פסטיבל רבין היה השנה שחוק ומדכא במיוחד. הכל צפוי, אבל הרשות לנהוג עם הטריגרים הצפויים קצת אחרת - משום מה לא נתפסת על ידינו כנתונה. איך מתוך רצון מוצהר לקיים את יום הזיכרון כיום שבו מדברים על פיוס, הוא שוב הפך ליום שבו מתווכחים על דרך פוליטית ומאשימים זה את זה בקיטוב, פילוג והסתה?
היה מי שטען ש״הכל בגלל נתניהו״ שלא הגיע לטקס הזיכרון. אבל זה ממש לא נכון. נתניהו כבר לא ראש ממשלה, הוא לא חייב להופיע בכל טקס ממלכתי, כשברור לו לגמרי שהוא יחטוף שם האשמות והשפלות. היה גם מי שטען שהכל בגלל שמשפחת רבין עוסקת בהאשמות ביום הזה, אבל גם זה לא נכון. משפחת רבין יכולה לדבר ביום הזה על מה שהיא רוצה, וכדאי שנכיל את דבריה בדיוק כמו שאנחנו מכבדים ומכילים כל משפחה שכולה. אבל אפשר להזכיר את אמירות משפחת רבין בלי להפוך אותן לכל המהות של יום הזיכרון.
אז כן, הכל צפוי, אבל הרשות גם נתונה לעיתונות שמסקרת את מאורעות היום הזה. בסוף, למי שרוצה שיום הזיכרון לרבין יעסוק בפיוס, יש את מלוא היכולת לגרום לזה לקרות. צריך פשוט להחליט על מה שמים דגש ומה מזכירים באגביות וממשיכים. אפשר להתמקד בתכנים של הסכמות וערכים קולקטיביים, במקום בוויכוחים הלעוסים ובמהלומות שכבר אין להן תכלית, ואפילו הפכו משעממות.
האם אנחנו רוצים שרצח רבין ייפול לתוך מדמנת הקיטוב, או שיהיה יום אבל לאומי קולקטיבי על ראש ממשלה שנרצח? כל השנה אפשר לכתוש זה את זה, להתווכח מי צודק, להצביע על אשמים, ואפילו לבלבל את המוח עם הנושא הלעוס של ״כן ביבי לא ביבי״, שאינו מקדם אותנו לשום מקום וגם הפסיק לשרת את הליכוד ככלי להיאחזות בשלטון. אבל ביום הזיכרון לרבין צריך ליצור מקום משותף של אבל. לא לשאול אם הסכם אוסלו היה פשע או נס, לא לשאול מי היה אשם ברצח, לא לעסוק במי הסית ומי הקורבן. הנושאים האלו מוצו.
צריך למצוא את המקום שבו מרבית אזרחי ישראל מסוגלים להרכין ראש ולהביע צער אמיתי מכך שנרצח כאן ראש ממשלה. זו התוצאה של הקיטוב הפוליטי ושל ההקצנה, ולכן כתישה חוזרת של הקיטוב הפוליטי וההקצנה היא לא דרך לכבד את היום, את הלקח או את הנרצח. אם כבר, זה יום שבו כדאי לדבר רק על מה שמקרב בין המחנות, הרי זאת התרופה.
הפוליטיקה הדוגמטית פלשה ליותר מדי נושאים בשנים האחרונות, כי זה שירת את התעמולה של אלה שרוצים להיבחר. אבל כחברה, נכון לנו להתחיל להוציא אותה מאירועים ממלכתיים. ממש כמו שיום הזיכרון לחללי צה״ל אינו שייך למחנה פוליטי, גם יום הזיכרון ליצחק רבין אינו צריך להיות כזה. לכן אין שום ערך בהכוונת הנושא הכאוב של הרצח לתוך ויכוח בלתי פתיר בעליל. אם הלקח ייגרר לשאלה לאיזה מחנה פוליטי נכון להשתייך, המשמעות היא שממלכתיות והסכמה פשוט לא יהיו.
הטיפול ברצח רבין במשך השנים תוך ניכוסו לשמאל הפוליטי היה טעות, ולא רק בגלל שרבין כלל לא היה שמאלני. לא הגיע הזמן שנפסיק להעמיק את הטעות? תכלס, היא אפילו לא משרתת יותר את הפוליטיקאים, אלא רק גורמת להם, ולא משנה מאיזה מחנה הם, לדשדש במי אפסיים. רצח רבין הוא לא אירוע של המרכז־שמאל, אלא של המדינה. ההאשמות, גם אם צודקות, כבר לא עובדות לטובת העניין. הגיע הזמן להתקדם משם.