קנה לי, בבקשה
יצא גבר כלשהו לקנות אקמול, ובעודו בסופר־היפר בית המרקחת והתמרוֹקֶת, נשמע צפצוף בטלפון שלו והודעה מהאישה:
“תגיד למוכרת להביא לך מסקרה של לוריאל".
הוא מיד ענה:
“לא".
והוסיף: “לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא.
ממש לא.
לא לא לא לא.
את שולחת לי תמונה של המוצר, אני מראה לה והיא נותנת לי את מה שאת שלחת בתמונה. זה עובר מהמוח שלך למוח שלה. אני לא לוקח חלק בתהליך, ולא מקבל אחריות על שום שלב בו. אם יש בעיות או אי־הבנה, זה ביניכן.
המציג הינו גבר ואינו מבין. האחריות היא על האישה בלבד".
(על פי קטע שכתב דניאל מכולסקי, בן 22, בדף האינסטגרם שלו, שאני עוקב אחריו בהנאה יחד עם עוד 39,500 עוקבים).
בין התגובות לקטע: “פעם חברה שלי שלחה אותי לקנות לה מסקרה כי היא לא רצתה להיכנס לאותה חנות פעמיים. נכנסתי לקנות לה מסקרה והמוכרת כזה: ‘עיפרון או הרגיל?', ואני כזה: 'מ־מה?'".
ומלי ניר הגיבה: “בול אני כשבעלי מבקש שאקנה לו מסמרים או כל סוג של כלי עבודה. לא יודעת, לא מכירה. מהמוח שלו למוח של המוכר".
מלחמות חברת השפע
אישה יצאה מביתה במצב טוב יחסית, וחזרה כשמצבה קרוב למוות קליני, זחלה פנימה ושקיות בידה, והתקפלה על הספה ממלמלת: “אני הייתי פה קודם, גברת".
פסיכולוגים ומהפנטים שחזרו את החוויות שהיא עברה. התברר שהיא נסעה לקנות מכנסיים בזארה. שוטטה בין הקולבים בסבלנות שלא מחולקת שווה בין המגדרים.
בסוף מצאה שני זוגות, לקחה מהם שלוש מידות ופנתה לתא מדידה. עד כאן סיפורה זרם ומכאן החל להיות מבולבל והצליחו להרכיב אותו רק מחלקי דברים. “אופייני לנפגעות הלם קנייה", כפי שזה מוגדר בפסיכולוגיה.
כשהיא הגיעה לתאי המדידה, היא ראתה תור של 50 נשים שכל אחת מהן נושאת על זרועותיה טקסטיל בכמות שיכולה להלביש פלוגת חיילות לשלושה שבועות חופשה. היא הייתה המומה, אברי גופה החלו להיחלש, היא כבר לא צעירה, אבל אין דבר כזה בתור בזארה “והדרת פני זקנה".
אחרי רבע שעה התור לא קטן, והיה נדמה לה שדווקא גדל. נשים צעירות, ובעצם בכל הגילים, לא ראו זו את זו, כי כולן נמנעו מקשר עין. אסור להיקשר למישהי במצבים כאלה. ברגע זה סיפורה של האישה נעשה מבולבל עוד יותר.
בשקיות לידה נמצאו בגדים שהיא קנתה אחרי עמידה נוספת, טראומטית לא פחות, בתור בקופות. “מה את רוצה לעשות עם הבגדים האלה, ולמה הם סמול אם את לארג'?", נשאלה האישה.
זה עורר אותה מיד. “מדיום", מחתה האישה.
“טוב, מדיום, אבל מה חשבת לעשות בהם?".
“חשבתי למדוד שוב בבית, ולהחליף אם זה לא יתאים", מלמלה האישה, ואז היא נזכרה שהדבר מחייב חזרה לתורים בזארה, מה שגרם להתפרצות חזקה נוספת של הטראומה, והיא השתבללה, חובקת אליה בכוח אדירים את השקיות.
ראש ממשלה עם קול אחד
השנה היא שנת 2045, שנה היסטורית למדינת ישראל. לראשונה יהיה למדינת ישראל ראש ממשלה שנבחר לכנסת עם קול אחד בלבד בקלפי.
