אחרי הטילים נחת על ישראל מטח של אכזבות

אחרי הטילים נחת על ישראל מטח של אכזבות. חלק מיהודי ארצות הברית, למשל. הם אכזבו. בשעשועי מפונקים הם מגלגלים מיני רעיונות שנדמה להם שהם רעיונות של זכויות אדם, בעודם רעיונות של דיכוי זכויות אדם. השעשועים האלה הם משחק בחיים של היהודים החיים בישראל. האם יהודי ארצות הברית, בעיקר האינטלקטואלים המעוותים על ידי השמאלנות, יתעשתו? קשה לי להאמין. מי שקוראים לעצמם "פרוגרסיבים" בטוחים שהם מתקדמים לקראת עולם טוב, בעודם יוצרים עולם רע ומסוכן.

מצד שני, האוונגליסטים לא אכזבו. השגרירות הנוצרית הבינלאומית, הארגון הנוצרי־ציוני הגדול בעולם, ארגנה במהלך המלחמה אירועי תמיכה בישראל במדינות רבות. כנס התמיכה האחרון התקיים בשטוטגרט, גרמניה, בהשתתפות כ־1,500 נוצרים אוהבי ישראל. המארגן גוטפריד בולר קרא לממשלת גרמניה להביע עמדה נגד אנטישמיות ואנטי־ישראליות, וקרא להפסיק את המימון הגרמני לחמאס. בין האישים שנאמו בכינוס הייתה ראשת עיריית שטוטגרט, איזבל פזר. על בתים רבים בגרמניה ובאירופה הונפו דגלי ישראל, גם על בתי ממשל. בפרלמנט האיטלקי קמו חברי אחת המפלגות הראשיות והניפו דגלי ישראל גדולים. נוצרים אוהבי ישראל שלחו מיגוניות ליהודים המותקפים.

האכזבה הגדולה ביותר היא התנהגות תושבי ישראל הערבים. ההתפרצות האלימה ומעשי לינץ' ביהודים שחיים בבתים ובשכונות לצד ערבים הגיעו בהפתעה. במאמר לעיתון האיטלקי "לה רפובליקה" תיארתי איך הכל נראה בדיוק להפך. סימני החיים המשותפים עם ערביי ישראל התחזקו מאוד בשנים האחרונות. מבצע החיסונים נגד קורונה שישראל הפתיעה בו את העולם נעשה במידה רבה בזכות ערבים ישראלים.

ערבים ישראלים נמצאים בקשרים עם יהודים באינספור שטחי חיים. ההתפרצות האלימה של הערבים כאילו הסירה מכסה מעל דבר מה מוסתר. זהו מיעוט קטן, אבל איך ישראלי יוכל לדעת, כשהוא קונה או שוכר דירה בעיר שגרים בה יהודים וערבים, כמו ביפו, או בלוד, או בנצרת, או בעכו, מתי המיעוט הקטן ישרוף לו את העסק, או את המכונית, או גרוע מזה, מתי הוא או אשתו או ילדיו יותקפו באלימות, עד מוות?

מצב שבו ערבים ישראלים מפעילים אלימות נגד יהודים הוא מצב חדש. מולו אני רוצה לציין מצב חדש מסוג אחר, שלא מספיק שמים אליו לב: ערבים ישראלים שאוהבים את ישראל. אוהבים ולא חוששים להביע זאת. הם אולי מעטים, אבל הם התקווה. אזכיר אחת מהם. צעירה, מוסלמית, בת 31.

היא פעילה בליכוד, אפילו ניסתה להיבחר בפריימריז. שמה דימה תאיה. כשטילים החלו ליפול על ישראל, ראיתי שהיא החליפה את תמונת הפרופיל שלה בפייסבוק, צירפה את דגל ישראל וכתבה "אני עומדת לצד ישראל". שאלתי אותה אם תהיה מוכנה לומר דברים כאלה גם לציבור. היא אמרה שתשמח, ולמרות איומים עליה היא לא פוחדת. פניתי במסרון לאבי וייס, מנכ"ל חדשות 12, והצעתי לשתף אותה בתוכניות הטלוויזיה של הערוץ.

לא ציפיתי לתגובה, אבל הוא הגיב מיד: "מעולה. נזמינה". היא אכן הופיעה בערוץ 12, והגנה על הצדק של ישראל. אפילו התווכחה עם ח"כ תמר זנדברג. לצערי, הליכוד ונתניהו לא מספיק מחבקים את האהבה שלה.

מול הפלסטינים, בעיקר בעזה של חמאס, יש לישראלים רבים, ולי, אכזבה לא פחות כואבת. בשנת 2005 ישראל ביצעה נסיגה מלאה מכל רצועת עזה, וגירשה את כל היהודים שחיו שם בכפרים פורחים. זה היה השיא של יישום המחשבה שאם ישראל תיסוג מהשטחים שהיא כבשה בשנת 1967 תסתיים או לפחות תיחלש האלימות הפלסטינית נגדה. קרה ההפך.

המזרחן פרופ' דן שיפטן סיפק אבחנה מדויקת כשאמר שהטרוריסטים הערבים שיורים מתוך אוכלוסייה אזרחית, משאירים בעצם לאירופים ולאמריקאים לדאוג לגורל של הילדים הפלסטינים. להם זה לא אכפת. זו אמירה שמתארת מצב שקשה לאדם מערבי להבין. טוענים שאש"ף ואבו מאזן אחרים. ייתכן. אבל אם ייערכו בחירות, הסיכויים המייאשים הם שחמאס ייבחרו.