ביום שני בערב, בעוד חבר הכנסת יולי אדלשטיין מתראיין לחדשות 12 ומכריז בגלוי ובקול רם על מה שדיבר בשיחות סגורות במשך חודשים, קיבלתי שיחה מאחד מחברי הליכוד הוותיקים: "זה בדיוק הזמן להעמיד למבחן את התיאוריה היפה של מיקי זוהר על הגישה החדשה שחייבת להתחולל בליכוד. עוברים מתיאוריה לתרגול בשטח", אמר האיש, ונימת גיחוך קלה נשמעה בקולו.

ובכן, כל מי שצפה בהופעתו של אדלשטיין לא יכול היה שלא להיזכר באירוע דומה, מלפני שנתיים, בכיכובו של גדעון סער, שר המשפטים. סער, שעד אותו רגע היה בכיר, משפיע, כוכב עולה, "גדעון שלנו", שיעמוד בראש הליכוד בבוא היום – הפך בן לילה ל"שמאלני", "בוגד", "חתרן" וכל שאר תוארי הכבוד שהנלהבים שבין תומכי נתניהו מרבים לחלוק במקרים מסוג זה.

אז, לפני שנתיים, כמעט מיד פתחה לשכת נתניהו במבצע "תקוף את גידון", והמשימה התגלתה כקלה לביצוע. כבר למחרת בבוקר התחרו שרים בכירים וח"כים מרכזיים בליכוד על הזכות לעלות לשידור ולהמטיר אש וגופרית על "סער הבוגד".

הפעם זה הלך אחרת, והשוני הורגש בהקדם. גם השבוע, כמו לפני שנתיים, קיבלו חברי סיעת הליכוד פנייה מלשכתו של בנימין נתניהו. גם הפעם התבקשו לצייץ, לכתוב בפייסבוק, וכמובן לדבר בתקשורת, נגד המתמודד הטרי שהעז להתייצב מול המנהיג. לתדהמתם של אנשי נתניהו, ההיענות הייתה חלשה, על גבול אדישות מזעזעת.

כמה ח"כים בודדים מהאגף התוקפני של הסיעה עשו את העבודה שהייתה מצופה מכולם. חבר הכנסת שלמה קרעי התרוצץ בין שידור לשידור, בין פייסבוק לטוויטר ועל כל במה שעמדה לרשותו, וכינה את אדלשטיין "חתרן, שבמקום להתאחד מאחורי המנהיג - דואג לעצמו".

לעומתו, כמעט כל אנשי הליכוד שהתראיינו בנוגע לאדלשטיין ולהחלטתו, די הגשימו את חזונו של מיקי זוהר, כולל זוהר עצמו, שהכריז כי אל"ף, הוא אישית תומך בנתניהו, אך בי"ת, רואה בהחלטת אדלשטיין צעד לגיטימי במפלגה דמוקרטית. רובם היו זהירים בניסוחים ולא התקרבו לרמת הזעם ששידרו ב־2019 כלפי המתמודד סער.

אפילו נתניהו הבן, שלא התעכב עם התגובה ומיהר להזכיר לאדלשטיין כל מיני דברים, כולל קטעי הביוגרפיה של לאוניד נבזלין, אבי רעייתו של אדלשטיין אירנה - מחק את הציוץ. נס עלי אדמות. בהתחשב בעובדה שאדם אחד ויחיד ביקום מסוגל לגרום ליאיר נתניהו למחוק את מה שהעלה לרשת, ושמו – נתניהו האב, יש להניח ש"משהו חדש" התחיל שם.

נבואת אמת

ובחזרה לזוהר, שעם כל הכבוד לכוונותיו הטובות לקדם מפלגת ליכוד חדשה, מנומסת וממלכתית, סביר להניח שלא זה מה שעומד מאחורי האיפוק היחסי שרוב חברי הליכוד שידרו כלפי אדלשטיין. לא נתניהו השתנה, וגם לא אנשיו - אלא הזמנים והנסיבות.

אז, ב־2019, קם סער מול נתניהו ראש הממשלה. אומנם ראש ממשלת מעבר, שבעיקר יכול להציע לציבור תומכיו ולקהל בוחריו עוד ועוד סבבי בחירות - ובכל זאת, לפני שנתיים נאלץ סער להתמודד עם המשימה הכמעט בלתי אפשרית: הוא ניסה (ללא הצלחה ניכרת) לשכנע את חברי הליכוד כי נתניהו הגדול, המלך והקוסם שאין זולתו, איננו מסוגל להרכיב ממשלה בישראל.

במשך כל קמפיין הפריימריז צעק סער כי הליכוד בראשות נתניהו נידונה לנפילה, למעבר לאופוזיציה, לאיבוד שלטון. זעקת סער, שלפני שנתיים נתפסה על ידי אנשי הליכוד כטענה היפותטית, כניסיון הפחדה שאף אחד לא היה מוכן לקנות, התגלתה כנבואת אמת.

