זה עדיין לא הזמן לסיכומים, גם כשנכון לשעת כתיבת שורות אלו, ביום חמישי, מתגברים הדיבורים על הפסקת אש ונראה שהיא כבר עומדת בפתח בזמן שהאמריקאים לוחצים והמצרים מתווכחים. אך מבט קצר אל העבר צריך להזכיר לנו שבמבצעים הגדולים של ישראל ברצועת עזה מאז ההתנתקות, הניסיון הראשון להפסקת אש קרס בסופו של דבר. צה"ל חייב להיות ערוך גם לאפשרות הזו ולמצוא את הדרך ליצור מומנטום חדש, במבצע שרוב הישגיו הושגו בחמשת ימי הלחימה הראשונים.
כמו בכל מבצע גדול, גם הפעם בחרתי להתמקם בקיבוץ נעוריי, כפר עזה. מעבר לשדות, ג'באליה נמצאת ממש ממול, פאתי העיר עזה, שג'אעייה, בית חאנון ובית לאהיא. הכל ממש מרחק נגיעה. מכאן ניתן לראות כמעט כל שיגור של רקטה מהרצועה, לשמוע ולראות את הירי של הטנקים במקלעים ובפגזים, את הארטילריה למרחבי השיגור בצפון הרצועה, ולראות את פטריות העשן הגדולות שעולות מהעיר עזה לאחר תקיפות חיל האוויר.
ותיקי הקיבוץ עוד יודעים לספר על הקשרים שהיו להם עם תושבי עזה, על הביקורים והקניות בשוק, הטעם של הפלאפל, הביקורים וחוף הים. לרבים מהם היו במשך שנים חברים בצד השני. עד למבצע עופרת יצוקה ב־2008 פועלים מעזה עוד עבדו בקיבוץ. אנוואר שטיפח את הנוי, אחמד שעבד בתחזוקה ובצביעת הבתים, וזיאד שעבד בשדות לצד צעירי הקיבוץ ותמיד אמר שהקסאמים שנורים מעזה לעבר שדרות לא יודעים להפריד בין יהודי לערבי.
גם במבצע הזה, ירי פצצות המרגמה נמשך כל הזמן ומאיים על תושבי היישובים סמוכי הגדר. אבל לעומת צוק איתן מורגש שיפור דרמטי, באיכות ההתרעה שניתנת לתושבים ומספקת לפחות 15 שניות להיכנס לממ"ד, וגם היכולות המשודרגות של כיפת ברזל מספקות עכשיו מענה טוב בהרבה מאשר במבצעים הקודמים. חלק גדול מתושבי הקיבוצים באזור בחרו לעזוב ולא להישאר בימי הלחימה, אבל באופן יחסי נשארו יותר אזרחים מאשר בצוק איתן, ותחושת הביטחון, כאמור, טובה יותר מאשר ב־2014. מדובר לא רק בהתרעת צבע אדום ובכיפת ברזל. מה שעשה הפעם את ההבדל אלו הפתרונות נגד המנהרות ההתקפיות והחשש מחדירת מחבלים לקיבוץ.
המכשול התת־קרקעי שנבנה בשנים האחרונות והעבודה המצוינת שעשתה אוגדת עזה בהגנה במהלך המבצע הזה, וגם חיל הים שסגר את הפינה שלו בים, עשו עד עכשיו את שלהם. כל עוד צה"ל לא נכנס לתמרון ברצועה, מהבחינה המבצעית לחמאס נותרו רק הרקטות ופצצות המרגמה ככלי המלחמה שלו במצב הזה. אומנם אלה הם אמצעי הלחימה העיקריים שלו, אך את ההכרעה התודעתית הוא קיווה להשיג על ידי פיגועי איכות לישראל באמצעות חדירות ממנהרות, פשיטות מהים עם צוללנים ותקיפות באמצעות מל"טים.
את כל הפעולות הללו הצליח צה"ל עד עכשיו לסכל באמצעות הגנה אגרסיבית, שפוגעת במחבלים בעודם נמצאים בצד השני - וזה מה שעושה את ההבדל בתחושת הביטחון של תושבי העוטף. תא התקיפה באוגדת עזה, המכונה חופת אש, מכווין במהירות אמצעי אש מהקרקע או מהאוויר, על מנת לפגוע במחבלים שיוצאים לירות רקטות וטילי נ"ט לעבר ישראל, או במחבלים שנכנסים למנהרה התקפית בניסיון לחדור לישראל.
לאחר כמה שנים שבהן חופת האש תפקדה בצורה לא טובה, במבצע הזה היא קפצה מדרגה והביאה תוצאות יפות. ועדיין צריך לומר שבכל הקשור לפגיעה בחוליות ירי רקטות, יש עוד דרך רבה לעשות. בנוסף, בימים האחרונים ירי המרגמות לעבר העוטף התגבר מאוד. לחופת האש היו הצלחות יחסיות, אך מספר החוליות שסוכלו אינו מספיק גבוה, ובנושא הזה לצה"ל יש יעד לשיפור נוסף לעתיד.
