1
ייתכן שבקרוב מאוד זה יעבור לי, ייתכן שהמציאות תטפח על פניי ושבעוד כמה חודשים אכתוב כאן שטעיתי ושאני מתנצל. אבל בינתיים הממשלה החדשה מרגשת אותי, וכמוני רבים נוספים.
ותשאלו בוודאי: "מה בדיוק מרגש אותך, מר בניהו? בסך הכל זו ממשלה", ואני אענה: שרות ושרי הממשלה מרגשים אותי בעבודה העניינית, בקור הרוח, באווירת העשייה, במינויים האיכותיים, בכינוסי הקבינט, בפרגון ההדדי (יחסית), בחידוש היחסים הטובים עם ממשלת ירדן והמלך עבדאללה, בדיאלוג הנכון עם ארה"ב, כמו גם בשפיות, בממלכתיות שכה חסרה לנו בשנים האחרונות, בנורמליות וביכולת להניח (בינתיים) אג'נדות פוליטיות ומחלוקות לטובת גודל השעה והאתגר, כדי להתמקד בעיקר ובמאחד.
זה מרגש אותי, כי זהו מצב חדש שכבר שכחנו בשנים האחרונות שיש דוגמתו. אינני נאיבי, אני מודע למוזרות של הממשלה הזו, ואני יודע שראש ממשלה עם 6 מנדטים הוא ראש ממשלה ממונה ולא נבחר, ושיש ״דירקטוריון״ של ראשי מפלגות הקואליציה, ואני יודע שיהיו עוד קשיים ומשברים ומחלות ילדות, אבל אני יודע שזו הממשלה שהיינו זקוקים לה כעזרה ראשונה דחופה.
חודש ראשון בלי נתניהו והשמש זורחת מעל ראשינו כבשגרה. אנחנו חוזרים להיות נורמליים.
2
נאום התגובה של ראש הממשלה בנט על דוכן הכנסת בתגובה לדברי ח"כ נתניהו היה ניסיון מוצלח, אבל מיותר, להשיב לביבי בדרכו ובסגנונו. זה היה נאום חזק וטוב, אבל במקום להיגרר, עדיף היה לדווח על פעילות ועשייה של הממשלה.
מצד שני, איך אפשר שלא להיגרר? כבר חודש נתניהו מצדיק את הכינוי "מלאך חבלה" שהדביק לו יצחק שמיר ז״ל. הוא מנסה לחבל בדרכים ישירות ועקיפות במאמצי הממשלה לשקם את היחסים עם ממשל ביידן ועם המלך עבדאללה. נתניהו (פה ושם בסיוע בכורו) ואנשיו משחירים ברשתות החברתיות, במאמרים ובנאומים את המלך ואת ירדן ומאשימים אותם בחבירה לאיראן (לא פחות!!!), והכל שקרים מוחלטים ובלי שום בושה.
נתניהו מתנהג כאדם שנמצא בגבו אל הקיר ומוכן להפיל את הבית על יושביו. עיניו כלות לנוכח המפגשים המדיניים, חימום היחסים וקבלת הפנים שלה זוכים במזרח התיכון ובעולם גם ממשלת בנט וגם הנשיא יצחק הרצוג, שניהל השבוע שיחה חשובה, ארוכה ואסטרטגית (ומפתיעה) עם נשיא טורקיה ארדואן, ביוזמתו של האחרון.
נתניהו ובנו משתוללים מהעובדה שבנט ניאות למכור 50 מיליון קוב מים לממשלת ירדן, משל לא היה זה נתניהו עצמו שנתן 50 מיליון קוב מים לירדן כחלק ממחיר שחרור אנשי המוסד לאחר ניסיון הנפל של ההתנקשות בח'אלד משעל בעמאן, תוך הבכתו של המלך והממלכה.
ח"כ נתניהו, שעזב השבוע את מעון ראש הממשלה בבלפור, לא בראש מורם כמי שמקבל את דין הבוחר, אלא כגנב בלילה לאחר חצות ולאחר שווידא שאין צלמים – פועל בימים אלה בדרכים ישירות ועקיפות נגד האינטרסים הביטחוניים, האסטרטגיים והמדיניים של ישראל: גם בענייני ארה"ב, גם בהתקרבות לירדן וגם בהצבעה נגד חוק האזרחות בניגוד לחוות הדעת של השב"כ.
השבוע הוא הפליא במאמר בחתימתו ב"ישראל היום", שבו האשים את בנט בכך ש"איראן דוהרת לפצצה גרעינית, והממשלה לא עושה כלום". המאמר, יש להניח, בא לאחר שבנט האשים את נתניהו בכך שבעניין איראן הוא דיבר הרבה ועשה מעט, ושבתקופתו איראן התקרבה לגרעין ולא התרחקה.
נתניהו מנסה "להדביק" את האיום האיראני לממשלת בנט ולהרחיק את אחריותו. תמיד הוא חשב שצאן מרעיתו ובוחריו הם מטומטמים גמורים, וכנראה שהוא עדיין חושב כך.
3
בשעות שבהן מירקו את רחבת הדגל בכניסה לשגרירות החדשה של איחוד האמירויות בתל אביב, עשיתי את דרכי בחזרה מביקור עבודה בדובאי ואבו דאבי. בשעת לילה מאוחרת, במטוס אמירותי, אני מתבונן מהחלון אל העיר הסעודית דוחא שמתחתיי ונפעם שוב ממשק כנפי ההיסטוריה. חודש קודם לכן עשיתי את אותו הנתיב במטוס אל־על שטס מעל סעודיה, לאורך גבול עיראק.
