1. ביקור רשמי בוושינגטון, מפגש עם הנשיא האמריקאי ולינה ב"בלייר האוס" הם מרכיב חשוב ב"חותמת הכשרות" לנושא בתפקיד ראש הממשלה, מעין הכרה בינלאומית ומיצוב תודעתי גם בארה"ב, גם בישראל וגם בעולם.
מעיסוק בנושאים חשובים ואסטרטגיים ברומו של עולם ושל מזרח תיכון וביטחון ישראל, שב ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט לעיסוק באתגרי הקורונה הבריאותיים והכלכליים, למאמץ להעביר תקציב בכנסת ולצורך לשמר את הקואליציה הייחודית של לפיד ושלו.
סיפרתי פעם בראיון ל"אולפן שישי" על התחושה המוזרה והטלטלה שחשתי באותם ימים שבהם הייתי חוזר מביקור עם שר הביטחון בוושינגטון, היישר לארוחת ליל שבת בחדר האוכל בלהבות חביבה.
רק יום קודם לכן נפגשנו עם מזכיר המדינה, סגן הנשיא, ראשי הקונגרס, ודיברנו על איראן וסוריה וביטחון ישראל ותמיכת ארה"ב. והנה, כמה שעות לאחר מכן, אני כבר עוסק בשאלות הרות גורל כמו מי קיבלה עגלול חדש לתינוק ומי את הישן, את מי דפקו בסידור העבודה ומי התורן ששרף את השניצלים לארוחת הערב.
זו הייתה תחושה כל כך מוזרה, כל כך מתסכלת, ובאותה נשימה כל כך נעימה ומיוחדת. אצל ראש הממשלה תכפילו פי אלף וזה כל היופי, מרומו של עולם - לעניי עירך ולבעיות היומיום.
2. במדינה מתוקנת, עם ממלכתיות, תרבות שלטונית ומסורת ראויה, היה צריך בנט להזמין אליו את ראשי הממשלה שקדמו לו: אהוד ברק, אהוד אולמרט ובנימין נתניהו, לעדכן אותם בתמונת המצב הביטחונית והמדינית, לדווח להם על תוכני הביקור והפגישה עם הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן, לשמוע את הערותיהם ועצותיהם, לבקש מהם לא להדליף, ולהרים איתם כוסית לחיי השנה החדשה ולחיי מדינת ישראל. את הצילום - להפיץ לתקשורת. זו יכלה להיות המתנה הטובה ביותר של המדינה המיוסרת שלנו לאזרחיה.
זה לא יקרה. ככל שאני יודע, בעוד בנט מתייעץ פה ושם עם אולמרט או ברק, כמו עם בעלי תפקידים מרכזיים בעבר, אין קשר עם נתניהו, למרות מעמדו הרשמי כיו"ר האופוזיציה. על פי דיווחים שונים, נתניהו אף לא מתכוון להגיע לקבלת עדכון מבנט כמתחייב בחוק כלפי יו"ר אופוזיציה.
וזה חבל מאוד. בימים הקרובים אמור בנט למנות ראש חדש לשב"כ, ואני מניח שהוא יתייעץ עם ראש השב"כ המכהן נדב ארגמן, עם שר החוץ יאיר לפיד ועם שר הביטחון בני גנץ.
השכל הישר והממלכתיות מחייבים שיתייעץ גם עם נתניהו, הן כראש ממשלה לשעבר שמכיר את הארגון ואת האנשים והן כיו"ר אופוזיציה. פעם זה היה ככה במינויים מהסוג הזה.
היה חשוב לשדר לעם ולנבחר שיש לו תמיכה רחבה ושהוא נבחר לאחר התייעצות עם ראש האופוזיציה, גם אם לא בהסכמה מלאה. חובתו של בנט כראש הממשלה הינה לחתור להשבת עטרה ליושנה, לחתור לממלכתיות בכל הכוח. אם יהיו לו שותפים באופוזיציה, זה מצוין, ואם לאו – יידע העם וישפוט.
3. ובינתיים, אל מול המאמצים הגדולים לחסן את הציבור, תוך הורדת הגילים לחיסון השלישי, מול המאמצים להימנע מסגר בחגי תשרי ומול הפגישות של בנט עם נשיא ארה"ב ועם נשיא מצרים א־סיסי, כל שנותר לראש הממשלה הגולה, הנופש עם רעייתו ובנו באתר יוקרתי מעבר לים, הוא לצייץ ולהפעיל צייצני משנה.
השבוע, לאחר פציעתו הקשה של סמ"ר בראל חדריה שמואלי, צייץ ח"כ דוד ביטן, שידוע בכך שאין מחסום בין לבו וראשו לפיו ולשונו, כי "נתניהו עשה שימוש פוליטי בחייל – והתחרט". הדברים נאמרו בשיחה ברדיו 103FM ועלו בציוץ בטוויטר, שנמחק כעבור זמן קצר.
נכון שבנט לא התכונן היטב לשיחה עם אביו של החייל, וששגה בשמו ולא ניהל נכון אותה נכון. זו טעות מביכה שיש להפיק ממנה לקח, אבל מול בנט התייצב ראש הממשלה לשעבר, שהוא לא פחות מאלוף העולם בריקוד אומנותי על שלוליות הדם - והכה שנית.
