חצי שנה חלפה מאז נכנס נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לבית הלבן, ובמודיעין בישראל מצביעים של שתי מגמות בולטות שמשפיעות בצורה דרמטית על המצב במזרח התיכון, ובאופן ישיר גם על מצבה האסטרטגי של ישראל. האחת קשורה למדיניות ארה"ב באזור ולכיול מחדש שעושות מדינות רבות באזור אל מול הממשל האמריקאי.
מציאות שבה לצד אתגרים ונקודות תורפה, לישראל יש גם הזדמנויות. המגמה השנייה היא של מזרח תיכון הפכפך, של משברים כלכליים, פוליטיים וחברתיים שהולכים ומעמיקים בהשפעות הקורונה. המשברים הללו מאיימים על היציבות באזור, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במשנה תוקף בלבנון, שחוסר היציבות שם עשוי להשפיע ואולי כבר משפיע על הגבול הצפוני של מדינת ישראל.
המצב הקשה בלבנון ובעזה והמשבר העמוק ברשות הפלסטינית עלולים להתפרץ גם לכיוונה של ישראל באתגרים ביטחוניים יומיומיים. תחזית הצמיחה הכלכלית למדינות רבות במזרח התיכון היא מהנמוכות בעולם, ובמדינות כמו תימן, סוריה ולבנון מדובר במאבק של חלקים גדולים באוכלוסייה על המצרכים הבסיסיים ביותר כמו מזון. המשברים הללו צפויים רק להחריף בחודשים הקרובים ואיתם גם ההשלכות האפשריות על ישראל.
הבשורה הטובה היא שלצד המשבר הכבד בעולם ובשכונה שלנו בפרט, עוצמתה וחוסנה הכלכלי של ישראל אינם מוטלים בספק, זאת למרות חוסר יציבות פוליטית שמלווה את המדינה לאורך כל תקופת משבר הקורונה. נראה שלמושג "וילה בג'ונגל", שבו נעשה בעבר שימוש על מנת לאפיין את מצבה של מדינת ישראל אל מול המדינות האחרות באזור, מעולם לא הייתה משמעות עמוקה יותר מאשר כיום.
אופי היחסים בין ארה"ב לישראל שונה אומנם בתכלית מהיחסים האינטימיים והקרובים שהיו בתקופת ממשל טראמפ, אבל בכמה הזדמנויות הוכיח הממשל החדש כי הברית האסטרטגית ארוכת השנים עם ישראל חזקה ואיתנה. מדינות רבות, כאמור, מכיילות מחדש את מערכת היחסים שלהן עם ארה"ב. הממשל החדש נוקט מדיניות שונה לחלוטין מזה הקודם, וגם כשהוא ממשיך בנושאים מסוימים באותו קו, הרי ששיטת הפעולה שונה לחלוטין.
בריתות של אינטרסים ותפיסה עסקית שאותה העתיק דונלד טראמפ לעולמות התוכן המדיניים ושעל בסיסה קיבל במהירות החלטות - אינן תקפות יותר. הממשל האמריקאי הדמוקרטי חזר לדרך התנהלות סדורה. נותן משקל לדיפלומטיה תחילה, לקואליציות ובריתות עם המדינות המערביות והדמוקרטיות האחרות. סוגיות של זכויות אדם וחופש הפרט חזרו להיות מרכזיות ביחסים של ארה"ב עם מדינות שבהן יש פגיעה בזכויות הללו.
לא במקרה נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, מעוניין פתאום לחמם שוב את הקשרים עם ישראל. במבצע האחרון בעזה, למשל, הוא נזהר הרבה יותר מאשר בעבר באמירות נגד ישראל. גם במצרים ובערב הסעודית שוב מתפתחות בעיות חדשות־ישנות, מול הממשל האמריקאי – ולישראל עשוי להיות תפקיד חשוב על המגרש הזה.
החודשים האחרונים, בעידוד האמריקאים, עומדים גם בסימן של התקרבות מסוימת בין ישראל לרשות הפלסטינית וירדן. בשביל שתי האחרונות, סיום תקופת ממשל בנימין נתניהו והחלפת השלטון בארה"ב, שנתפס כעוין לפלסטינים, מהווים הסבר פנימי לציבור בבית בנוגע לסיבות להתחממות היחסים היחסית עם ישראל.