בבוקר, ואני כבר בבית, חנכו הנשיא הרצוג והשגריר האמירותי את השגרירות החדשה. הרצוג, ממלכתי מבטן ומלידה, הזכיר את תרומתו של נתניהו להסכמים והודה לו. היה שם גם שר החוץ לשעבר אשכנזי, שטרח רבות בתקופת כהונתו על חימום היחסים ועל גיבוש ההסכמים.
ובינתיים, גם בשגרירות באבו דאבי (שם נכנסו השבוע אחדים מהדיפלומטים לבידוד בשל קורונה שאחזה באחת העובדות) ובקונסוליה בדובאי עמלים על הסכמים, שיתופי פעולה וביקורים הדדיים. האתגר כעת הוא להרחיב את "הסכמי אברהם" למדינות נוספות, לחזק את הציר המתון במזרח התיכון ולצקת עוד ועוד תכנים כלכליים, ביטחוניים ואחרים אל תוך ההסכמים.
החום בדובאי השבוע היה קשה מנשוא, אבל ישראלי שכמוני הרגיש שם טוב ונעים מאי־פעם. החלום הופך למציאות.
4
חזרתה של הקורונה במתכונת מצומצמת אל תוך ישראל המחוסנת מאתגרת את הממשלה ואותנו. בינתיים הממשלה וקבינט הקורונה מנהלים את האירוע בקור רוח יחסי, ללא צלצולים וזיקוקין דינור ותוך נטילת סיכונים מחושבים. הביקורת וסימני השאלה על ההחלטות כבר פה והם מוצדקים.
האסטרטגיה של הקבינט גורסת שהחיסונים הם "כיפת הברזל" הלאומית שלנו ושעטיית המסיכות היא "חומת המגן" האישית. אסטרטגיה שכזו, כשהיא מלווה בצמצום תקופת הבידוד והגבלת כמות הבדיקות, מחייבת הערכת מצב רצופה ויכולת של הממשלה לומר אם ההקלות היו גדולות מדי ושצריך להחמיר.
קוראים לזה שקיפות, אמינות ויכולת להודות בהערכת מצב שגויה. אני מבין את החשש להגביל מסיבות, מופעים, נסיעות לחו"ל ואירועי קיץ, אבל מנגד, האחריות לבריאות הציבור מחייבת. זה מצוין שהקבינט מתמודד עם דרישות משרד הבריאות ולא מקבל אותן אוטומטית, מנגד זהו סוג של הימור.
5
הרעיון של שר הביטחון גנץ למנות את עמיר פרץ ליו"ר התעשייה האווירית הוא שיחוק של ממש: ראשית, שר ביטחון לשעבר הוא מקדם מכירות ועסקאות מעולה ברחבי העולם ובמגעים עם שרי הגנה, רמטכ"לים וראשי חברות בעולם.
שנית, פרץ מזוהה עם פיתוח "כיפת ברזל", שהנה אחת מתעודות הזהות החזקות ביותר של ישראל ברחבי העולם. שלישית, התעשייה האווירית עומדת בפני הפרטה מורכבת, ולי אין ספק שפרץ יצליח לנווט בין משרדי האוצר והביטחון, רשות החברות וארגון העובדים של החברה.
זה נכון שהוא לא איש עסקים ולא פיננסייר גדול (לזה יש מנכ"ל ואנשי מקצוע), אבל הוא רב־ניסיון ויכול להיות יו"ר מצוין.
6
כבר שנים בני משפחת סמירה, יוסי, אתי ומנשה עורכים אירוע שנתי עם בני משפחה וחברים לזכרם ומורשתם של הוריהם סלחה ולטיף סמירה ז"ל, פעילים ומחנכים ציוניים בגלות עיראק, שעלו לישראל והקימו את המושב המשגשג בית עזרא.
מדי שנה נפגשים בני המשפחה והחברים ומעשירים את עצמם במורשת יהדות עיראק המפוארת, בפעילות הציונית בגולה ובתרומה האדירה של בני העדה לישראל הצעירה והמשגשגת, בבחינת דור לדור יביע אומר.
בכל שנה מחדש אני מתפעל מדרך ההנצחה התמימה, החמה, המרגשת והמיוחדת הזו. השנה שמענו גם את ח"כ לשעבר רן כהן על ספרו "סעיד", ואת גלית גיאת שרה משירי "בוסתן ספרדי" ואום כלתום. היש דרך יפה יותר להנציח את ההורים ולהנחיל את מורשתם לצאצאים?
ודרך אגב וללא קשר, אלמה נכדתי כבר אומרת "סבא אבי", ואני מתמוגג מנחת.
7
משנה לשנה מקבל יום ט' באב משמעות עמוקה יותר בישראל המתפתחת והרב־תרבותית. כבר לא לחובשי כיפות בלבד. השנה במיוחד ראוי שנקדיש זמן ומחשבה וגם מבט פנימה לשאלה האם וכיצד אנחנו פועלים כדי להרחיק שנאת חינם, הסתה, הרס ופלגנות.
תחשבו היטב ותגיעו למסקנה ש־95% מהציבור מסכימים על 95% מהנושאים. מה שמוטל עלינו הוא למצוא דרך נכונה לנהל את הדיאלוג על ה־5% שנותרו. אנחנו חייבים להצליח. שבת שלום.