1. שוק החלב: כיצד קורה שנוצר מחסור במוצרים כה בסיסיים כמו חלב וגבינות לבנות, לא של מספר ימים, אלא בעיית מחסור שנמשכת כחודש? תירוצים יש למכביר, כמו חגים שגזרו מיעוט בימי עבודה וכנגזרת בימי ייצור במהלך חודש ספטמבר. אלא שהחגים חלפו להם, והמחסור גלש גם לתחילת אוקטובר. נדמה לי שכל אחד הבחין שלעומת המחסור היחסי בחלב רגיל במחיר מפוקח, יש דווקא שפע יחסי במוצרי חלב אלטרנטיביים שעולים יותר מחלב רגיל. וזו הכלכלה: כשהביקוש נותר קשיח וההיצעים התייבשו, פונים למוצרים תחליפים בלית ברירה - מוצרים בלי פיקוח ויותר יקרים. האם זה היה מתוכנן ומתואם על ידי השחקנים בשוק? אין לכך שום הוכחה - אבל זו התוצאה בחודש האחרון.
אני רוצה להצביע על תכנון אחר שידוע וברור: תכנון שוק החלב על ידי הפקידים. כזכור, התמיכה בחקלאות נחלקת לשני סוגים עיקריים: תמיכות ישירות בחקלאים, בעיקר באמצעות תמיכה תקציבית, ותמיכות עקיפות באמצעות מכסות ומכסי מגן שלהן פוטנציאל גבוה של עיוות השווקים. על פי האוצר, והוא צודק, ארגון הסחר העולמי וארגון ה־OECD ממליצים על תמהיל תמיכות המורכב בעיקר מתמיכות ישירות, ובפרט תמיכות שאינן תלויות בכמות הייצור, וצמצום תמיכות עקיפות מעוותות. בענפי החי, הממשלה מעורבת בקביעת מכסות ייצור בענפי החלב וההטלה ופיקוח על מחיר מינימום למגדל בענף חלב הבקר, זאת, נוסף למכסי מגן על מוצרים שונים. האוצר צודק שלמעורבות זו עלות המשולמת בדרך כלל על ידי ציבור הצרכנים, בעיקר דרך מחירי התוצרת החקלאית.
הרפורמה בחקלאות הייתה אמורה לטפל בעניין, אך עוד צריך לראות מה נשאר בדיוק ממנה ויותר חשוב: מה ייצא לפועל ממה שנשאר. הלובי החקלאי מיומן מאוד בסיכול כל ניסיון לשנות סדרים ישנים ומומחה גדול בהנצחתם.
בכל מקרה, תכנון מ"גבוה" על ידי מכסות ייצור ומכסי מגן הוא שורש כל הרע - והוא חלק מגורמי המחסור שנוצר בחודש האחרון לחלב. זה שילוב קטלני בין קביעת מכסות ייצור על ידי מועצת החלב, גוף אנכרוניסטי, ואי אפשרות מעשית ליבוא, שקריטית בימי מחסור. לכן ההסבר למחסור של מועצת החלב על "מחסור בימי ייצור" לא מצייר את התמונה המלאה. היא לא חלק מהפתרון, היא חלק מהבעיה.
2. שוק הרשתות החברתיות: הצורך של פוליטיקאים להשתרבב לכותרות מדי יום, באופן חיובי כמובן, הוא טבעי. כולם מפעילים מערך של דוברים ועוזרים כדי לקדם את ענייניהם אצל העיתונאים - כך זה עובד מאחורי הקלעים - עד שזה מגיע לעתים למחוזות די מגוחכים. השבוע קידם שר התקשורת יועז הנדל בתקשורת את תוכניתו "לטפל" בפייסבוק. תחת הכותרת הדרמטית לכאורה "ישראל נגד פייסבוק: היוזמה החדשה במשרד התקשורת נגד ענקיות הטכנולוגיה", זכה הנדל לכותרת בפריים טיים ותיאורי גבורה: "מהלך מרחיק לכת של משרד התקשורת נרקם בימים אלה נגד פייסבוק ודומותיה, שבמסגרתו צוות מומחים יבחן אם פייסבוק תהיה אחראית משפטית לפוסטים שיפורסמו בה. בין חברי הצוות: מי שהגדיר את הרשתות החברתיות 'מזריקות רעל לתודעה', הסופר מיכה גודמן, שפרסם ספר בנושא רק לאחרונה, פרופ' קרין נהון ואחרים".
