מגבול הצפון אפשר היה לראות השבוע בעין בלתי מזוינת את החושך שירד על לבנון. לאחר שקיעת השמש שקעו כפרי הדרום נטולי החשמל בעלטה כמעט מוחלטת. רק במוצבי חיזבאללה המשיכו הפנסים לבהוק באור חזק. מי שפעם קיוותה להיות "שווייץ של המזרח התיכון" נראית עכשיו דומה יותר לעזה, כשחמורים הפכו להיות הסחורה המבוקשת ביותר במדינה, בהיעדר דלק להניע כלי תחבורה אחרים.
בצה"ל נוטים לראות במשבר הכלכלי של לבנון פוטנציאל איום. הדעה הרווחת היא שהמשבר עשוי להוות הזדמנות לאיראן להופיע כמושיעת לבנון או לדרבן את חיזבאללה להשתלט בגלוי על מה שנותר מהמדינה הלבנונית. אלא שמהלכים כאלה יסכלו סופית את הסיכוי לסיוע בינלאומי ויקברו את לבנון עמוק יותר באדמה. מנגד, יש בישראל מי שרואים במשבר הזה הזדמנות לדחוק את רגלי חיזבאללה ממעמדו כממליך הממשלות של לבנון, בשילוב של לחץ בינלאומי ופנימי.
רוב ימיה של לבנון בחצי המאה האחרונה עברו עליה כשהיא נעה מדחי אל דחי. מבין יצירי הכלאיים שהותיר הסכם סייקס־פיקו על מפת המזרח התיכון היא הייתה הראשונה להתפרק. בין מלחמות אזרחים, כיבוש על ידי כוחות זרים ומתח בין־עדתי מתמיד, הקפידה לבנון לשמר מורשת של שלטון מושחת לתפארת ובלתי יעיל בעליל. אבל עכשיו, טוען הבנק העולמי, היא חווה את אחד המיתונים החריפים ביותר שראה העולם ב־200 השנים האחרונות.
עם 7 מיליון אזרחים (שלא ידועים בחריצותם), הצליחה לבנון בשיאה (בשנת 2018) לייצר 55 מיליארד דולר כתוצר מקומי - כשמינית ממה שמייצרת ישראל הלא־גדולה ממנה בהרבה. בשנתיים האחרונות ירד התוצר הזה ב־40% ל־33 מיליארד, וחמור מזה – הלירה הלבנונית איבדה 90% מערכה.
הממשלה הלבנונית, שבמשך שנים לקחה הלוואות ללא כיסוי ומחזרה אותן בלי הרף, ידעה שתמיד יהיה בסוף מישהו שיעניק לה זריקה מאריכת חיים. אבל אחרי שנה של ממשלת מעבר ובהיעדר יכולת לכונן ממשלה חדשה, גילתה לבנון שבעידן הקורונה נמאס לצרפתים, לאמריקאים וגם לסעודים לזרוק כסף אל תוך הבור השחור שנפער במקום שבו עמדה פעם מדינתם.
עם משכורת ששווה היום עשירית ממה שהייתה לפני שנתיים, גם אזרחי לבנון העובדים כבר מתקשים להאכיל את עצמם, לא כל שכן למלא את מכל הדלק במכונית. הם ספונים בבתיהם בחום הכבד, בלי מזגן, ובבתי המרקחת אזלו גם הכדורים נגד כאב הראש שלהם.
חיילי צבא לבנון, שפעלו כגורם מרסן לאורך הגבול בימים של מבצע שומר החומות, נדרשים עכשיו לקושש לעצמם מצרכי מזון בסיסיים. המשכורת הצבאית, שערכה בעבר היה כ־500 דולר, שווה עכשיו כ־50, והם צופים בעיניים כלות באנשי חיזבאללה שממשיכים לקבל את שכרם ומזונם כרגיל.
בצה"ל עוקבים בדאגה אחרי המשבר המעמיק ומשרטטים שורה של תרחישי יציאה ממנו, שכולם מדאיגים: מהרחבת האזורים האוטונומיים בשליטת חיזבאללה ועד השתלטות גלויה ומוחלטת של חיזבאללה על כל מוסדות השלטון, בגיבוי איראן. אלא שלכלכלה האיראנית המקרטעת אין היכולת להרים ולהעמיד על הרגליים את לבנון המרוסקת. היא לכל היותר יכולה לחלק לה סוכריות בדמות סיוע נקודתי בכסף או בנפט.
גם חיזבאללה נראה כמי שבורח מהמשבר הזה. את עיקר נאומו השבוע הקדיש נסראללה ללקחי המערכה התקשורתית מול ישראל במהלך מבצע שומר החומות. נסראללה כבר איבד את יצר ההרפתקנות שלו מול ישראל בדיוק לפני 15 שנה, כשחיל האוויר הנחית 24 טונות חומר נפץ על רובע הדאחיה. הוא לא נראה כמי שמתחשק לו לשחזר את החוויה, והמצב הפנימי בלבנון רק גוזר עליו עוד ריסון. נסראללה יודע שהזעם הגואה בציבור הלבנוני עשוי בקרוב להתפרץ גם נגדו, כמי שמהווה את המכשול העיקרי לקבלת סיוע והשקעות מארה"ב ומסעודיה.
הצרפתים נראים כמי שאיבדו עניין. מקרון, שמיהר להתייצב בחולצה מגוהצת בנמל ביירות לאחר הפיצוץ, שולח עכשיו במקומו את שר החוץ שלו ולא ימהר להשקיע כסף צרפתי במדינה זרה כשהוא נכנס לשנת בחירות. גם העולם הערבי התייאש כבר מלהשקיע במדינה הכושלת.
במחווה פומבית הציע השבוע שר הביטחון סיוע ללבנון, אבל זו הייתה הצעה רטורית. בחדרים הסגורים מבקשת ישראל מכל ידידותיה - בארה"ב, באירופה ובמפרץ - שלא להעביר ללבנון דולר כל עוד חיזבאללה ממשיך להקים מפעלי טילים מדויקים בלב ביירות. ישראל תומכת בסיוע הומניטרי לצבא לבנון הרעב, אבל מבקשת שלא לצייד אותו באמצעי לחימה נוספים שיכולים להיות מופנים כלפינו.
המדיניות הישראלית נשמעת הגיונית, אבל עשויה להיות לה תוצאה לא רצויה. בהיעדר סיוע מערבי, נכנסות רוסיה וסין אל הוואקום ומציעות ללבנון השקעות בשיקום נמלי הים ובהקמת תחנות כוח ובתי זיקוק. כבר היום ישראל נרתעת מלפעול בגלוי נגד חיזבאללה בלבנון – תקיעת יתד רוסית גם במדינה הזאת עשויה עוד יותר להצר את צעדינו.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13