1. שכר ועונש
כצפוי, בהצבעה בכנסת שלשום נפלה הצעת החוק של שר הכלכלה לשעבר ח"כ אלי כהן להצמיד את שכר חיילי החובה למחצית השכר הממוצע במשק. לפני ההצבעה ניסה כהן לשכנע במסדרונות הכנסת את שר הביטחון בני גנץ לתמוך בהצעה. עם זאת, ניגוח הקואליציה מעולם לא הזיק לחבר אופוזיציה. גנץ הודה בפני כהן כי מדובר בנושא חשוב, אך הסתפק בהבטחות שהנושא יטופל מבלי להתחייב מתי.
הנושא כרוך בהרבה פופוליזם ומעט עובדות. ראשית, חשוב לציין שחיילי חובה לא מקבלים באמת משכורת. אין להם הפרשות סוציאליות או פנסיה. משולמים להם "דמי קיום", מעין קופה קטנה שנועדה לספק את ההוצאות השוטפות. חיילים המשרתים בסדיר אינם מיליציות, שכירי חרב או פלנגות המקבלים שכר עבור שירותם. חיילים קרביים או כאלה המשרתים ביחידות עילית לא עושים את זה בשביל משכורת - הם יכלו לא להתנדב לשרת שם.
ועל אף זאת, לאופוזיציה היה עניין לנגח את הקואליציה על גבם של החיילים. ח"כ יואב קיש ניסה לאתגר בישיבת ועדת הכספים השבוע את שר האוצר על שאינו עומד בהבטחת הבחירות שלו בנושא. אביגדור ליברמן הגיב בכעס ואמר כי "חיילי הסדיר צריכים להבין שיש כמה חברי כנסת שהם פשוט שקרנים". שר האוצר רתח על קיש, שהיה בעבר ממובילי מחאת המילואימניקים, אבל לאחר בחירתו לכנסת נעלם בנושא יחד עם הליכוד. לו הליכוד היה מעוניין הוא יכול היה להעלות את שכר החיילים כשהיה בשלטון, אך בשנים האחרונות לא היה תקציב, וגם סדרי העדיפויות היו שונים.
אגב, לטעמי אין מקום לעדכון הוצאות החיילים. שכר חיילי החובה הועלה ב־2016 ביוזמת שר האוצר לשעבר משה כחלון, שהתעקש והכניס את הנושא כחלק מההסכמים הקואליציוניים לפני הצטרפותו לממשלה. עלות המהלך הסתכמה ב־700 מיליון שקל לשנה. חיילי העורף קיבלו תוספת של 50%, והתשלום הגיע ל־810 שקלים לחודש. דמי הקיום לחיילים קרביים זינקו ב־100% ל־1,620 שקל לחודש. שר הביטחון דאז בוגי יעלון התנגד בתוקף לתשלום וטען שבמקום ההעלאה יש להשתמש בכסף לקרן שתעמוד לרשות החיילים לאחר שחרורם. התנגדותו נדחתה והמהלך אושר.
כעת אין סיבה להעלאה נוספת, ואם בכל זאת רוצים להעלות, מן הראוי שהדבר ייעשה על חשבון תקציב הביטחון. ההתקפות בנושא כוונו נגד ליברמן, אבל הכתובת האמיתית היא גנץ. תקציב הביטחון הועלה ביחס לתקציב שאושר לפני 3.5 שנים ב־7 מיליארד שקל. התקציב, שעמד בתחילת השנה על 55.3 מיליארד שקל, יגדל ב־2021 ל־57.8 מיליארד שקל, והוא כולל תוספות שהוכנסו ביוזמת גנץ המיועדות לרווחת החיילים.
התוכנית "נפש אחת", שנועדה לסייע בשיקום נכי צה"ל בעקבות המקרה הקשה של איציק סעידיאן ושגובשה בשיתוף זיו שילון, תעלה כמיליארד שקל. שר הביטחון גם "הלבין" הוצאה שנתית של 1.3 מיליארד שקל עבור "תוספת הרמטכ"ל" להגדלת פנסיות אנשי הקבע. יוזמה נוספת לשיפור רווחת החיילים הייתה תוספת של 100 מיליון שקל לתוכנית "ממדים ללימודים" למימון תואר ראשון לחיילים משוחררים. ואחרי כל אלה, קשה להתפלא מדוע רק לחיילי החובה לא נשאר מאיפה לתת.