להישגים של אוגדת עזה בהגנה יש חשיבות תודעתית בשלילת הישגים מחמאס, ובמהלך כל הלחימה זה אפשר גמישות לדרג המדיני בניהול המבצע. בלחימה מהסוג הזה עלולים להיות גם כישלונות בהגנה בימים הקרובים, ככל שהמבצע יימשך, אבל התמונה הכללית עד עכשיו בהחלט טובה.
המטרו ירד מהפסים
את ההישגים המשמעותיים יותר במבצע השיג צה"ל כאמור בימים הראשונים שלו, ומכאן נשאלת השאלה אם בימי הלחימה האחרונים הפעילות של חיל האוויר אכן מביאה לעוד הישגים משמעותיים. או שאולי מהלך הלחימה הנוכחי משרת יותר את חמאס כחלק ממאמץ התודעה. אם אכן יתממש התרחיש הסביר והפסקת אש מתוכננת תקרוס, צה"ל יהיה חייב להתאים את עצמו למצב החדש ולחדש את המומנטום, שנבלם בימים האחרונים.
בינתיים, גם במישור הבינלאומי, כל עוד ישראל לא מציבה תכלית אחרת למבצע ומחפשת את נקודת הסגירה, מבחינה תודעתית - על ישראל להוביל את המהלכים לשקט, כך שהאחריות לקריסת המאמצים להפסקת האש תוטל על כתפי חמאס, מה שאולי יספק לישראל קרדיט מחודש, לפחות מהכיוון של הממשל בארה"ב.
מבצע שומר החומות עומד בסימן פגיעה ביכולות חמאס בכמה היבטים מרכזיים: אתרי הייצור ומפעלי הנשק של חמאס והג'יהאד האסלאמי, בסיסים, מוצבים, מחנות אימונים ומבני השלטון של חמאס ברצועה. את מרבית מטרות ההתעצמות של חמאס תקף חיל האוויר בגלים הראשונים של התקיפות.
בצה"ל סבורים כי הנזק העתידי לחמאס הוא גדול מאוד, וארגון הטרור יזדקק לשנים רבות כדי לשקם את עצמו, אך יש להבהיר כי בשלב הזה חמאס מוכיח שהיכולות הרקטיות שלו נותרו גבוהות והמערך הזה לא נפגע מספיק חזק. גם בכל הקשור ליעד נוסף שהציב לעצמו צה"ל: הריגת פעילי טרור רבים, בדגש על בכירים בזרוע הצבאית של חמאס - ההישג עד עכשיו נמוך לעומת הציפיות המוקדמות שהיו לצה"ל.
המבצע הזה עמד בסימן תקיפה ופגיעה קשה ברשת המנהרות של חמאס בתוך הרצועה. העיר התת־קרקעית של חמאס, המטרו כפי שמיתגו זאת בצה"ל. לפגיעה הקשה במנהרות יש חשיבות רבה. לעומת מבצעים בעבר, המודיעין שצבר צה"ל על תוואי המנהרות היה מדויק מאוד, וסביר להניח שלאחר המבצע הזה חמאס יצטרך לשנות את תפיסת הלחימה שלו ולעדכן אותה.
אבל מעבר לכך, רשת המנהרות ברצועת עזה היא למעשה מערך ההגנה המשמעותי ביותר. המנהרות ההגנתיות, לעומת אלה ההתקפיות שהושמדו במבצע צוק איתן, חשובות לחמאס במאבק מול צה"ל כאשר זה נכנס לתוך רצועת עזה. גם במערכה באש יש למנהרות חשיבות, כאשר מתחת לפני האדמה מצויים חמ"לים, ציוד צבאי, אמצעי לחימה ועוד.
עם זאת, יש להדגיש כי מרכזי השליטה האמיתיים מתחת לפני האדמה נמצאים באזורים עירוניים צפופים, מתחת למתקנים אזרחיים, ולשם יש לצה"ל בעיה קשה להגיע. אגב, בימים הראשונים ללחימה גם בחמאס עשו טעויות, והפעולה הצבאית המשמעותית ביותר הייתה בחיסול בכירים ששהו מתחת לפני אדמה.
דפוס לא שפוי
בהסתכלות צבאית בלבד, המהלך שעשה צה"ל בפגיעה במנהרות (תוכנית המבצע הרחבה יותר כוללת גם הכנסת לוחמים לרצועה) – היה אמור לשרת מהלך של תמרון קרקעי. המהלומה האווירית של צה"ל והפגיעה במנהרות תוך הפיכתן למקום לא בטוח להיות בו נועדו להוציא את חמאס משיווי המשקל. אבל כמו מתאגרף עם יד ימין חזקה, שמכה תחילה מכות חודרות וכואבות ביד שמאל, פעולה קרקעית, לו הייתה מתקיימת, הייתה בבחינת האגרוף הימני, שאמור היה להוביל לניצחון ברור ולהכרעה.