בלי שהתכוון לכך, בנה סער בסיס יציב עבור אדלשטיין ועבור מועמדים נוספים שייתכן שיבואו אחריו. לא עבור אלה בליכוד שעד היום העדיפו להשתמש בניסוח בטוח ומעורפל מספיק כדי לא להזיק: "אתמודד על ראשות הליכוד אחרי עידן נתניהו", אלא עבור מי שיחליט, בדיוק כמו אדלשטיין, שאין מה לחכות לנס שיפקוד אותם יום אחד כאשר יקומו בבוקר וישמעו במבזק החדשות ברדיו כי נתניהו פורש מהחיים הפוליטיים.

במשך חודשים ארוכים ניסה אדלשטיין לשכנע בכך מתמודדים פוטנציאליים אחרים: נתניהו לא ילך לשום מקום. לא לפני התקציב ולא אחרי שהתקציב יעבור. לא אם הבחירות תתקיימנה בעוד חודש וגם לא אם הליכוד תשב באופוזיציה בשנתיים הבאות. הנס לא יקרה, נתניהו לא יפרוש, ומי ששוקל להתמודד על ראשות הליכוד, שיקום ויצהיר על כך ויתרום במו ידיו ליצירת המציאות החדשה במקום לחכות לביאת המשיח.
כמה וכמה מחברי הליכוד, כולל המתמודדים הפוטנציאליים, שמעו זאת מאדלשטיין ולא השתכנעו. לפחות נכון לעכשיו.

בנימין נתניהו נואם במליאה (צילום: דוברות הכנסת)
בנימין נתניהו נואם במליאה (צילום: דוברות הכנסת)


לעומת זאת, עבור אדלשטיין עצמו ההחלטה לצאת אל מרכז הבמה ולהכריז על התמודדותו מול נתניהו הייתה במשך תקופה מה רק עניין של תזמון, לא של כן או לא. כמה ימים לפני אותו ראיון בערוץ 12 הזכיר אדלשטיין לאחד ממקורביו את הביטוי המפורסם של ראש ממשלת בריטניה לשעבר מרגרט תאצ'ר, שאותו נוהג נתניהו לצטט: always expect the unexpected - תמיד צפה לבלתי צפוי.

"אין לדעת מה יקרה", אמר אדלשטיין לאותו מקורב. "אולי משהו ישתבש לקואליציה והתקציב ייפול? או שהתקציב יעבור, ולמרות זאת נלך לבחירות מוקדמות על משהו אחר? לא אשאיר דבר לידי המקרה, לא אשאיר את ההחלטה לרגע האחרון".

על שלל השיקולים שאדלשטיין הביא בחשבון לקראת קבלת ההחלטה, גבר השיקול של התזמון הנכון. אם בכוונתו להתמודד בפריימריז, יבואו כאשר יבואו, הוא זקוק לזמן התארגנות. בלתי אפשרי להופיע כמעט משום מקום ללא התרעה וללא הכנה, ולהצהיר על ההתמודדות בפריימריז ערב אותם הפריימריז. אדלשטיין החליט כי ערב שבת הגיע, וכדאי להתחיל לטרוח כדי שסעודת השבת לא תאכזב.

למסקנה זו כמה סיבות טובות. במצב האופוזיציוני הנוכחי שאליו נקלע אדלשטיין יחד עם שאר חברי סיעתו, אלו שנשארו על המפה וממשיכים למשוך את תשומת הלב התקשורתית והציבורית הם בעיקר אנשי האגף הרועש והתוקף של הסיעה. רוב בכירי הליכוד, עד לא מזמן שרים, פוליטיקאים ותיקים וסולידיים, מצאו את עצמם הולכים לאיבוד.

לא אופייני להם לצעוק ולקלל, ואין להם הרבה כלים אחרים שבאמצעותם יוכלו להישאר במרכז הזירה. השבוע קם אדלשטיין והעלה את עצמו ליגה. מיתג את עצמו כמי שלא מחכה לפרישת נתניהו אי־שם, בעתיד, אלא רואה את עצמו כמועמד שווה שמסוגל להיכנס לקרב מול המנהיג האולטימטיבי.

ואפרופו המנהיג, הטיימינג והציטוט ההוא של מרגרט תאצ'ר: לאחרונה החלו לצוף שמועות מהחוג הפנימי של נתניהו, שלפיהן נסב השיח במשפחת נתניהו סביב השאלה: אם התקציב עובר והממשלה נשארת, מה עושים אז? עד היום התשובה האולטימטיבית והיחידה ששמעו הייתה "נלחמים עד שחוזרים לשלטון, וזה יקרה בקרוב".