לו גנץ היה לוחץ, ניתן היה למצוא את ה־900 מיליון שקל למימון התוספת באחד מסעיפי התקציב. אבל גנץ לא רצה, כי גם כך הוא הגזים עם הדרישות. בכל מקרה, לא בושה להודות שגם תקציב המדינה אינו בור ללא תחתית. לו החיילים היו מקבלים את הכסף, הבאים בתור היו המורים, הרופאים, המטפלות, עובדי המנהל והמשק וכל האחרים. מי שיצא "הילד הרע" בסיפור היה ליברמן, אבל הכתובת היא משרד הביטחון.
2. מינויים במחסור
שר החוץ יאיר לפיד בישר השבוע על סדרת מינויי שגרירים בשירות החוץ. לאחר שנים שהעסק היה תקוע, טוב שסוף־סוף מישהו ייצג את האינטרסים של ישראל בבחריין, במדינות אפריקה או בהודו.
בניגוד לשירות הדיפלומטי, מינויים רבים בשירות הציבורי תקועים, והציבור הוא שמשלם את המחיר. עו"ד מיכל הלפרין, הממונה לשעבר על רשות התחרות, הודיעה על פרישתה ב־23 במאי 2021 והיועצת המשפטית מיכל כהן מונתה כממלאת מקומה. מאז עברו יותר מארבעה חודשים ועדיין אין מינוי קבוע. ב־1 באוגוסט 2021 מונתה ועדה לאיתור מנהל חדש בראשות מנכ"ל משרד הכלכלה רון מלכא, אלא שמאז ועד היום לא כונסה הוועדה אפילו לישיבה אחת. החגים היו תירוץ אפשרי, אבל לא סיבה מספקת.
האירועים במשק לא מחכים. השבוע נודע שנייקי העולמית תבטל את מכירת המותג בחנויות בישראל והוא יימכר בלעדית על ידי הראל ויזל (באמצעות חברת פוט לוקר). יש כאן עבירה לכאורה על חוקי ההגבלים: האם ויזל לא הפך למעצמה קמעונאית המצריכה חשיבה ביחס לפיקוח על פעילותו? אולי כן ואולי לא, אבל מישהו ברשות התחרות חייב להתייחס לכך ולהחליט איך לשמור על האינטרסים של הציבור. בינתיים נודע שוועדת האיתור תתכנס לישיבתה הראשונה ביום שני הקרוב (11 באוקטובר). יש לקוות שתפקיד המנכ"ל יאויש עד סוף החודש.
גם איוש תפקיד מנהל רשות החברות הממשלתיות תקוע. המנהל הקודם ינקי קווינט פרש כבר בקיץ 2020 לטובת ניהול רשות מקרקעי ישראל, ומאז לא מונה מחליף. אחת הסיבות היא ויכוח על תנאי הכשירות הנדרשים מהמועמד. מנהל הרשות אמור לקדם את הפרטת החברות הממשלתיות, כך שבשלב זה מכירת חברות כמו התעשייה האווירית או הדואר תקועות. בנוסף יש צורך לפקח עליהן ולבחון את הרכב הדירקטוריונים שלהן. אלא שלמרבה ההפתעה אין דירקטורים, כי נבחרת הדירקטורים פוזרה. בתשובה שניתנה השבוע לבג"ץ צוין שקיימת כוונה להחיות אותה מחדש. נחיה ונראה.
היעדרה של הנבחרת לא הפריע לנסות להצניח לתפקיד יו"ר חברת החשמל את מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר אמי פלמור, שכשירותה לתפקיד מוטלת בספק. כממלא מקום מנהל רשות החברות הממשלתיות משמש מנכ"ל משרד האוצר רם בלניקוב. אלא שאין כמו הזמני כדי להפוך לקבוע.
גם מחליף להראל לוקר כיו"ר התעשייה האווירית עדיין לא נמצא. השר לשעבר עמיר פרץ הוזכר כמועמד אפשרי, אך ספק אם הוא עונה על הקריטריונים.