אבל לכניסת כוחות לרצועה יש מחירים, ומעל הכל נדרשת גם תכלית מדינית ברורה, וכבר מההתחלה היה ברור שמבצע קרקעי אינו נמצא על הפרק. התוכניות המבצעיות שתוכננו בקפידה ובמקצוענות בפיקוד הדרום, תחת פיקודו של האלוף הקודם הרצי הלוי, בנויות באופן מדורג, כך שניתן להתאים את המבצע על פי החלטות הדרג המדיני.
בתוך הדילמה הזו היה ברור שהפעלת התוכנית לתקיפת רשת המטרו של חמאס, בלי להפעיל את התוכנית הרחבה, לא תאפשר בהמשך את מימוש הרעיון המבצעי למיטוט מערכי ההגנה של האויב. בתוך הדילמה הזו בישראל החליטו כי גם במבצע אווירי לפגיעה ברשת המטרו יש ערך, וניתן להביא הישג חשוב, גם אם בכך נחשפת התחבולה הגדולה של צה"ל, שאמורה הייתה להפוך את המבצע הזה לשונה מאחרים.
מבצע ההונאה בתחילת המערכה היה אמור לגרום לחמאס לחשוב כי ישראל מכניסה כוחות קרקעיים לרצועה, ולאור זאת ציפו בצה"ל כי מאות מחבלים ייכנסו למנהרות - ואז חיל האוויר יבצע את התקיפה הרחבה. המבצע, שתוכנן במרחב הצפוני נגד ארבעה גדודים שפרוסים שם, אמור היה על פי ההערכות להרוג מאות פעילים של חמאס. במימוש התוכנית המלאה שלו, בצה"ל דיברו גם על 600־800 פעילי חמאס הרוגים.
אבל התוכנית המקורית, שאותה חשפנו השבוע ב"מעריב", הייתה שהכוחות המתמרנים יחצו את הגדר וינהלו אש עם מחבלים - בעוד המטוסים יבצעו את גל התקיפות. בסופו של דבר הוחלט כי הכוחות לא יחצו את הגדר אלא יתקדמו לעמדות על קו הגבול וינהלו אש לתוך הרצועה. בתוכנית המקורית מטוסי חיל האוויר היו אמורים לבצע גלי תקיפות, אך בצה"ל הסתפקו בסופו של דבר רק ביעף הראשון.
גם במתכונת המצומצמת שלה, בצה"ל העריכו שהפעלת התוכנית תניב הישגים טובים יותר, שישפיעו באופן דרמטי על תוצאות המבצע, כך שניתן יהיה גם באמצעות מבצע אווירי בלבד להגיע הפעם להכרעה ברורה.
אבל מעל הכל, עולה שוב השאלה מה עכשיו? ישראל, מבחירה שיש בה נימוקים רבים, הכריעה גם הפעם לא ללכת למבצע שיסתיים עם הכרעה ברורה. ההישגים של צה"ל ברורים, אבל באמירה של ראש אגף המבצעים אהרון חליוה בראיון לכאן, כי הצלחה תיחשב אם נשיג שקט מעזה לאורך חמש שנים לפחות, אולי נעוצה הבעיה כולה. מבצעים המבוססים על השגת הרתעה לשנים ארוכות מול ארגון כמו חמאס הוכחו בשנים האחרונות כמקסם שווא.
"בא יחיא סנוואר להיות מגן ירושלים ויצא מחריב עזה", אמר הרמטכ"ל אביב כוכבי באחת מהערכות המצב בפיקוד הדרום במהלך המבצע. ממדי ההרס בעזה אדירים, כך שמבחינה זו הוא צודק, אבל חמאס פעם אחר פעם מוכיח כי מה שנראה אצלנו כמהלך לא שפוי, שהוביל את עזה לאסון, הוא דפוס פעולה שחוזר על עצמו מדי כמה שנים. למבחן שקט של חמש שנים אין כל משמעות, אם ישראל תמשיך לפעולה באותה הדרך, כך שבעתיד אין כל סיבה שהיכולת הצבאית של חמאס לא תהיה טובה יותר מאשר כיום. יכולת האש שמפגין חמאס בקצב הזה והנכונות שלו להפעיל אותה כל פעם מחדש עלולות לפגוש את ישראל במלחמה בכמה זירות במקביל, לרבות בחזית הצפונית מול חיזבאללה.
כבר במבצע הזה האתגרים בזירה הצפונית היו גדולים יותר. מל"ט ששוגר וירי לעבר חיפה הם לא אירועים שמתרחשים במקרה. מישהו מכווין אותם לשם. כמעט 16 שנים מאז ההתנתקות, לצד מחשבה על אסטרטגיה מדינית בעזה אבל לא פחות חשוב - גם מול הרשות הפלסטינית, הגיע הזמן שישראל תממש בפעם הראשונה את מה שהבטיחה לאחר ההתנתקות: שלא תהיה פשרה על הריבונות הישראלית. שעל כל ירי של רקטה, פיגוע על הגדר, ללא קשר למבחן התוצאה ולאיזה טווח שוגרה הרקטה ובמה פגעה, תבוא תגובה צה"לית קשה