אבל במודיעין הישראלי גם מזהים בעיה גדולה שהולכת ומתפתחת. ארה"ב עדיין משפיעה על עיצוב העולם, אבל המזרח התיכון אינו חלק מהתוכניות שלה. מדינות רבות, גם במפרץ, מבינות שהאמריקאים מתמקדים בעיקר בסין, רואות את הקו הפייסני שננקט כלפי איראן – ומסיקות מכך שהגב האמריקאי שהיה להן מול איראן אינו כה רחב כפי שהיה בעבר. השנאה והחשש מאיראן כמובן עדיין שם, אבל מדינות רבות מבינות שהן צריכות לדאוג לעצמן.
ישנם תהליכים שכבר מתרחשים, ומדינות כמו סעודיה, שספגה מהלומות צבאיות איראניות לא מעטות בשנים האחרונות, כבר מנהלות מגעים ישירים עם איראן.
איראן לאן?
הצעירים באיראן, שהם הדור השלישי למהפכת 1979, מאתגרים מאוד את משטר האייתוללות. הבחירה באבראהים ראיסי השמרני והקיצוני לנשיא הרפובליקה האסלאמית, אמור לשדר מסר לעולם, אך בעיקר נועד לציפוף השורות בתוך הבית, כך סבורים במודיעין בישראל. שם מסמנים את ראיסי כמועמד להחליף בבוא העת את עלי חמנאי כמנהיג העליון של איראן.
הערכת המודיעין העדכנית בישראל היא שאיראן, למרות הקשיים שהיא מערימה במסגרת המו"מ עם המעצמות, מעוניינת בחידוש הסכם הגרעין בגלל המצוקות הכלכליות. עם זאת, ההסכם האסטרטגי שנחתם עם סין בחודש מרץ, מחירי הנפט שזינקו בחדות בשנה האחרונה וסיבות נוספות, הכניסו אוויר טרי לריאות הכלכליות של איראן.
מה שמאפשר לה להתעקש על התנאי שלפיו יוסרו הסנקציות לפני כל התקדמות. גם לארה"ב יש קווים אדומים, מה שמסביר את העובדה כי שישה סבבי שיחות טרם הובילו לעסקה מוגמרת.
בישראל מעריכים כי אין כאן משחק מכוון. איראן אכן מעוניינת בהסכם עם המערב ומוכנה לדחות את המרוץ להשגת פצצה גרעינית תמורת הטבות כלכליות, אבל כל זה בתנאים שלה, כלומר חזרה להסכם הישן. תקופת הביניים הזו מסוכנת מבחינתה של ישראל. איראן מפירה בגלוי את ההסכם, מכרסמת בו שלב אחר שלב ומתקדמת בפעולות שלתפיסתה אינן חוצות את הקו האדום, וכאשר היא מזהה שאין תגובה לפעולותיה – עוברת לשלב הבא.
איראן מתקדמת בתוכנית באספקטים רבים. מרבית הפעולות שהיא מבצעת הן הפיכות ברגע שיהיה הסכם על השולחן, אבל במודיעין הישראלי מציינים כי חלק מהדברים הינם בלתי הפיכים. בישראל מודאגים מביצורו של פרויקט הגרעין באתרים תת־קרקעיים וביזורו על פני אתרים רבים, באופן שיקשה על תקיפה אפקטיבית.
כמו כן בישראל מוטרדים במיוחד מהידע שהולך ונצבר ככל שהזמן עובר מהפיכת התיאוריה להלכה למעשה, בסוגיות הקשורות להעשרת האורנים לשיעורים הגבוהים מ־60%, לפיתוח צנטריפוגות חדישות, לאורניום המתכתי ולסוגיות נוספות. הידע שהולך ונצבר יאפשר בעתיד לאיראן לפרוץ לעבר הגרעין, וכל עוד אין הסכם, המגמה הזו רק תחריף והדילמה של ישראל היא כיצד להמשיך לפעול בלי לחצות את רף המלחמה.
גם בזירה הקרובה, במערכה מאחורי הקלעים שמתנהלת בין ישראל ואיראן בסוריה, בעיראק, בזירה הימית ובסייבר, החיכוך הצבאי הופך לגלוי יותר ככל שהזמן עובר. אלה הם שינויים אטיים והדרגתיים, ובמודיעין אצלנו סבורים כי גם איראן אינה מעוניינת בהסלמה גלויה מול ישראל. עימות פומבי אינו משרת את מטרותיה של איראן, וישראל מבחינתה אינה האיום המרכזי שמולו צריך לצאת במלחמה גלויה.
