לפעמים, כל מה שצריך הוא מאורע אחד שיאיר את החיים

לפעמים, כל מה שצריך הוא מאורע אחד שיאיר את החיים. באמת שנדמה היה לי שלא יכול להיות פה יותר משוסע ויותר משוגע. הרי ברור שנִצים־נִצים ברא אותנו. ערבים ויהודים, חרדים וחילונים, ערבים נוצרים ומוסלמים, יהודים חרדים ויהודים רפורמים, אוכלי בשר וטבעוניים, אנשי מפלצת הספגטי המעופפת וצליאקים שהגלוטן הוא אויבים, ועוד מי יודע כמה פלגים וחזיתות.

אם לא הספיק כל הטוב הזה, הצטרפה ההפתעה הארוזה בשמה הפופולרי "קורונה" והוסיפה עוד חזית, בין המתחסנים למתנגדי החיסונים. ובגלל שזו הפתעה נבזית במיוחד, היא ארגנה עוד תת־קבוצה של "מנועי חיסון". כמה מעייפים יכולים החיים באופן כללי, כמה מתישים הם יכולים להיות כאן, בישראל. לכל אחד יש מה לומר.

"חופש הביטוי", אומרים לי אחרי שמשליכים עליי מילים שבקלות יכלו לעבור באסלה עם חצי מכל הדחה. איך בכלל אני מעיזה הרי להעלות בדעתי מחשבות שונות ממה שטוקבקיסט מרושע חושב לעצמו. מי אני בכלל, שאני חושבת שמותר לי לחשוב לבד. אפילו ילדים למדו לשתוק ולא להביע את דעתם בקול, כי אוי ואבוי להם לחשוב אחרת ממי שעומד מולם.

ואף על פי שזו ממש סכנה, להחזיק בדעה אחרת, פעם אחר פעם אני מקפידה להזכיר לעצמי שאסור לומר נואש. הרי התרבות היהודית מבוססת כל כולה על העלאת שאלות. אני מסתכלת בקנאה על חז"ל בתלמוד, איזה יופי של נודניקים הם ידעו להיות. מתפלמסים על סוגיות גבוהות ולפעמים על סוגיות שנראות לנו האזוטוריה שבאזוטריה, כמו למשל עיסוקם הרציני בחשש שמא אדם טס על גמל פורח.

לפני שבלוטות היוהרה יתחילו לפעול, אני רוצה להזכיר שיש גם ניסויי מחשבה פילוסופיים מוסריים שנלמדים ברצינות תהומית, כשעיקר תכליתם לדון במצבים לא מעשיים. למשל, "דילמת הקרונית" שמאפשרת לבחור בין שתי אפשרויות. האחת גרועה, השנייה ממש גרועה: חמישה אנשים נמצאים על מסילת רכבת. מעליהם עומד איש גדול ממדים וצופה בנוף.

הרכבת שועטת לעבר חמשת האנשים והדבר היחיד שיעצור אותה הוא האיש השמן. לשם כך כמובן תצטרכו לדחוף אותו לעבר הרכבת. האם יהיה נכון לשלוח אותו אל מותו כדי להציל חמישה אנשים אחרים?

אני חוזרת אל חז"ל. לא תמיד שוררת ביניהם הסכמה. לפעמים הם מגיעים למסקנה שהם "תיקו" או "פלוגתא". הכל מותר אצלם, חוץ מלבזות את האחר. הכל מותר, כי חידוד המחשבה והרב־שיח המפרה הם לב העניין, ויש עוד דבר: העבודה על היכולת להבליג ולשתוק, גם אם נדמה שמי שעומד מולם מדבר דברי הבל מוחלטים. כאן כבר הגענו אל חיזוק השריר שמכבד דעה הפוכה לחלוטין. לא קל, אבל כנראה שאפשרי.

כל כך אפשרי, שאפילו בתפילת שמונה עשרה אומרים שלוש פעמים ביום "ולמקללי נפשי - תידום". במילים אחרות: קצת שקט. כן, גם מול מקללי נפשי. אבל חכמינו הם מזמן ז"ל, כך שאנחנו נותרנו בעיקר עם כבודה מעיקה, מבהילה וסותמת מוחות שאיתה יותר מדי אנשים יוצאים לרחוב מדי בוקר.

עם הכבודה הזו אנחנו שולחים את הילדים שלנו לעולם. ואחד מהילדים האלה חזר בערב החג מחדר הכושר כשהוא חיוור ומבוהל. הוא היה עד להתמוטטות של אחד המתאמנים. דום לב. בום טראח, על הרצפה. המציל בשאר רץ אליו והתחיל בתהליך ההחייאה. הוא הוציא דפיברילטור ולא הפסיק. אליו הצטרפה מתאמנת נוספת, אחות במקצועה.

אחר כך הגיעו צוותי מד"א ואיחוד הצלה ולא הרפו. מכות חשמל, הכל כלול. האיש חזר לחיים. אחר כך הבנתי שמדובר באדם שעוסק בעצמו במלאכת קודש בבית חולים לילדים פגועים. יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, בעלי דעות שונות ותפיסות עולם אחרות, התכנסו ברגע דחוס ומשמעותי שהצליח לפרוק מנשקה כבודה טעונה. לפעמים, כל מה שצריך הוא מאורע אחד שיאיר את החיים.

בדק בית

יש לי חיבה מיוחדת לדברים שנולדים בגלל צורך שעולה מהשטח. כך באו לעולם החוברות הידידותיות שחיבר מנחם מושקוביץ משק ללימוד אנגלית. אל החוברות הוותיקות, "מעברית לאנגלית", "איך מבקשים באנגלית" ועוד, הצטרפה לאחרונה "המילים הראשונות באנגלית" לתלמידי כיתות ג' וד' שהחמיצו כל כך הרבה בשנת הקורונה, ובה כ־300 מילים.

מושקוביץ עצמו הוא מורה שלמד אנגלית לראשונה רק בכיתה ט' ומתוך היכרות עם הקשיים פיתח שיטה שבה שלבי ההתקדמות מותאמים להיגיון של התחביר בעברית, מה שהופך את הלימוד לנהיר וקל. חוברות ללימוד אנגלית מאת מנחם מושקוביץ משק. 20 שקלים. להשיג ב־050־8734287.

קריאה ראשונה

חיוך רחב ומלא נחת. זו התגובה המיידית והמתמשכת לספרי "גילי", סדרה שנכתבה ואוירה על ידי שרה סנשז בבלגיה, בשפה ההולנדית. במקור, שמו של גיבור הספרים הוא ארתור, אבל עם רכישת הזכויות על ידי ההוצאה הישראלית מטר, הוא זכה לשם הישראלי גילי (לא ברור מדוע בגרסה המתורגמת אי אפשר למצוא את שמה של היוצרת). גילי הוא חתלתול שנתקל בכל אחד מספרי הסדרה במצבים שכל פעוט מכיר: בספר אחד עליו להיפרד מהמוצץ למורת רוחו.

סדרת ספרי "גילי", הוצאת מטר. נוסח עברי: נעמי בן־גור. 84 שקלים