה שאיראן, באמצעות הכוחות הפועלים בסוריה, היא זו שעמדה מאחורי הפעולה הזו. לא מן הנמנע שגם הפעם הסיפור דומה. האירועים המצטברים בגבול הצפון והגבול ברמת הגולן, כבר מציבים בפני ישראל דילמה. לפחות בשלב הזה, ישראל בחרה לאפק את תגובותיה, אבל סביר להניח שאל מול האירוע החמור של ניסיון לפגוע בריבונות ברמת הגולן, ישראל תגיב. כל זאת, תחת גבולות ההיגיון שלא לאפשר למי שמנסה לחמם גם את הגזרה הצפונית, לצד המאמץ המרכזי של צה"ל בגזרת רצועת עזה.
חמאס יוצא מגבולות רצועת עזה
אבל הצפון זה לא התאגר היחידי של מערכת הביטחון לצד הלימה בעזה. בחמאס ממשיך לעשות עבודה ברשתות ובאמצעים שונים כדי לחמם ולהדליק גם את הגזרה בגדה מהערבית ביהודה ושומרון. עד כה, בימים האחרונים יש התחממות ביטחונית גם בגזרה זו, אבל המצב עדיין תחת שליטה וחמאס רחוק מלהשיג את יעדיו.
הבוקר, ניסיון הפיגוע בחברון, שבו מחבל ככל הנראה ניסה לבצע פיגוע באמצעות מטען נפץ, משקף למעשה את הביטוי בשטח של מה שחמאס מנסה לייצר גם בגזרה הזו.
חזרה לעזה. גם אם זה לא ייאמר בצורה מפורשת, בישראל פועלים לסגור את סבב ההסלמה בדרום. הניתוח במערכת הביטחון הוא שגם חמאס מעוניין בכך. השאלה באילו תנאים ומי יכתיב את אותם, והאם הם יהיו שונים מהסדרי הפסקת האש לאחר מבצעים גדולים בשנים האחרונות. בצה"ל מונים, ובצדק, לא מעט הישגים במהלך הפעילות. העובדה שחמאס, מלבד הירי הרקטי לישראל, לא הצליח לממש עד שלב זה פיגועים לאורך הגבול היבשתי והימי (מלבד הפגיעה בג'יפ בנתיב העשרה), מספקים לצה"ל, בשלב הזה, את הגמישות להמשיך ולפעול.
זמן התאוששות
גם הפגיעה ב"מנהרות המטרו" מספקת לצה"ל הישג. מוקדם לקבוע את מידת הנזק, אבל איכות המודיעין במבצע הזה איפשרה פגיעה מדויקת בתוואי המנהרות. קילומטרים רבים נפגעו, אך בכל הקשור למנהרות צריך לזכור – גם כאשר הפגיעה של חיל האוויר מדויקת אין מדובר בהשמדה מוחלטת. את הפגיעה ביכולת המבצעית של חמאס ניתן יהיה למדוד רק לאחר המבצע, אבל במערכת הביטחון טוענים שמדובר בפגיעה שייקח לחמאס שנים רבות להתאושש ממנה.
אבל, שאלת מנגנון הפסקת האש היא לא רק סוגיה של הרתעה, אלא גם שאלת זהות הצד שמציב את התנאים והאם יהיו שונים הפעם מהפסקות אש קודמות, שאומנם סיפקו תקופה מסוימת של שקט, אבל לאחר מכן המציאות חזרה על עצמה, פעם אחר פעם.
נזק ממבצע, הוכיח חמאס ב"צוק איתן", גדול ככל שיהיה, הוא אינו משהו שהוא לא יודע להשתקם ממנו. לראיה, היכולת הרקטית של חמאס בלחימה הזו השתפרה ללא היכר בשנים האחרונות.
אם ישראל מעוניינת שבעימות הבא ברצועת עזה אותו דבר לא יחזור על עצמו, היא תידרש הפעם לאופן פעולה אחר, כזה שמוודא שחמאס לא יוכל להתעצם בשנית בכמות ואיכות כזאת של רקטות. בנוסף, ישראל צריכה לדאוג שעל כל ירי שיבוצע אחר המבצע היא באמת תעביר לצד השני תגובה צבאית, שאת זה היא כבר באמת לא מוכנה לקבל יותר. לצד המבצע, כמובן תהיה חייבת להיות אסטרטגיה מדינית. בכל הנוגע להחלטות כיצד לפעול מול עזה במישור המדיני-אזרחי.
זה נכון. בישראל מסמנים את ליל רביעי וחמישי כזמן שנכון לסיים את המבצע ברצועת עזה, אבל במבצע עם עצימות כה גבוהה, מרחב הבלימה מלחימה ועד הפסקה מוחלטת של האש עשוי להיות ארוך יותר. נכון שכבר עכשיו בשטח, למרות ההצהרות משני הצדדים שממשיכים כרגיל, נראה שגם בישראל וגם בחמאס מנסים למשוך קצת את ידית האמברקס בניסיון לעצור הידרדרות נוספת. אבל, ההיסטוריה מצביעה על כך שגם שיש ניסיונות בלימה והתקרבות להפסקת אש ראשונה, בדרך כלל המאמץ הראשון הוא לא זה שמצליח. לכן, ישראל צריכה להיות ערוכה לכך שהלחימה בעזה עשויה להימשך גם תקופה ארוכה יותר.