העבריים מדימונה הם קהילה של אמריקאים־אפריקאים שמונה לפי ההערכה כ־5,000 נפש. הם חיים בקהילה שיתופית, רובם מתגוררים בדימונה. הם משלבים אמונה דתית יהודית עם מוטיבים נוצריים, מאמינים בברית הישנה והחדשה ומרגישים כבני ישראל, כיהודים, אף שלפי ההלכה והממסד הדתי הם אינם מוכרים כך.
הגרעין הראשוני שלהם עלה לארץ ב־1969. הם קיבלו אשרות כניסה ועשר דירות שיועדו לעולים מתוך הנחה שיעברו "גיור כהלכה".
משרד הפנים הפסיק לחדש להם בשלב מסוים את אשרות השהייה, אולם לא עשה מאומה לאלה שתוקף האשרה שלהם פג. הם התחתנו, ילדו ילדים, חלקם התגייסו לצה"ל למרות נטייתם הפציפיסטית, ואלה ששירתו בצה"ל קיבלו בשנת 2012 אזרחות ישראלית, כולל נשיא הקהילה דאז, בן עמי בן ישראל (קרטר), וזאת בעקבות החלטה של בית המשפט העליון.
בזמן שגדעון סער היה שר הפנים, הוחל הטיפול בהסדרת האזרחות שלהם, אך לאחר שאריה דרעי החליף אותו, התהליך נעצר.
בימים האחרונים שמענו שכ־100 מחסרי המעמד מבני הקהילה קיבלו צו גירוש תוך 60 יום מרשות האוכלוסין וההגירה, בהם ילדים שנולדו וגדלו בארץ וקשישים שחיים בארץ עשרות שנים. אנשים שאין להם אזרחות בשום מקום. מה נזכרתם לקום עכשיו?
פרט לשירות בצה"ל של חלק מבניה, כולל ביחידות קרביות, תורמת הקהילה רבות לעיר דימונה, לתיירות, לתרבות, לאומנות ואף לטבעונות. בני ביטון, ראש עיריית דימונה, פנה בבקשה להימנע מגירושם בגלל תרומתם לעיר ולחברה.
מעניין מה תחליט הממשלה הקרובה, שבזמן כתיבת שורות אלו עדיין לא ברור מה יהיה טיבה ומי יהיה שר הפנים. אני מקווה שמי שזה יהיה יקיים את הצו הדתי מספר שמות בדבר "גר, יתום ואלמנה" שהם החלשים בחברה, והמקרא נחלץ להגנתם, ככתוב "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה" (ויקרא כד כב).
אומנם ראש מינהל האוכלוסין וההגירה הוא פקיד הפועל לפי הספר, אך יחד עם זאת אינני יודע מה המניע מאחורי ההחלטה הנואלת והמרושעת הזו.
מה שחשוב הוא שהם חיים בינינו עשרות שנים, מאמינים באלוהינו ותורמים רבות לחברתנו. אז גם אם אינם שרידים לעשרת השבטים וגם אם כן - ברצונכם מנעו מבני קהילה נוספים להגיע מארצות הברית, אבל תנו לאלה שבארץ, שנולדו וגדלו בה, להמשיך לחיות איתנו למענם ולמעננו.