עם זאת, איראן טרם הצליחה להגיב באופן אפקטיבי אל מול מאות פעולות התקפיות שונות המיוחסות לישראל – בסוריה, בעיראק ובאדמת איראן עצמה. האיראנים מחפשים דרכים יעילות יותר לפגוע במטרות ישראליות, אך בלי להוביל למלחמה. לפיכך ההערכה הישראלית הרווחת היא שהעימות ילך ויחריף, אבל מנגד מלחמה מול הרפובליקה האסלאמית אינה נראית כרגע באופק.
לבנון תחילה
ארבעה אירועי ירי רקטות מלבנון לעבר שטח ישראל והאחרון שבהם השבוע, צריכים להטריד מאוד את מערכת הביטחון אצלנו. מסתמן כי בגבול הצפוני נמצא פתרון נוח. את ירי הרקטות מבצע ארגון פלסטיני שתומך במאבק של חמאס בעזה, חיזבאללה מסיר לכאורה את אחריותו, וישראל, במידה רבה, מסירה את אחריותו של חיזבאללה.
במערכת הביטחון סבורים כי ביצוע הירי אינו קשור לחיזבאללה או לתקיפות שמיוחסות לישראל בסוריה כחלק מהמערכה שמנהלת ישראל נגד התבססות איראן וחיזבאללה במדינה. אבל גם בצה"ל יודעים היטב שאם חיזבאללה היה רוצה, הוא היה עוצר את הירי הזה ללא קושי רב, מה גם שמי שאחראית לירי השבוע זו אותה התארגנות טרור שביצעה ירי רקטות במהלך מבצע שומר החומות - ואפילו לא טרחה לשנות את המיקום שממנו ביצעה השבוע את הירי.
ב־15 השנים האחרונות חיזבאללה הרשה לעצמו במעט מאוד מקרים לירות רקטות או מרגמות לשטח ישראל. באותם מקרים בודדים היה זה בתגובה לפעולה ישראלית שנתפסה בחיזבאללה כחציית קו אדום, לאחר שנהרגו בה לבנונים או פעילי חיזבאללה. מה שחיזבאללה לא העז במשך שנים, מרשים לעצמם ארגוני טרור פלסטיניים קיקיוניים שפועלים בשם חמאס. ניתן להניח שמאחורי הקלעים אף מתנהלות שיחות בין הגורמים השונים, ואת האור הירוק לירי הזה ניתן לספק באמצעים עקיפים שונים.
גם אם בסופו של דבר מי שמבצע את הירי מלבנון הוא קבלן משנה זניח, בישראל לא יכולים להתעלם מהתמונה הגדולה והמטרידה יותר, שעלולה להחזיר את תושבי הצפון למציאות חיים של קו עימות עוין, כפי שכבר יש לישראל בדרום מול עזה וכפי שהייתה המציאות בעבר בצפון. ישראל חייבת להעביר את המסר שמבחינתה מדובר בקו אדום בוהק - ובמזרח התיכון מסרים אינם עוברים בדרישת אחריות מממשלת לבנון הבלתי קיימת, ולא בירי ארטילרי חסר משמעות לנקודת השיגור ולאזורים נוספים, דקות ארוכות לאחר שהירי כבר הסתיים.
ניתן להניח שאם חיזבאללה היה מבצע השבוע את הירי באמצעות פעיליו, התגובה הישראלית הייתה חריפה בהרבה. כלומר, מבחינתה של ישראל, כמו בדרום, יש משמעות לזהות הגורם שירה בכל הקשור למדיניות התגובה. כך בדיוק נשחק כוח ההרתעה בגבול מול עזה וכך התפתחה תורה שלמה בישראל בהבחנה בין ירי סוררים וארגוני טרור אחרים, לעומת ירי שמבוצע על ידי ארגון הטרור ששולט בשטח, חמאס בעזה וחיזבאללה בלבנון.
במהלך מבצע שומר החומות הירי מלבנון בוצע על רקע הזדהות ארגוני טרור פלסטיניים עם חמאס בעזה - וצה"ל הבליג. השבוע הרקע לירי אינו ברור. בצה"ל סבורים כי אין קשר בין הירי הזה לתקיפה המיוחסת לישראל בסוריה כמה שעות לפני כן. אבל לא מן הנמנע כי לנוכח הידוק הקשרים בין חמאס, חיזבאללה וארגוני הטרור הפלסטיניים בלבנון, בשילוב הכאוס הכללי במדינת הארזים - גם זה יגיע בהמשך.
את הרצף הזה ישראל חייבת לקטוע, והניסיון לדרוש אחריות מממשלת לבנון משול במידה רבה לדפיקה על דלת של בית ריק. בשני המקרים אין איש בבית.