על פי קידום המכירות של הנדל, הוא עומד להודיע על הקמת צוות מומחים שיבחן שורה של צעדים דרמטיים נגד הרשתות כמו שקיפות למדיניות הצנזורה שלה ועוד ולהחלטה הזו, שימו לב, יהיו משמעויות כבדות על חברות הענק בעולם כולו. "מדובר בהתפתחות עם פוטנציאל משמעותי מאוד, בין היתר עקב כך שהנושא הזה נדון בימים אלה במדינות רבות בעולם. המנדט הרחב מאוד שניתן לצוות הזה וההרכב שלו ככל הנראה נועדו כדי להביא גם את נציגי פייסבוק אל שולחן הדיונים, מתוך רצון לומר: או שתציעו מיוזמתכם יותר שקיפות או שנתקדם בלעדיכם". על פי התכנון, הנדל קצב לצוות המומחים שלו 90 יום להגיש את ההמלצות.
יש פה גם צליל איום כלפי פייסבוק מצד הנדל. דיר באלק, אם לא תבואו איתי למו"מ, אני שר התקשורת של מדינת ישראל, אתקדם בלעדיכם ויהיו לכך השפעות כבדות על חברות הענק בעולם כולו! אז ככה: הנדל צועד בנתיב המסוכן ביותר: נתיב הפופוליזם. הוא זיהה את הרוח הנושבת נגד פייסבוק ומנסה להכות בברזל בעודו חם. אני אקים צוות, אני אנווט, אני מאיים ואני אהיה אור לגויים כדי להפסיק את "הזרקת הרעל לתודעה" על ידי פייסבוק ודומותיה.
תמיד הייתי בדעה שתהליכי הדמוניזציה שעוברות חברות טכנולוגיה מוצלחות הם מגוחכים. זה מדהים איך הופכות חברות כמו פייסבוק ודומותיה קורבן להצלחתן הפנומנלית. כשהן צומחות מהר ומרוויחות "יותר מדי", הן "גדולות" מדי בשביל כמה "מומחים", והן עלולות להשפיע פתאום על מוחנו בצורה רעילה ובלתי הפיכה, לפי אותם דמגוגים. פתאום נשכחים כל היתרונות של חברות הטכנולוגיה הענקיות בפיתוח טכנולוגיות חדשות ואלטרנטיבות צרכניות זולות יותר - והחסרונות (ויש חסרונות, שום דבר לא מושלם) מודגשים כאילו הם חזות הכל. הצילו! אומרים הדמגוגים, אפוקליפסה עכשיו! המסקנה של אותם "מומחים" היא שצריך "לחנך" את פייסבוק, להפעיל עליה רגולציה, אולי לפרק אותה כדי להציל את האזרחים התמימים מלפיתת החנק שלה ומהשתלטות עוינת על נשמותיהם הרכות. גם היומרה של הנדל שמציון תצא תורה היא מגוחכת.
ישראל הפצפונת תוכל להשפיע על שאר העולם בעניין פייסבוק ולקבוע תקדימים שישפיעו דרמטית על כל חברות הטכנולוגיה? נו, באמת.
אלא שהעיקרון הוא החשוב: המחשבה של הנדל שצוות "מומחים" שדעתם נגד פייסבוק ידועה מראש יקבע לפייסבוק איך להתנהל תחת איום של אקדח על הרקה הוא משעשע אבל בעיקר מסוכן. זה אומר חדירה של פוליטיזציית הפקידים לתוך מערך ההחלטות של חברה פרטית, דבר אהוב מעין כמוהו על הפקידות - מסיבה פשוטה: לא מפייסבוק הם פוחדים, אלא מכוחות השוק.
עדיף שהנדל יסיר את ידיו מהתערבות רגולטוריות בשוק הרשתות החברתיות ויתחיל להסיר את ידיו גם משוק המדיה בכלל באמצעות רגולטורים שאין בהם צורך. זה יחסוך גם רגולציה ורגולטורים וגם אולי יפנה משאבים לדבר החשוב באמת: גביית מסים כחוק מתאגידים ולא סדרות חינוך לחברות פרטיות על ידי פקידים שמעולם לא ניהלו חנות מכולת.
