יום הכיפורים של השב"ס: בריחת המחבלים מכלא גלבוע חשפה כשל מערכתי בתוך הארגון

1. לכל ארגון יש "יום הכיפורים" שלו. לצה"ל הגדול, החזק ו"הבלתי מנוצח" זה קרה כמובן באוקטובר 73' עם הפתעה מודיעינית מוחלטת, עם צבא לא מוכן ולא מצויד ועם אלפי הרוגים. מהטראומה הזו צה"ל לא באמת התאושש עד היום.

לשב"כ היו אלה פרשות כמו רצח רבין, קו 300 ועוד, למוסד היו כשלים כמו ניסיון התנקשות בח'אלד משעל, גירוש אנשי הארגון מבריטניה, חשיפות מבצעיות בשווייץ ובקפריסין. למשטרה זה קרה בעקבות דוח ועדת זיילר ושורת פרשות מביכות של ניצבים שהודחו עקב עבירות מוסר. וכעת הגיע יום הכיפורים של הארגון הביטחוני הרביעי - שירות בתי הסוהר.

בריחת שישה אסירים ביטחוניים עם דם על הידיים ממשמורת בכלא גלבוע עוד תטלטל את הארגון הזה, ובצדק. האירוע החריג והחמור מאוד חושף כשל מערכתי, ואולי גם פעילות פלילית לכאורה של משתפי פעולה מתוך הארגון. אל הכשל המודיעיני המתמשך בתוך כותלי הכלא מתחבר מחדל אבטחה חמור, סוהרת שנרדמה בשמירה, איתור מאוחר של הבריחה וכתוצאה מכך אובדן "שעת הזהב" של המרדף אחר הנמלטים.

הריקבון נראה חמור. אט־אט נחשפים "הקלות", "עצימות עין", "פשרות" ושיתופי פעולה עם האסירים כדי להבטיח שקט תעשייתי. יום לפני הבריחה, שעוד תפרנס כאן סופרים ובמאי קולנוע, מבקש בכיר האסירים זכריא זביידי לעבור לתא אחר עם חבריו ואף אחד לא חושד בכלום, משל ביקש לעבור מחדר במלון הפונה לנוף אורבני אל חדר עם נוף לים.

בריחה שכזו מתוכננת לפרטי פרטים, והיא הקיפה, מלבד השישה, מספר שותפים בפנים ובחוץ: החפירה, הסלקת החול, בחירת העיתוי הנכון, קשר עם גורמי חוץ לאיסוף, מילוט והטעיה, דירות מסתור ועוד. ומודיעין הכלא ומודיעין השב"ס? נאדה!

לצד הנזק הביטחוני הכבד והנזק התדמיתי, שהופך את ישראל ואת השב"ס ללעג ולקלס בעיני ארגוני הטרור והאסירים, ולצד ההוצאות הכבדות והמאמץ הביטחוני של סריקות וחיפושים - מדובר ברשלנות פושעת ומתמשכת של חלקים בשירות בתי הסוהר ובהפרת אמונים של הארגון כלפינו, אזרחי ישראל.

אינני יודע אם יתפסו את המחבלים, מה יולידו ממצאי התחקיר והחקירה, ומה יהיו המסקנות המערכתיות והאישיות. מה שאני כן יודע הוא שאירוע יום כיפור שכזה עתיד לעשות טוב לארגון, לטלטל אותו, לנער אותו, לחדד אותו ולהביא אותו לבחינה מהיסוד, לשינוי נהלים, ערכים ופקודות. זה מה שקרה לצה"ל, למוסד, לשב"כ ולמשטרה, זה מה שקרה לשורת חברות ותאגידים שנקלעו למשבר חמור, וזה מה שצריך להבטיח שיקרה גם לשירות בתי הסוהר.

יש כעת צורך בחקירה יסודית של השב"כ והמשטרה, כדי לוודא שלא היה שיתוף פעולה משמעותי מתוך סגל הכלא. יש צורך ב"תחקיר שיפודים" של המשרד לביטחון הפנים ושירות בתי הסוהר, ואולי גם בוועדת חקירה ממלכתית שעיקרה דיווחי אמת, תחקירי אמת ולקחי אמת. יש צורך באמינות, שקיפות, שיתוף ויכולת להודות בשגיאות ובתקלות ולהציג תיקון כללי, ויש צורך בהגברת הפיקוח של הכנסת על הדרג המבצעי. זהו כלי שהולך ונעלם בתהליך רב־שנתי ומביא לידי ביטוי חולשה גדולה של הכנסת אל מול הממשלה וסוכנויות הביצוע שלה.  

2. אלו הימים הנוראים של חשבון הנפש. עשרת ימי תשובה. כל אחד מחויב בהם, בינו לבין אלוהיו, ובמקרה של נבחר ציבור גם בינו לבין בוחריו.
כשהוא נופש עם משפחתו בהוואי, נדרשתי אני בהתנדבות לחשבון הנפש המתבקש של בנימין נתניהו: מנהיג ותיק, חזק, מוכשר, רב־הישגים ורב־שנים בשלטון, אבל גם נאשם בפלילים, זחוח, מסית ומשסע, שמצא את עצמו בדרך ללא מוצא שאליה הכניס את עצמו ביודעין, מתוך ביטחון עצמי מופרז והערכת מצב שגויה.