אומנם באותן שיחות פנימיות עולה, בין היתר, המחשבה אם נכון יהיה לפרוש ולעשות לביתו. בשונה משהייה ממושכת באופוזיציה, ההרצאות מסוגלות להכניס כסף רב לחשבון הפרטי של משפחת נתניהו. נכון להיום אפשרות הפרישה מוגדרת כמחשבה אחת מני רבות. אך בדיוק לפי הביטוי האהוב על נתניהו מפי אשת הברזל, "יש לצפות לבלתי צפוי".

על כן, יו"ר האופוזיציה ממשיך לשדר רוח לחימה כלפי חוץ ולהרהר באשר לעתידו, אם וכאשר יאושר התקציב והממשלה השנואה לא תלך לאבדון בעוד אדלשטיין מתחיל לבנות את תדמיתו החדשה, לקראת העתיד הצפוי והבלתי צפוי.

התסריט שהשתבש

בינתיים, ביקום המקביל, הקואליציה מתמודדת עם צרות משלה. אחת מהן היא "סוגיית אלי אבידר", שהנחית על ראשי הקואליציה השר אלעזר שטרן. התסריט המקורי היה כתוב מזמן ומקובל על כל הצדדים: שטרן מקודם בבחירות לראשות הסוכנות היהודית כמועמד מטעם ראש הממשלה וראש הממשלה החליפי. בשונה מנתניהו - נפתלי בנט ויאיר לפיד יודעים לקדם את מי שהם חפצים ביקרם. שטרן עתיד היה לעבור מלשכת שר המודיעין ללשכת יו"ר הסוכנות, ואלי אבידר אמור היה להיכנס אחר כבוד ללשכת שר המודיעין.

אלי אבידר (צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90)
אלי אבידר (צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90)

השבוע השתבש התסריט. ראיון אחד הרס בו־זמנית גם את שאיפותיו של שטרן, גם את תוכניותיו של אבידר וגם את השקט הנפשי (השברירי ממילא) של בנט ולפיד. סוגיית אבידר נפתחה מחדש ודרשה פתרון. לפיד, שבזמנו הציע את פתרון משרד המודיעין, היה בעיצומו של ביקור בוושינגטון והשאיר את הטיפול בסוגיה לרגע שיחזור ארצה.

אבידר כמנהגו נוהג. הסערות סוערות, הספקולציות עפות, והוא אינו מדבר, אינו מתראיין ואינו עונה לטלפונים. הוא גם לא נמצא בארץ, אלא בנסיעת עבודה באבו דאבי. הוא אומנם שותק, אך עוקב אחרי המתרחש, קורא את הספקולציות ושומע את התדרוכים על כך שהוא "מאיים".

לדברי מקורביו, "כל הרעש הזה מכעיס אותו. הוא חבר הקואליציה היחיד שמאז הקמת הממשלה מעולם לא איים ולא שלח איום. חברי הקואליציה האחרים - ושמותיהם ידועים - נוהגים אחת לשבוע לתדרך ש'אם לא יקבלו את מה שההוא רוצה, ולא ייתנו את מה שהזה דורש, הממשלה תיפול'. יש אפילו מפלגות שפיתחו מין מנהג לאיים בהפלת הממשלה אם הן לא תקבלנה את הדרוש, או, לחלופין, מפלגה אחרת תקבל משהו. אלי, בניגוד לכל אלה, לא עוסק כלל בשטויות כאלה, גם לא מגיב. הוא ימתין עד שהאירוע יסתיים, יראה מה יהיה ויקבל את ההחלטה".

על פי החלטת הממשלה שהתקבלה בזמנו בנוגע לאבידר, עד למינוי לתפקיד שר המודיעין הוא יכהן כשר לעניינים אסטרטגיים במשרד ראש הממשלה. אבידר מצדו לא הסכים לפתוח לשכה במשרד ראש הממשלה וסירב לשכור מנהלת לשכה ושלושה יועצים שמגיעים לשר בלשכת רה"מ. הוא המשיך לנהל את ענייניו מאותה הלשכה בכנסת שאליה נכנס כח"כ לפני שנתיים וחצי. את הפגישות שהלו"ז שלו אינו מאפשר לקיים בכנסת - הוא עורך בביתו.

מקורבי אבידר מדגישים כי "כאשר צריך היה לדבר וראה זאת לנכון, הוא לא סתם את פיו לרגע. שנה וחצי, יום־יום, ביקר את נתניהו. אך ברגע שהושבעה הממשלה הנוכחית, הוריד את הפרופיל. הוא עוסק בענייניו, לא רץ לתקשורת ולא עושה סלפי עם ראש הממשלה תחת הכותרת 'התחלנו לעבוד'".

כששואלים את אבידר עצמו מה יהיה, הוא עונה במשפט אחד: "אני את שלי בפוליטיקה עשיתי, הוצאתי את נתניהו מבלפור. כל השאר זה בונוס".