כמעט חודשיים חלפו מסיום מבצע שומר החומות ברצועת עזה. מי שירצה לתאר בשורות בודדות וחד־משמעיות את המצב ברצועה ולסכם את תוצאות המבצע - כנראה שיתקשה למצוא את התשובות. עזה היא בעיה סבוכה, ולפחות בשלב הזה נראה כי המבצע האחרון הוא רק פסיק קטן. גם בשבוע האחרון המשיכו בפיקוד הדרום לסכם את המבצע האחרון, להפיק לקחים ולהתכונן למערכה הבאה שכבר עומדת בפתח.
לאחר המבצע האחרון נדרש הצבא לתוכניות חדשות, וכבר בקרוב - לאחר שלב איסוף המטרות ורענון נוהלי הקרב - צפוי פיקוד הדרום להכריז על מוכנות למדרגה א', שהיא למעשה עצימה הרבה יותר מהמבצע האחרון וכוללת גם תוכניות לפעילות קרקעית של החטיבות המתמרנות.
עזה, כרגיל, לא אמורה להיות במרכז העניינים מבחינתה של מדינת ישראל. היא בוודאי אינה האיום המרכזי ולא המסוכן ביותר, אפילו לא בזירה הפלסטינית. מתוך שיקולים רבים, בהנהגה בישראל היו מעדיפים להסיר את העיסוק המרכזי ברצועת עזה מסדר היום, אבל כמעט כמו תמיד, פוטנציאל ההסלמה ברצועה הוא המשמעותי והמיידי ביותר. מבחינת מערכת הביטחון, ההתמקדות צריכה להיות באיראן – תוכנית הגרעין שלה וזרועות התמנון שהיא שולחת ברחבי המזרח התיכון.
סוגיה דרמטית נוספת קשורה לשכנתנו מצפון. שר הביטחון בני גנץ הציע השבוע סיוע הומניטרי ללבנון, אבל למהלך כזה אין כל היתכנות - גם אם הייתה כתובת לשלטון היום בלבנון, ובוודאי שלא בכאוס השלטוני הנוכחי. בתוך המצב הלבנוני המבורדק בעל המילה הוא מי שמחזיק בכוח הצבאי, ומבחינתה של ישראל הסכנה המיידית היא שחיזבאללה ואיראן יעמיקו את שליטתם בלבנון עוד יותר. כמו כן, במערכת הביטחון חייבים להביא בחשבון אפשרות שהיא תמיד סבירה במזרח התיכון: במקרה של החרפה נוספת במצב הפנימי, עלול חיזבאללה להפנות את שסתומי הלחץ לכיוונה של ישראל.
נוסף לשתי הסוגיות הללו, העיניים הישראליות מכוונות גם לזירה הפלסטינית ולמזרח ירושלים. בינתיים נראה כי פשרת אביתר שהושגה בשבוע שעבר הורידה מעט את סף המתח באזור. בחודשים האחרונים יש אומנם עלייה בהיקפי הטרור, אבל האמת היא שהסיפור המרכזי הוא פנים־פלסטיני והוא מה שמטריד באמת את ישראל. הרשות הפלסטינית מצויה במצב שלטוני קשה במיוחד, כאשר המחאות על מותו של ניזאר בנאת במהלך מעצר מבעירות את השטח.
התחזקות חמאס ברחוב הפלסטיני ביו"ש ובמזרח ירושלים לאחר מבצע שומר החומות והמחאה החריפה נגד הרשות הפלסטינית עלולות להקרין גם על היציבות הביטחונית של ישראל. אם הרשות הפלסטינית תקרוס, תהיינה לכך השלכות, כאשר גם סיפור המתיחות במזרח ירושלים עדיין לא נמצא מאחורינו.
נוהל קרב
סוגיית השבויים והנעדרים ושלטון חמאס בעזה הם כבלים וחסמים מרכזיים לכל התקדמות בתהליך ההסדרה. שנים הלכה ישראל בין הטיפות והתפשרה, כל זאת בשביל למנוע את ההסלמה הבאה שכבר עמדה בפתח. ישראל תמרנה כל הזמן בין הכנות למלחמה, ניסיונות לצמצם את ההתעצמות הצבאית של חמאס וייצוב המצב הכלכלי ברצועה באמצעות מהלכים כלכליים נרחבים, וגם בשנה האחרונה עמדו על הפרק פרויקטים גדולים כמו כלובי הדגים מול חופי עזה והבנייה מחדש של אזור התעשייה קרני. כל זה נעצר כעת, ולאחר המבצע ישראל מעמידה באופן ישיר תנאים חדשים־ישנים להתקדמות בנושאים אלה בפתרון סוגיית השבויים והנעדרים, נושא שבשלב הזה אין בו כל התקדמות.