3. שוק השכר: מדוח הממונה על השכר במשרד האוצר על חריגות שכר בסקטור הציבורי אפשר ללמוד באילו דרכים יצירתיות מתבצעות חריגות או שמא גניבות השכר הללו מהקופה הציבורית. הנה כמה דוגמאות: למנהלי ומנהלות בתי ספר ולסגניהם שולם רכיב השכר "גמול ניהול", אשר הוכפל בוותק הניהול פעמיים משום מה.
מדובר בתוספת חודשית של כ־4,000 שקל לשכר לכל מנהל או סגנו; עובדת שובצה בדירוג שאינו תואם את תיאור תפקידה (עיריית פתח־תקווה); תשלום גמול עבור עבודה בימי שבת וחג באופן החורג מהוראת חוקת העבודה, גמול השתלמות ללא זכאות, שעות נוספות באופן גלובלי, ימי עבודה שמספרם לא תאם את הדיווח בפועל ודרגת שכר שחורגת ממתח הדרגות המוגדר לתפקיד (עיריית כפר קאסם); תוספת רפורמה לעובדת על אף שאינה נמנית עם העובדים הזכאים לתשלום תוספת (עיריית בית שמש); תשלומי כספים עודפים עבור נסיעות ורכב צמוד (עיריית בית שמש), עובד קיבל רכב צמוד וגם תשלומי נסיעות במקביל (עיריית רמת גן). בקיצור, עולם ומלואו של טריקים ושטיקים כדי לנפח את השכר. בהרבה מקרים זה נגמר בנו־נו־נו, נזיפה בתהליך פנימי, תחזירו את הכסף ונגמר הסיפור. בסך הכל יחידת האכיפה בממונה על השכר מתפארת שהצליחה לחסוך 830 מיליון שקל כתוצאה מפעולותיה בשנת 2020. זה מה שתפסו, מעניין כמה לא הצליחו לתפוס.
יש מקרים שמגיעים אף לחקירות שכר ובדוח הובאו כמה דוגמאות לכך. אחת מהן מאוד מתוקשרת ופורסמה בעבר. נשיאת שנקר פרופ' יולי תמיר אישרה ביודעין חריגות שכר עוד ב־2012־2014 לחמישה מנהלי מחלקות, בסך של כרבע מיליון שקל ללא אישור הוות"ת (הועדה לתכנון ולתקצוב - הרגולטור של תחום ההשכלה הגבוהה) או משרד האוצר. היא ננזפה והופקעה לה משכורת בסך 15 אלף שקל בארבעה תשלומים שווים. לטענתה זה היה ב"תום לב". השורה התחתונה: לא נעים, לא נורא מבחינתה. תמיר המשיכה לכהן בתפקידה ועזבה אמנם באותה שנה (2020), אבל לאחר שהשלימה שתי קדנציות - עשר שנים בסך הכל. משם עברה לעוד תפקיד ציבורי - נשיאת מכללת בית ברל (גם היא מתוקצבת מכספי מדינה).
אלא שעיון במקרה אחר מגלה שהייתה אכיפה די בררנית. במועצה המקומית ג'לג'וליה מנהלת החשבונות הראשית במועצה הורשעה על שהעניקה לעצמה הטבות שכר של כ־70 אלף שקל כמקדמות, שלא אושרו על ידי המורשים לכך ולא נוכו משכרה. עונשה: נזיפה חמורה, הורדה בדרגה אחת לפנסיה, פסילה לצמיתות מהמועצה ומהחברות הבנות שלה ופסילה לעשר שנים מתפקיד בכלל הגופים הציבורים. אז נכון שפרופ' תמיר לא לקחה שקל לכיסה כהטבה אבל היא העניקה הרבה שקלים לחבריה במכללת שנקר.