3. השינוי מתקרב
הודעת הריבית של בנק ישראל, שנותרה כצפוי ללא שינוי על 0.1%, נמסרה אתמול בערב במסיבת עיתונאים חריגה שערך הנגיד פרופ' אמיר ירון. השארתה ללא שינוי נחזתה בתחילת השבוע על ידי כל האנליסטים. הנגיד שב בשבוע שעבר מביקור ראשון זה שנתיים בארה"ב, שאותו ניצל לפגישה עם בנו המתגורר שם. בפן המקצועי, חשיבות הביקור נוגעת לתובנות שקיבל במסגרת שיחות שניהל במפגש מקוון עם נגידים החברים בבנק הבינלאומי לסילוקין (BIS). השאלות המרכזיות שעלו נוגעות לאינפלציה, לריבית ולקשר ביניהן. האם האינפלציה הגבוהה יחסית בארה"ב (יותר מ־5% לשנה) זמנית, קבועה, או שיש שילוב בין גורמים חד־פעמיים לגורמים קבועים? התובנה היא שהאינפלציה האמריקאית בעלייה, אבל לא סביר שתישאר לאורך זמן ברמתה הנוכחית. ההנחה היא שאינפלציית הבסיס האמריקאית היא 2%־2.5% לשנה.
האינפלציה בישראל ב־12 החודשים האחרונים מגיעה ל־2.2%, ולראשונה זה שמונה שנים היא גבוהה מהיעד הממשלתי הממוצע. השארת הריבית מוסברת במצב המשק: נגיף הדלתא מראה אומנם סימני דעיכה, אבל הקורונה לא נעלמה לחלוטין. על אף סימני האופטימיות, העלאת הריבית בעיתוי הנוכחי, כשהמשק בתנופת התאוששות, עלולה לפגוע בצמיחה. אלה המסרים שמשדר הנגיד גם למערכת הבנקאית.
וחוץ מזה, המשק הישראלי בצרות טובות. שר האוצר בישר השבוע בכנסת על עודף של 13.2 מיליארד דולר במאזן השוטף במחצית 2021. משקיעים זרים מגיעים לישראל, מוכרים דולרים וקונים שקלים. אקזיטים ועסקות מיזוג בהייטק הפכו למעשה שכיח. השקל הפך לאחד מחמשת המטבעות החזקים בעולם. לכן כל ציוץ של העלאה בריבית בישראל עלול לחזק את השקל עוד יותר ולפגוע ביצוא. מהסיבה הזו הנגיד השמרן לא יעז לעשות שום מהלך לפני שמהלך דומה ייעשה בארה"ב על ידי הנגיד האמריקאי.
אלא שגם פרופ' ירון אינו יכול להתעלם מההשפעות הקטלניות של הריבית על ההשקעות, ומדובר בניפוח המחירים הפיננסיים ובעיקר במחירי הדיור. לשני אלה עלולות להיות השפעות חברתיות שליליות. הבועה המתפתחת בבורסה עלולה לגרום עם פיצוצה לנזקים, בעיקר לחוסכים לטווח הארוך. הם עלולים להיבהל, כפי שהיה בתחילת משבר הקורונה, ולמכור בהפסד. בתחום הדיור, עליות המחירים (כ־8% בשנה האחרונה) מביאות להרחבת פערים ויוצרות קשיים לזוגות הצעירים. העלאת הריבית היא צעד בדוק לפתרון שני המשברים, אבל המהלך צריך להיעשות באותה הזהירות שקיפוד עושה אהבה.
4. האנרגיה של רוזן
יוסי רוזן, יו"ר המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה, פועל בתקופה מאתגרת. מחירי הנפט בעולם ממריאים ל־80 דולר לחבית ומחירי הגז משתוללים ל־30 דולר ליחידת חום, אך בישראל הכל רגוע, יחסית כמובן. "ידעתי שמחירי הנפט בעולם בכיוון של עלייה, אבל בהחלט הופתעתי מעוצמתה. גם המחסור בדלק בתחנות בבריטניה מפתיע לחלוטין", אומר רוזן.
מה ההסבר לזינוק במחירי הדלק והגז?