אני זוכר אותו מכה ביצחק רבין ז"ל מתוך שלוליות הדם בפיגועים בירושלים וברמת גן. אני זוכר אותו מול המצלמות בזירת הפיגוע בדיזנגוף סנטר, הולם בשמעון פרס ז"ל. ואני זוכר אותו עושה פוליטיקה זולה במצבים קשים וכאובים נוספים. זה לא רק נתניהו. יש לו לא מעט קאדטים. השבוע, בלילה אחד חסמתי 25 "ביביסטים", סרבני החיסון למיגור האלימות המילולית והשיח הרדוד, שעטפו אותי בנאצות. עם כל הכבוד ל"שיח" – בריאותי חשובה לי.
יש בקרבנו לא מעט אנשים שבטוחים שיש חיים אחרי המוות, אבל אין חיים אחרי נתניהו. הם נעים בין אמונה של כת משיחית, מוזנים ומזינים בתת־תרבות של פייק ניוז, בונים על הזיכרון הקצר של הציבור, ונתניהו ומרעיו מזינים אותם, מכוונים אותם ונוטעים בדעת הקהל שבנט ולפיד גם הביאו הנה את האיום האיראני, את הקורונה, את ההתבססות האיראנית בסוריה, את מעיפי העפיפונים בעזה ואת משבר האקלים, כמו גם את כל הרע והאסונות בישראל ובמזרח התיכון.
המחשבה שכיבו כאן את השריפה הגדולה ללא נתניהו לא מרפה ומיד תעלה הערכה שהשריפה עודנה בוערת והתקשורת מסתירה זאת מהציבור, כי אי אפשר לכבות שריפה בלי ביבי, אי אפשר להילחם בחמאס ללא ביבי, אי אפשר להימנע מסגר ללא ביבי ואי אפשר למנוע גרעין איראני ללא ביבי. וזו כבר כמעט "עובדה".
4. לפני שבוע פורסמה ב"הארץ" ידיעה מטלטלת על כך שצה"ל משלם ריטיינר קבוע לעורך ולמפעיל של עמוד האינסטגרם הפופולרי "אבו עלי אקספרס", כדי שישרת את יעדי התודעה של המודיעין ופיקוד הדרום. בדרך, כך מתברר, מותחים העמוד ועורכו גם דברי ביקורת ולעג על כתבים צבאיים ותיקים, תוך שהעמוד מקבל ידיעות בלעדיות שצה"ל חפץ בקידומן וכך הלאה.
קראתי והוכיתי בתדהמה. נער הייתי וגם בגרתי, עשיתי שנים בצמתים מרכזיים בצה"ל ובמערכת הביטחון ואני בקיא מאוד בחשיבותה של התודעה, אבל אצלי בדובר צה"ל, דוברות ותודעה היו שמן ומים. ככל הידוע לי זה כך גם אצל הדובר הנוכחי, שעד לפרסום לא ידע דבר על "המיזם" החדש של צה"ל, וכך גם קודמו - המשמש כעת כנספח בוושינגטון.
אז קראתי, רתחתי ובדקתי. מדובר בעמוד פופולרי עם עשרות אלפי עוקבים שייסד בחור בשם גלעד מאחד היישובים בנגב, שהיה קצין מודיעין צעיר במינהל האזרחי ושעדיין משרת במילואים.
במהלך שומר החומות הוא הסתובב בתוך מכלולי המודיעין והמבצעים בפיקוד הדרום כחתן בחופתו, מצד אחד מפעיל אתר פופולרי עם מידע ביטחוני וצבאי יוקרתי שמשמש גם כתבים וסוכנויות ידיעות, ומצד שני מקבל שכר מצה"ל ללא גילוי נאות, ומשמיץ כתבים צבאיים ונבחרי ציבור. בינתיים אומרים לי כי "הרמטכ"ל אביב כוכבי הורה לבדוק" ובפיקוד הדרום בודקים וכך הלאה.
הקרב על התודעה הוא חשוב, אבל הוא אמור להיות מכוון לאויבי המדינה ולא לכתבים צבאיים. המודיעין צריך להפעיל גורמים כאלה בחו"ל ובעולם הערבי ולא בישראל. וגם אם זה לא באחריותו של דובר צה"ל, הוא הגורם בעיניי שצריך להתייצב מול הרמטכ"ל וראש אמ"ן ולהתריע בפניהם: "התבלבלתם. עד כאן".
5. הייתי צריך להרחיק עד לקיבוץ סעד שבנגב, כדי לגלות שיש בישראל לא פחות ממאה זנים של תפוחי אדמה, שבאסם התבואה הענק שלנו מגדלים 600 אלף טונות של תפוחי אדמה ושאנחנו מובילים את המחקר והפיתוח של הענף בעולם. בחיי.
הזדמנתי לשם כדי להרצות בכנס חקלאים שמעבדים את האדמה עד לדונם האחרון לפני הגדר של עזה. לדבריהם, הם חיים "בין הקורנט לקורונה", בין האיום מטילי חמאס על הטרקטורים והכלים החקלאיים החשופים לירי, לבין שגרת המגיפה, בין שריפת השדות והמטעים לבין האמונה שהציונות ועבודת האדמה ינצחו.
אה, הם גם גילו לי שם מהו הזן החדש שיחליף את "הדוד משה", אבל ביקשו שאשמור את זה בסוד ובתמורה נתנו לי לנסות בבית.
שבת שלום לכולכם.