עקרונית, ישראל לא מתנגדת להעביר לרצועה את הכסף הקטארי, אבל מתנגדת לעשות זאת במנגנון הישן, של מזוודות הדולרים נטולות הפיקוח. האו"ם כבר הסכים לפני כחודש לפרוש את חסותו על התהליך דרך הבנקים של הרשות הפלסטינית ומשם לעזה, אך קטאר וחמאס התנגדו. בינתיים נראה כי הקטארים מתרככים, אבל חמאס עדיין מסרב לפשרה.
השאלה הגדולה היא אם החלפת מנגנון העברת הכספים תשנה באמת את המהות ואכן הסכומים יוזרמו לפקידים ולנזקקים, או שמדובר בשינוי קוסמטי בלבד. סביר להניח שפתרון העברת הכסף לרצועת עזה יצנן מעט את המתיחות ויקטין את הסיכוי הסביר להסלמה ביטחונית כבר בשבועות הקרובים.
בישראל כאמור התקבלה לאחר המבצע האחרון החלטה שלפיה לא חוזרים למציאות הקודמת ולא תהיה הסדרה עמוקה ללא עסקת שבויים ונעדרים. במקביל, צה"ל מגיב אחרת לכל מעשה טרור שמופעל מהרצועה - החל מבלון שמופרח, דרך הטמנת מטען על הגדר וכלה בירי רקטה לעבר ישראל. המבחן של ההנהגה הישראלית ומערכת הביטחון יהיה בעקביות לאורך זמן במדיניות התגובה. במשך שנים ארוכות בנתה לעצמה ישראל משוואה של שקט מול חמאס, שקנה זאת ברצון רב. החשש מהסלמה והרצון בשקט וביציבות ביטחונית הובילו להבלגה ולהכלה.
בשבועות האחרונים ישראל מסמנת בתגובותיה להפרחת בלוני התבערה כי היא מתכוונת לשנות את הדרך. זה לא אומר שאין שיקול דעת ושהכפפות הוסרו לחלוטין, שכן גם בצמרת הפוליטית והצבאית לא מעוניינים במבצע נוסף, אבל ישנה נכונות לקחת סיכונים ולהגביר את הלחץ על הנהגת חמאס בניסיון להגיע להישגים שיבטיחו שקט ויציבות ביטחונית למשך שנים ארוכות.
כל עוד ישראל תתעקש על התנאים שהציבה לאחר המבצע האחרון, פוטנציאל ההסלמה גובר, אבל זה בדיוק העניין שאליו צריכים להיות מוכנים על מנת לשנות את המצב. ללא עקביות לאורך זמן, לא יהיה שינוי ארוך טווח ועמוק. בדרך אליו צריכים להיות מוכנים לעוד כמה סבבי הסלמה ברצועה.
לצד נוהל הקרב שנערך לקראת המבצע הבא, הוצגו השבוע תחקיר המבצע הקודם והלקחים ממנו למפקד פיקוד הדרום אלוף אליעזר טולדנו. אחד הפרקים המרכזיים התמקד בסוגיית ההתמודדות עם נושא הרקטות של ארגוני הטרור ברצועה, שהיה מנקודות התורפה של המבצע האחרון. 200 עמודים נכתבו בפרק זה, המכיל ביקורת עצמית ולקחים חשובים. בכירים בצבא סבורים שבתוך כמה חודשים, לאור התקדמות מודיעינית וטכנולוגית, צה"ל יהיה במקום הרבה יותר טוב מאשר בשומר החומות.
יש לציין שבמבצע האחרון, שהוגדר מתחילתו כמוגבל בהיקפו, החליט צה"ל באופן מודע להפעיל כלים ותוכניות שהכין לשעת מלחמה כוללת, זאת מתוך רעיון ותכלית להעמיק את הפגיעה בחמאס. מכת ברק - תוכנית ההונאה והפגיעה ב"מטרו", רשת המנהרות ההגנתיות של חמאס; פעולה מול מרחבי שיגור הרקטות של חמאס; ותוכנית נרחבת להריגת בכירי חמאס, לאחר איתורם מתחת לאדמה.
את מכת ברק לא תוכנן להוציא אל הפועל בתחילת המבצע. מבחינת ישראל, החיסול של מח"ט עזה ובכירי המחקר והפיתוח במסגרת התוכנית הנוספת הייתה יכולה להיות נקודה טובה לסיום. אף שלא כל הבכירים שישראל תכננה לחסל אכן נהרגו, התוצאות בשטח היו בהחלט טובות. אבל לחמאס היו תוכניות אחרות, והמערכה נמשכה. בפיקוד הדרום המליצו למטה הכללי להוציא את מכת ברק אל הפועל, גם במחיר של הצלחה חלקית אל מול היעדים של התוכנית המקורית בתצורתה המלאה.
התחקירים המבצעיים עוסקים גם בסוגיה הזו של הפעלת כלים מלחמתיים במערכה מוגבלת בעזה, והאם היה נכון להפעיל למשל את תוכנית מכת ברק ולא לשמור אותה למערכה הבאה. מדובר בנושא שנמצא בוויכוח בתוך הצבא וככל הנראה יהיו עמדות שונות ומגוונות בנושא זה גם לאחר התחקירים.