וככה בערך זה אמור להיות: "אני צריך לעכל עדיין את המציאות החדשה. הם כבר מעבירים תקציב, ממנים אנשים ומתבססים בשלטון, כולם פותחים להם דלתות, גם הנשיא ביידן (טעיתי לגביו), גם המלך עבדאללה (למה הייתי צריך להרגיז אותו עם קבלת הפנים למאבטח?) וגם א־סיסי.
"אני צריך להחליט בקרוב מה אני עושה: נשאר ראש אופוזיציה וחבר כנסת? או זז הצדה ונותן לשורת הגלמים הללו בליכוד להבין מה הם שווים בלעדיי? אני לא בטוח שהם מבינים. ראיתי את הפרצוף שלהם כשאמרתי שלדעתי היורשים שלי הם רון דרמר או יוסי כהן. נהניתי מכל רגע. הם חושבים שאני לא יודע מה הם אומרים עליי רגע לפני שאני נכנס לחדר? הם מריחים פגר פוליטי.

"אני באמת חושב שטעיתי בנוגע לבני גנץ וגבי אשכנזי. הם אנשים טובים והיו שותפים מעולים יותר מכל החרדים והאחרים. הייתי ראש הממשלה של שניהם כרמטכ"לים. הם היו תמימים, ואני שועל ותיק. הם רצו בטובת המדינה, ואני בטובתי. הם אפשרו לי גם להקים ממשלה וגם להיות ראשון ברוטציה ואני חטאתי כלפיהם - לא יכולתי לשאת את המחשבה שאתן לגנץ רוטציה ואהיה ראש ממשלה חליפי ושר חוץ - והנה אני חבר כנסת. הייתי בטוח שאשחזר בהצלחה את מה שעשיתי לשאול מופז ולקדימה. לא הייתי צריך למדר אותם מ'הסכמי אברהם'. מה כבר היה קורה לו הייתי מזמין את שרי החוץ והביטחון שעה קודם לכן ומעדכן אותם על ההודעה הצפויה?

"אבל רציתי להשפיל אותם, שישמעו ברדיו, לבזות אותם ולשים אותם ללעג ולקלס. טעיתי. טעיתי גם כשלא עדכנתי אותם ואת הציבור על ההסכמה למכירת 35F לאיחוד האמירויות. זה היה הופך אותי למנהיג חזק. טעיתי גם בעניין הצוללות למצרים ובאי־עדכונם של שר הביטחון והרמטכ"ל. כן, אני יודע, הם עובדים כעת על ועדת חקירה ממלכתית שיכולתי למנוע את הקמתה אילו הייתי פועל כמתבקש. טעיתי גם לגבי גדעון סער, יכולתי למנות אותו לשר, לתת לו קצת יחס ואהבה. כן, זה הבית שלי בבלפור שהשפיע עליי.

"הייתי מנהיג דגול, מהמנהיגים הטובים בעולם - כך אמרו אחרים. עברתי במשך הכהונה את דוד בן־גוריון הענק, ואני נותרתי קטן: בודק מי משדר מה באיזו שעה ואיפה מגישה גאולה אבן, מי הכתב הפוליטי בגלי צה"ל ומי יהיה השגריר בהודו. בגללו עיכבתי מינויי 35 שגרירים במשך שנה.
"טעיתי בהסתה נגד התקשורת, חשבתי שהליכודניקים 'יעופו' על זה ושזה ייתן לי נקודות - אבל זה שלח אותי הביתה ביחד עם הציוצים של בני יאיר.

"טעיתי גם בנוגע ליחס למפלגה הדמוקרטית בארה"ב. שמתי את כל הביצים אצל הרפובליקנים ביחד עם שלדון אדלסון ודונלד טראמפ והאוונגליסטים של רון דרמר. הזנחתי את יהדות ארה"ב הלא אורתודוקסית, חשבתי שהם מתבוללים והפריון נמוך - אבל הם דווקא באוניברסיטאות ובממשל, במכוני המחקר, בתקשורת ובבתי המשפט. החזקתי בוושינגטון 'שגריר פרטי' לרפובליקנים, לאורתודוקסים ולאוונגליסטים.

"והנה, גם כשאני בחופשה בהוואי לאחר שנים של עבודה קשה, מפרסם המבקר החיוור שמיניתי - איך קוראים לו - מתניה משהו, דוח חמור על תפקודי בקורונה. בושה וחרפה. הוא בטח רוצה להראות כעת שהוא לא נאמן לי כדי למצוא חן בעיני בנט ולפיד. כמו רוני אלשיך, אביחי מנדלבליט ואחרים. כולם מפחדים מהתקשורת.

"ויש לי גם משפט. זה ייקח שנים, ואני יודע שתיק 2000 ו־4000 זה יחסית שטויות, ועם 1000 אני אתמודד. יותר ויותר אומרים לי שעשיתי טעות כשלא הגעתי לעסקת טיעון. לא יודע.

"בגלל כמה מתנות הם פספסו מנהיג גדול וחזק והם עוד יצטערו על זה. עכשיו רק חסר לי שמישהו יצטט אותי או ינסה לתאר מה אני חושב. אני אכחיש הכל ואומר שזה תעלול נוסף של השמאל הקיצוני והתקשורת כדי לפגוע בי ובמשפחתי. "לקראת החג צילמתי סרטון אופטימי והודיתי לצה"ל, למוסד, לשב"כ, למשטרה, לרופאים ולאחיות, וכמובן לציבור. כאילו שאני עדיין ראש הממשלה. אומרים שלציבור יש זיכרון קצר. לך תדע".