את המחמאה הגדולה בארה"ב, קיבלה הממשלה החדשה בישראל, ממשלת השינוי, מכיוון לא לגמרי בלתי צפוי. דבר שבח שבא לידי ביטוי דווקא משום שלא היה לה ביטוי תקשורתי.
זאת הייתה מחמאה דוממת. לא רבים שמו לב לכך, שהנשיא לשעבר, דונלד טראמפ, לא הגיב בכלל על הקמת ממשלה חדשה בישראל. הוא לא השמיע אף לא מילה אחת, לא צייץ אף לא ציוץ אחד, לחיוב או לגנאי, בעקבות אירוע פוליטי מרכזי, התפתחות היסטורית בישראל, המדינה האהובה עליו.
טראמפ כנראה פשוט בהלם. להיכן נעלם בנימין נתניהו, ידידו הגדול ובן יקירו? מה יש לו כבר לומר על ממשלה שלראשה ולשרים והשרות החברים בה אין קשר ואין יחסים עם חתנו ג'ארד קושנר ואין להם שום עניין בעברו כנשיא?
"הוא (טראמפ) לא מכיר את שרי הממשלה החדשה ולא שמע עליהם. זה סימן טוב וקומפלימנט לממשלה", אמר בכיר יהודי בניו יורק. עבור הרוב הגדול והמכריע של יהודי ארה"ב, הממשלה החדשה היא אירוע שאפשר להגדירו כגילוי של בני משפחה חדשים.
יהודים פתאום גילו כי קיימים ופעילים בישראל פוליטיקאים וראשי מפלגות שבמקרה הטוב הם ידעו על קיומם במעומעם. יהודים לא שמעו הרבה, אם בכלל, על נפתלי בנט, לא יודעים הרבה על יאיר לפיד ופחות מזה על בני גנץ. שמות כמו גדעון סער או אביגדור ליברמן נשמעים אלמוניים.
מי זאת מירב מיכאלי? גם בשיחות עם יהודים הנמנים עם חוגי העסקנים הבכירים והוותיקים בקהילה, נחשפים חוסר ההכרה והפיגור בידע על השרים והשרות בממשלה החדשה, על זהותם האידאולוגית ועברם בשירות הציבורי בישראל.
שמו של הנשיא הנבחר יצחק בוז'י הרצוג מוכר וידוע יותר. הרבה בזכות אביו, חיים הרצוג, שהתפרסם בזמנו כשגריר ישראל באו"ם וכנשיא ישראל. זה מביך וגורם לאי-נוחות המתגלה בשיחות, אבל לא מפחית כהוא זה את שביעות הרצון ואפילו התפעלות מכינונה של ממשלה חדשה.
הדבר בא לידי ביטוי גורף ברוב השיחות עם יהודים בכירים, רבנים (במיוחד מהזרמים הלא-אורתודוקסיים), יהודים מהתחום האקדמי ועסקנים קהילתיים. הסיפוק מהממשלה החדשה בישראל שהתבטא בשיחות התמקד במיוחד בהסתלקותו של בנימין נתניהו מראשות הממשלה ובהיעלמו של האופי הימני קיצוני שניתן ונתלווה לממשלתו של נתניהו.
אין זה סוד, שבקהילה היהודית בארה"ב לא אהבו את בנימין נתניהו. זאת לשון המעטה. מעמדו בקהילה, במיוחד בקרב המגזרים הרפורמי והקונסרבטיבי, שהם הרוב הגדול והמכריע בקהילה, היה של אישיות בלתי רצויה.
במגזרים האלה נתניהו נחשב ונתפס כעוין. קרבתו וידידותו המופגנות של נתניהו כלפי הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, שנוא נפשם של רוב יהודי ארה"ב (קרוב ל-80 אחוז מהם הצביעו בעד ג'ו ביידן), הזינו והעצימו רגשי טינה עמוקים נגד נתניהו.
רפורמים וקונסרבטיבים לא סולחים לו על אי-יישומו וסיכולו של הסכם מתווה הכותל שאושר בממשלה, שהסדיר את נגישותם של רפורמים לכותל המערבי.
גם שאלת הגיור, ומה שמוגדרת כאפליה מתמשכת נגד רפורמים בישראל, הגבירו והעצימו בשנים אחרונות את ההתנגדות, ההתנכרות והזעם כלפי בנימין נתניהו בקרב הזרמים הלא-אורתודוקסיים בקהילה בארה"ב.
עצם כינונה של ממשלה חדשה, בלי נתניהו כראשה ובלי מפלגת הליכוד והמפלגות החרדיות, יצרה ציפיות ועוררה תקוות בקרב מי שמזוהים ומוערכים כבעלי השפעה בקהילה, במיוחד בקרב הוותיקים והאקטיביסטים ביניהם.
התקווה הגדולה היא שיקום וחידוש היחסים בין ישראל לקהילה בארה"ב - תחום שבשנים האחרונות נהרס, נרמס הושפל ולמעשה חוסל והפך למציאות של שני עמים.
"נכון שאנחנו לא מכירים כמו שצריך את השרים והשרות בממשלה החדשה. אבל אנחנו מאוד מקווים ומתפללים לא רק להתוודע אליהם ולהכיר אותם, אלא שנעריך, נכבד ונעריץ אותם כמו שהערכנו והערצנו ראשי ממשלות ושרים של ישראל בעבר", אמר בשיחה בכיר יהודי בניו יורק.