ביטול ההגבלה האנטי־דמוקרטית של “אחוז החסימה", שמנעה מאזרחים רבים את הזכות לייצוג הולם בכנסת, הגיע כבר עשר שנים קודם לכן, בשנת 2035.
היה זה לאחר שמפלגת “כוח לכולם" הציבה אולטימטום לשאר חברי הקואליציה, ואיימה שאם לא יבוטל כליל אחוז החסימה, היא תסיר את תמיכתה. הייתה סכנה שהשוויון הגושי יופר והממשלה תיפול. לשאר מפלגות הקואליציה לא הייתה ברירה.
לרוטציה של עשרה חברי כנסת שונים בתפקיד ראש הממשלה בקדנציה אחת כבר התרגלנו.
אזרחי ישראל גם קיבלו בהבנה חוקים שראשי הממשלה חוקקו שמייצגים נאמנה רק את הבוחרים שהביאו אותם לכנסת. למשל, כאשר יושב ראש מפלגת “אוהדי הפועל ניר גנים" הגיע לראשות הממשלה, הוא הוביל לחקיקת חוק שייתן לקבוצה שלו פור של 10 נקודות עוד לפני שהחלה העונה “כדי לתקן את האפליה רבת־השנים שממנה סבלה הקבוצה".
תחילה, רבים ראו תופעות כאלו כאקט מוזר, ואפילו לא הוגן, אך לבסוף המהלך התקבל בהבנה בציבור, כחלק מהמאמץ ליצור יציבות שלטונית.
“כל עוד אנחנו לא עוסקים בנושאים שבמחלוקת ומפילים את הממשלה, זה בסדר מבחינתי", אמר ראש הממשלה היוצא.
אך היום יום מיוחד: לראשונה בישראל - ראש ממשלה שקיבל רק קול אחד בקלפי יתחיל את תקופת כהונתו בת החודש וחצי. 10,234 מפלגות הכנסת (המקיימת את דיוניה באולם מלחה שבירושלים) לא הצליחו גם הפעם לשבור את השוויון הגושי, ולכן כל אחד מן הגושים שאף לצרף את ח"כ אדם ישראלי, שנבחר בקול אחד בודד, אך היה לשון מאזניים בין הגושים.
“רק תגיד מה אתה רוצה כדי להצטרף אלינו", הפצירו ראשי שני הגושים.
ח"כ ישראלי ענה בביטחון: “אני רוצה להיות ראש ממשלת ישראל. לא אסתפק בפחות! אני ממש ראוי בעיני עצמי, ולכן הצבעתי לי. תמיד האמנתי בעצמי, גם כאשר בני המשפחה שלי אכזבו אותי והצביעו כולם יחד לבן דוד שלי".
דרישתו נענתה. מעתה יכהן בתפקיד ראש ממשלת ישראל אדם שנבחר לכנסת בעזרת קול אחד בלבד בקלפי.
(כתב ושלח לי: רמי פיינשטיין. תודה, רמי. יכול להיות שזה יקרה יותר מהר ממה שאתה חוזה).
פינת השלולית
כך סחה נסיכה ירושלמית צעירה במעגלי הסינגלס: הגעתי אל השלולית, והיה שם צפרדע לא רע. דיברנו וקרקרנו מעט, וכאשר ירד הערב, הוא הציע להקפיץ אותי מהשלולית לארמון במכונית שלו. הצחיק אותי שהוא אמר “להקפיץ אותי", אבל חשבתי לעצמי שבדרך אכיר אותו טוב יותר.
בנסיעה הוא שם שירים. הגעתי הביתה אחרי רבע שעה בלבד, אבל עם כאב ראש. כל שיר שהוא שם היה גרוע יותר מהשני. אני לא יודעת אם יש טעם לנשיקה, כי תהיתי: האם יש היתכנות לנסיך בתוך צפרדע שיש לו טעם מוזיקלי כזה?
נסיכה יקרה: אני חי נהדר עם אישה שלא אוהבת את הטעם המוזיקלי שלי (ספיריטואלס, בעיקר בהקלטות שדה אותנטיות מתחילת המאה שעברה, מוזיקה עילאית בעיניי אך צרחנית להחריד לטעמה).