"הגידול בביקוש לאחר הקורונה הוא הגורם המרכזי, לצד צמצום ההיצע מצד יצרנים כמו מדינות הקרטל של אופ"ק. אלה מוסברים בעלייה במחירי התובלה היבשתית והימית. גם מקורות אנרגיה חלופיים, כמו אנרגיית הרוח באירופה, הצטמצמו, וחלק מטורבינות החשמל הושבתו. הקורונה והסגרים בעולם צמצמו את כמות הנהגים להובלת דלק, ותחנות דלק נסגרו. הבעיה בבריטניה הוחרפה בעקבות הברקזיט. הכל יחד גרם כאוס ועלייה משמעותית של מחירי הדלק והגז".
כיצד זה משליך על המחירים בישראל?
"יש להבדיל בין הדלק לבין הגז. מחירי הדלק בישראל עלו בחודשיים האחרונים כתוצאה מעליית מחירי הדלק בעולם. הנהגים משלמים הרבה יותר בגלל הצמדת המחיר בישראל למחירי הנפט בעולם. אבל צריך לומר ביושר שהנהגים הפכו לפרה חולבת מבחינת האוצר. מרכיב המיסוי על הבנזין עומד על כ־65% מהעלות הכוללת, וזה לא קיים כמעט בשום מדינה בעולם. בניגוד לעולם, שם חלק מהמדינות צמצמו את רכיב המס כדי למתן את עליית המחירים, אנחנו כמעט אלופי העולם. האוצר היה יכול להקל על הנהגים באמצעות הפחתת רכיב המס. מכונית בישראל כבר מזמן אינה מוצר מותרות. לא רק שזה לא קורה, אלא שבאחרונה האוצר צמצם את ההנחות על השימוש בסולר".
בעבר הייתה ביקורת שמחיר הגז שאנחנו משלמים גבוה מדי. גם היום המחיר גבוה יחסית לאלה המקובלים במדינות שאינן יבואניות גז אלא יצרניות.
"אולי בעבר זה היה נכון, אבל אם לוקחים את הגז, שהוא מקור אנרגיה משמעותי יותר, אנחנו נהנים מיציבות מוחלטת במחירים, וזה בזכות מתווה הגז. חברת החשמל משלמת בזכותו מחירי גז מהנמוכים בעולם, וגם צרכני אנרגיה גדולים של תחנות התפלה וכוח ומפעלים גדולים. ביחס להשוואת מחירים מול מדינות העולם, גם בקרב יצרניות גז כמו ארה"ב, ואפילו רוסיה, המחירים גבוהים יותר. אני אומר חד־משמעית שמחיר הגז אצלנו הוא מהזולים בעולם. ללא מתווה הגז ופיתוח שדה 'לווייתן', היינו היום בצרות צרורות. בזכות ההסכמים ארוכי הטווח אנחנו נהנים מיציבות, ומחירי חברת החשמל, שנחשבו בעבר גבוהים, היום הם מן הנמוכים. ניצלנו מעליית מחירי הגז בעולם בזכות ההסכמים ששומרים על הצרכנים המקומיים. גם בעבר הייתה תקרת מחיר. לו חברות הגז היו חופשיות עם המחירים, מחירי הגז היו היום כפולים ומשולשים".
האם מחירי האנרגיה המאמירים לא יעמידו בסכנה את טרנד האנרגיה הירוקה, ועלולים להוביל לחידוש ייצור אנרגיה מזהמת?
"לצערי, גם בממשלה החדשה נתקלנו במקהלה של רצון להוכיח שאנחנו מדינה עוד יותר ירוקה ושבעתיד הגז או הדלק ייעלמו לטובת אנרגיה מתחדשת. המציאות מוכיחה שכמות האנרגיה המתחדשת מוגבלת. חוץ משמש, כמעט אין רוח, ומצד שני - הביקוש לדלק ולגז רק ילך ויעלה. הדלק המסורתי, המכונה דלק פוסילי, לא ייעלם, למרות שאני תומך בפיתוח מקורות חלופיים כמו מימן או תחליפי דלק. מדיבורים על אנרגיית שמש לא תהיה לישראל אנרגיה. אני שמח שבתקציב החדש הוכנס פיקוח מסוים על הרגולציה שתבטיח את הביטחון האנרגטי. הרגולציה בתחום האנרגיה נוראית. היום מקשים במיוחד על תנועת מכליות דלק. צריך רגולטור־על שיפקח על הרגולטורים. אני לא שולל רגולציה, בתנאי שתהיה מידתית".