המבצע הבא מתוכנן כהמשך לנקודת הסיום של המבצע האחרון. במידה רבה הוא אפילו מתוכנן כמבצע עצים יותר וכך בהתאם תהיה הפגיעה ברצועת עזה ובאזרחיה כתוצאה מהלחימה. צה"ל מכין למבצע הבא גם את האופציה הקרקעית. הירידה בתפוקת המבצע ככל שהוא נמשך בהשוואה לימים הראשונים מחייבת הכנת אופציה קרקעית אמינה, המבוססת על פשיטות חטיבתיות לעומק הרצועה.
מערכה קרקעית היא כבר אופרה אחרת, הטומנת בחובה אתגרים גדולים לצבא. מספר האזרחים ההרוגים בעזה יהיה גדול דרמטית לעומת המבצע האחרון, ועל מפקדי השדה יהיה לנהל את המתח המורכב שבין אגרסיביות וחתירה למגע, לבין הימנעות ככל הניתן מפגיעה בבלתי מעורבים.
חיבוק חם
מח"ט חטיבת הנח"ל אלוף משנה שרון אסמן ז"ל, בשיחה עם חייליו כמפקד גדוד 931 רגע לפני היציאה להתקפה וכניסה לרצועת עזה במבצע צוק איתן, דיבר על אגרסיביות נדרשת לעומת מידתיות ערכית מול אזרחים, ושרטט בצורה מושלמת את מורכבות המלחמה בשטחים עירוניים צפופים:
"תזכרו שצה"ל וגדוד 931 כחלק ממנו הוא הצבא הכי מוסרי, ובהיבט הזה מצופה מאיתנו מצד אחד להיות אגרסיביים ומצד שני מידתיים. רואים אישה או ילד בחלון - עולים בקשר להגיד שלא יורים. אם יש מבנה שמבינים שהוא מאויש - לא נוריד עליו פגז של טנק.
"לעומת זאת, אם יש מבנה שפתחו עלינו באש ממנו, אין דילמה לאף אחד. הדבר השני בהיבט המוסרי הוא שאף לוחם לא לוקח כלום, לא קופסת סיגריות, לא מזכרות ולא שום דבר אחר. הדברים היחידים שאני מאשר זה כמובן להשתמש בחשמל שיש במבנים, ואם יש ציוד שהוא הכרחי ללחימה, כלומר לקחת שמיכה כדי להסתיר חלון או כל דבר. גם את זה אפשר לעשות, ולמעט זה אנחנו לא נוגעים בציוד של האוכלוסייה".
ערכים ומוסר אינן מילים גסות גם בלחימה, ואולי יש בהן להסביר את החיבור והאהבה הבלתי נגמרת שחשה השבוע משפחתו של שרון אסמן מעם ישראל, שחיבק אותה חיבוק חם ואוהב. נראה שכמעט לא היה אדם שלא הכיר וידע לספר השבוע על דמותו של שרון, שאומנם היה קצין בכיר, מפקד חטיבה, אבל הוא לא מת בשדה הקרב. ועדיין, החברה בישראל חיבקה אותו כגיבור שנפל במלחמה.
זו לא רק מחווה אנושית חשובה ורגישה למשפחתו, זהו גם מסר חשוב שלפיו דמויות מופת כמו שרון הן עדיין סמל חשוב ומגדלור של ערכים ומוסר למגוון קבוצות חברתיות בישראל. קבוצות שלמדו דרך סיפור מותו הטרגי להתחבר לדמותו וללמוד ממנה: סובלנות, הקשבה, חינוך, חזון ויכולת לחבר בין אנשים ובין קבוצות שונות בחברה הישראלית. שרון ניחן באומץ לב, ביכולת חתירה למגע ובהבנה מוחלטת של תכלית הפעלת הכוח הצבאי, אבל לצד כל אלו הוא הפגין שיקול דעת ורמה ערכית גבוהה הנדרשת ממפקד בשדה הקרב שהכוח נמצא בידיו.
אל מול השיח המתלהם המאפיין בשנים האחרונות את החברה הישראלית, של שחור ולבן, בעד ונגד, החשיפה העמוקה לדמותו של שרון לאחר מותו - חשיפה שבחייו בוודאי לא היה רוצה בה – הציפה שיח על ערכים, צניעות וחיבור בין מגזרים וקבוצות שונות בחברה. החשיפה הזו הזכירה לנו שיש גם דרך אחרת.
בעקבות ההתרחשויות בגזרה הפלסטינית: ישראל ועזה על סף עימות
התחזקות חמאס ברחוב הפלסטיני בגדה והתעקשותה של ישראל על משוואה חדשה מול עזה מגדילות את הסיכוי להסלמה נוספת. וגם: דמותו של אל"ם שרון אסמן ז"ל מוכיחה לישראל האגרסיבית והמקוטבת שאפשר גם אחרת
