התגובות להצהרת יולי אדלשטיין גילו: אלה השינויים הגדולים שעובר הליכוד

ביום שני בערב, בעוד חבר הכנסת יולי אדלשטיין מתראיין לחדשות 12 ומכריז בגלוי ובקול רם על מה שדיבר בשיחות סגורות במשך חודשים, קיבלתי שיחה מאחד מחברי הליכוד הוותיקים: "זה בדיוק הזמן להעמיד למבחן את התיאוריה היפה של מיקי זוהר על הגישה החדשה שחייבת להתחולל בליכוד. עוברים מתיאוריה לתרגול בשטח", אמר האיש, ונימת גיחוך קלה נשמעה בקולו.

ובכן, כל מי שצפה בהופעתו של אדלשטיין לא יכול היה שלא להיזכר באירוע דומה, מלפני שנתיים, בכיכובו של גדעון סער, שר המשפטים. סער, שעד אותו רגע היה בכיר, משפיע, כוכב עולה, "גדעון שלנו", שיעמוד בראש הליכוד בבוא היום – הפך בן לילה ל"שמאלני", "בוגד", "חתרן" וכל שאר תוארי הכבוד שהנלהבים שבין תומכי נתניהו מרבים לחלוק במקרים מסוג זה.

אז, לפני שנתיים, כמעט מיד פתחה לשכת נתניהו במבצע "תקוף את גידון", והמשימה התגלתה כקלה לביצוע. כבר למחרת בבוקר התחרו שרים בכירים וח"כים מרכזיים בליכוד על הזכות לעלות לשידור ולהמטיר אש וגופרית על "סער הבוגד".

הפעם זה הלך אחרת, והשוני הורגש בהקדם. גם השבוע, כמו לפני שנתיים, קיבלו חברי סיעת הליכוד פנייה מלשכתו של בנימין נתניהו. גם הפעם התבקשו לצייץ, לכתוב בפייסבוק, וכמובן לדבר בתקשורת, נגד המתמודד הטרי שהעז להתייצב מול המנהיג. לתדהמתם של אנשי נתניהו, ההיענות הייתה חלשה, על גבול אדישות מזעזעת.

כמה ח"כים בודדים מהאגף התוקפני של הסיעה עשו את העבודה שהייתה מצופה מכולם. חבר הכנסת שלמה קרעי התרוצץ בין שידור לשידור, בין פייסבוק לטוויטר ועל כל במה שעמדה לרשותו, וכינה את אדלשטיין "חתרן, שבמקום להתאחד מאחורי המנהיג - דואג לעצמו".

לעומתו, כמעט כל אנשי הליכוד שהתראיינו בנוגע לאדלשטיין ולהחלטתו, די הגשימו את חזונו של מיקי זוהר, כולל זוהר עצמו, שהכריז כי אל"ף, הוא אישית תומך בנתניהו, אך בי"ת, רואה בהחלטת אדלשטיין צעד לגיטימי במפלגה דמוקרטית. רובם היו זהירים בניסוחים ולא התקרבו לרמת הזעם ששידרו ב־2019 כלפי המתמודד סער.

אפילו נתניהו הבן, שלא התעכב עם התגובה ומיהר להזכיר לאדלשטיין כל מיני דברים, כולל קטעי הביוגרפיה של לאוניד נבזלין, אבי רעייתו של אדלשטיין אירנה - מחק את הציוץ. נס עלי אדמות. בהתחשב בעובדה שאדם אחד ויחיד ביקום מסוגל לגרום ליאיר נתניהו למחוק את מה שהעלה לרשת, ושמו – נתניהו האב, יש להניח ש"משהו חדש" התחיל שם.

נבואת אמת

ובחזרה לזוהר, שעם כל הכבוד לכוונותיו הטובות לקדם מפלגת ליכוד חדשה, מנומסת וממלכתית, סביר להניח שלא זה מה שעומד מאחורי האיפוק היחסי שרוב חברי הליכוד שידרו כלפי אדלשטיין. לא נתניהו השתנה, וגם לא אנשיו - אלא הזמנים והנסיבות.

אז, ב־2019, קם סער מול נתניהו ראש הממשלה. אומנם ראש ממשלת מעבר, שבעיקר יכול להציע לציבור תומכיו ולקהל בוחריו עוד ועוד סבבי בחירות - ובכל זאת, לפני שנתיים נאלץ סער להתמודד עם המשימה הכמעט בלתי אפשרית: הוא ניסה (ללא הצלחה ניכרת) לשכנע את חברי הליכוד כי נתניהו הגדול, המלך והקוסם שאין זולתו, איננו מסוגל להרכיב ממשלה בישראל.

במשך כל קמפיין הפריימריז צעק סער כי הליכוד בראשות נתניהו נידונה לנפילה, למעבר לאופוזיציה, לאיבוד שלטון. זעקת סער, שלפני שנתיים נתפסה על ידי אנשי הליכוד כטענה היפותטית, כניסיון הפחדה שאף אחד לא היה מוכן לקנות, התגלתה כנבואת אמת.

בלי שהתכוון לכך, בנה סער בסיס יציב עבור אדלשטיין ועבור מועמדים נוספים שייתכן שיבואו אחריו. לא עבור אלה בליכוד שעד היום העדיפו להשתמש בניסוח בטוח ומעורפל מספיק כדי לא להזיק: "אתמודד על ראשות הליכוד אחרי עידן נתניהו", אלא עבור מי שיחליט, בדיוק כמו אדלשטיין, שאין מה לחכות לנס שיפקוד אותם יום אחד כאשר יקומו בבוקר וישמעו במבזק החדשות ברדיו כי נתניהו פורש מהחיים הפוליטיים.

במשך חודשים ארוכים ניסה אדלשטיין לשכנע בכך מתמודדים פוטנציאליים אחרים: נתניהו לא ילך לשום מקום. לא לפני התקציב ולא אחרי שהתקציב יעבור. לא אם הבחירות תתקיימנה בעוד חודש וגם לא אם הליכוד תשב באופוזיציה בשנתיים הבאות. הנס לא יקרה, נתניהו לא יפרוש, ומי ששוקל להתמודד על ראשות הליכוד, שיקום ויצהיר על כך ויתרום במו ידיו ליצירת המציאות החדשה במקום לחכות לביאת המשיח.
כמה וכמה מחברי הליכוד, כולל המתמודדים הפוטנציאליים, שמעו זאת מאדלשטיין ולא השתכנעו. לפחות נכון לעכשיו.