אבל בוא נודה שכיו"ר מכון האנרגיה האינטרס שלך הוא לקדם את חברות הדלק המסורתיות על חשבון האנרגיה המתחדשת.
"מכוון האנרגיה הוא מכון מקצועי שלא נהנה מהרווחים. תפקידו הוא לראות מה קורה בעולם ולספק את המידע והתובנות מכך. ברור שהאינטרס שלנו הוא שהאנרגיה תהיה ענף המוביל בצמיחה ושתהיה אנרגיה נקייה. ואכן החברות, ובראשן בתי הזיקוק, פעלו בעשור האחרון לשיפור פליטות החומרים המזהמים, ופועלות שהסביבה תהיה נקייה יותר. בוודאי שיש לנו אינטרס, אבל המטרה העיקרית היא להבטיח את הביטחון האנרגטי של המדינה, תוך שמירה על סביבה לא מזהמת".
מה דעתך על תוכניות משרד האנרגיה להגדלה ניכרת של השימוש באנרגיה ירוקה?
"התוכנית הולכת בכיוון הנכון, אבל מבחינת לוחות הזמנים היא לא ריאלית. אני לא רואה מצב שב־2030 לא יהיה שום דלק פוסילי (מסורתי). זה יקרה אולי ב־2050, אבל גם זה לא בטוח. מדובר על שוק המבוסס על אנרגיה נקיות, עם דגש על שימוש ברכבים חשמליים, אבל גם החשמל נוצר משימוש באנרגיות מזהמות לכאורה לא פחות מאנרגיות חלופיות. אני לא מאמין שכולנו ניסע בעוד שמונה שנים במכוניות חשמליות בלבד כמו שחושבים במשרד האנרגיה. אני מעריך שייסעו גם במכוניות רגילות, גם ברכב חשמלי וגם ברכב מימני. המכונית החשמלית בתקופת בטר פלייס הייתה רעיון מדהים, והיא הקדימה את זמנה בגלל הסוללה. השימוש במכוניות חשמליות יתרחב כשהשימוש יהיה מבוסס על חשמל נקי במחיר סביר. זה קשור במדיניות המיסוי. אני לא רואה איך המדינה מוותרת על ההכנסות כיום ממיסוי דלק ואגרות, וזה יפגע במכוניות החשמליות. לכן מוקדם עדיין להספיד את בתי הזיקוק, תחנות הדלק ואסדות הגז".
האם אתה תומך ביצוא גז?
"בהחלט כן, ואזכיר שכבר קיים יצוא לירדן, למצרים ולרשות הפלסטינית. ישראל חיה על יצוא הדרים, כימיקלים, תעשייה, הייטק, שירותי תיירות וציוד ביטחוני. אין סיבה לא לאפשר יצוא גז. במה הוא שונה? יצוא הגז תורם לא רק כלכלית, אלא גם מבחינה גיאופוליטית, וזה כבר ידוע. לטענות של אלה שקראו להשאיר את הגז באדמה והיום טוענים שאין מספיק גז - אין שום אחיזה. אין לי ספק שאם יהיה יצוא, יהיה תמריץ לחיפושים וגילויים של מקורות גז חדשים".
עם הפעלת מתווה הגז הבטיחו לנו שקרן העושר תפעל עד 2021 ושהיא תצבור מאות מיליארדי שקלים. בפועל אין קרן ואין עושר.
"אני לא מכיר את הדוחות הכספיים של חברות הגז, אבל ייתכן שבנו מגדלים באוויר על סמך נתונים מוגזמים. ברור שמכירות הגז ללא יצוא פוגעות בהיקף הקרן. ועדיין יצרני הגז משלמים למדינה תמלוגים ומס הכנסה. קרן העושר צוברת כסף רק לאחר שהחברות כיסו את השקעות העבר שלהן בקידוחים. מי שבנה על מאות מיליארדי שקלים טעה, לפחות בלוחות הזמנים. אבל הקרן מצטברת בהדרגה. אני מעריך שלאחר שיכסו את ההשקעה בקידוח 'לווייתן' הקרן תתחיל לצבור כסף".