במקרה אחר, מנכ"ל החברה ממשלתית להגנת מצוקי הים התיכון גרם לדירקטוריון לאשר בקשה להעלאת שכרה של היועצת המשפטית, למרות שידע כי לא ניתן אישור של רשות החברות הממשלתיות. מדובר בחריגת שכר חודשית של כ־6,000 שקל. הוא הורשע בהסדר טיעון, ננזף ונפסל למשך שנים מלשמש בתפקיד כלשהו בחברה. הרבה פחות כסף, הרבה יותר ענישה בהשוואה לתמיר.
במקרה נוסף, יו"ר הוועדה המרחבית לתכנון ובנייה "לב הגליל" הורשע בהסדר טיעון על שהעניק לשניים מעובדי המועצה תוספת שכר רפורמה חורגת בסך של כ־41 אלף שקל. הוא ננזף ולא נענש באופן חמור יותר, עקב נסיבות מקלות ובעיות בריאות. מקרה דומה של תמיר, פחות כסף, אבל הענישה המחמירה נמנעה בגלל נסיבות בריאותיות.
במקרה אחר מנהלת משאבי אנוש במועצה אזורית חבל מודיעין, הורשעה בהסדר טיעון באי מניעת חריגות בשכרם של מנכ"ל המועצה, גזבר המועצה וסגנו. היא ננזפה ולא נענשה בחומרה "עקב נסיבות מקלות שהקשו עליה למנוע את החריגות". תזכורת: במקרה של פרופ' תמיר היא עשתה זאת ביודעין.
המסקנה שלי היא שלפי הסטנדרטים בשירות המדינה, פרופ' תמיר לא יכלה להמשיך לכהן בתפקידיה בסקטור הציבורי. חד וחלק. היא אישרה ביודעין חריגות שכר, הסכומים היו מהותיים - מאות אלפי שקלים. ומכאן, למה האכיפה הבררנית? אחדד זאת: למה דין אחד לפרופ' תמיר ודין אחר למנהלת חשבונות בג'לג'וליה?
זו בדיוק הבעיה הגדולה שלי עם הסקטור הציבורי: בסופו של דבר, לאנשים יש סמכות, יש תפקיד מכובד, יש משכורת מכובדת מכספי ציבור (ואין לי בעיה עם זה) - אבל אין שום אחריות לאי־סדרים. ברגע שיש תקלות רציניות, לא טעויות מהסוג שכולנו כאנשים חווים - מתחילים התירוצים והמריחות כדי להמשיך עם הג'וב.
4. שוק הנדל"ן: "בהשוואה היסטורית של חודש יולי האחרון למקבילים לו בעשרים השנים האחרונות זוהי רמת העסקאות הגבוהה ביותר של עסקאות, בשוק החופשי ובכלל, לפחות בעשרים השנים האחרונות. נתונים ראשוניים לחודש אוגוסט מצביעים על עלייה חדה במספר העסקאות" (ציטוט מסקירת ענף הנדל"ן למגורים יולי 2021 של הכלכלנית הראשית במשרד האוצר שפורסמה השבוע). ועוד נתון על מכירות דירות על־ידי קבלנים: "הגידול החד במכירות הקבלנים בחודש יולי מצא ביטוי במקביל בתזרים המזומנים ממכירות אלה, אשר הגיע לסך של 9.2 מיליארד שקל (כולל מכירות במסגרת 'מחיר למשתכן', גידול ריאלי של 45% בהשוואה ליולי אשתקד)".
כצפוי, המשקיעים מוסיפים להוביל את הגידול במספר העסקאות, כאשר ביולי רכשו 2.6 אלף דירות, גבוה פי שלושה בהשוואה לרמה הנמוכה שנרשמה ביולי אשתקד וגבוה ב־80% בהשוואה ליולי 2019. כשיעור מסך העסקאות עמד משקל המשקיעים על 20%, כפול ממשקלם ביולי אשתקד ונמוך ב־1 נקודת אחוז בהשוואה לחודש הקודם.
אז חשוב לחזור על מה שאני כותב פה שוב ושוב: שוק הנדל"ן ברתיחה שרק מתגברת. כל הסימנים מעידים על כך - משקיעים, משכנתאות, עסקאות - ושום צעד כזה או אחר לא יצליח לצנן זאת בטווח הקצר. הבעיה היא שאני לא רואה צעדים כאלה גם בטווח הארוך, לעת עתה.